הפחד לא מונע משמעון סבג - מייסד ומנכ"ל עמותת יד עזר לחבר, שהקימה בעקבות המשבר שני מרכז סיוע באוקראינה - להסתובב בשטח ולסייע לישראלים וליהודים שנמצאים שם בפרט, ולפליטים שנמצאים בדרכם למעבר הגבול עם פולין בכלל. "היו פיצוצים בקרבת מקום ביום שישי, וגם כל יום יש חמש־עשר אזעקות, אז בוודאי שאני מפחד", הוא אומר. "אבל אנחנו ארגון וולונטרי. גם במלחמת לבנון עברנו ממקלט למקלט. כולנו מפחדים, אבל אנחנו ערבים זה לזה ועוזרים לאנשים בשעת משבר".
המשלחת הראשונה של יד עזר לחבר הגיעה לאוקראינה לפני חודש. "אז הקמנו את המטה בקייב", מספר סבג. "לקחנו בניין עם כמה דונמים של אדמה, הייתה לנו תחושה שעומדת להיות מלחמה, רצינו להיות ערוכים. הבאנו לשם כ־15 טונות מזון. את המטה בלבוב פתחנו ביום רביעי לפני שבוע. יש לנו מחסן גדול שם, ואנחנו עוזרים לישראלים לברוח לגבול. מלבוב לגבול הפולני לוקח עכשיו לנסוע שלושה ימים. המשאיות והרכבים שלנו מוגדרים כרכבי הצלה, אז אנחנו לא עומדים בתור, אלא נוסעים בנתיב החירום ועושים נסיעה של כמה ימים בשעה".
מה המצב בקייב כרגע?
"קצת הורדנו שם הילוך כי נורא מסוכן שם. בקייב אנחנו מתרכזים בעיקר בחלוקת מזון. רוב האנשים מקייב בורחים ללבוב, שהפכה להיות העיר הגדולה הקולטת את כל הפליטים".
נכון לעכשיו, הצוות של סבג כולל 20 מתנדבים ישראלים ועוד 30 מקומיים, רובם בלבוב. "אני ישן בלבוב כל יום במטה שהקמנו", הוא מספר. "חלק מהפליטים שמגיעים ללבוב גם ישנים במטה שלנו. אנחנו גם מאפשרים להרבה יהודים ללון בחדרים במלונות. קשה להוציא כסף מהכספומטים, לאנשים אין כסף".
אחת הסוגיות שעמן הם מתמודדים היא העובדה שגברים בעלי אזרחות כפולה ובגיל גיוס לא מורשים לעזוב את אוקראינה. "יש לנו קשרים על כל מיני אנשים, אז חלק מהגברים בעלי אזרחות כפולה הצלחנו להוציא, חלק לא", הוא אומר. "יש עכשיו, למשל, ישראלי בלבוב בעל אזרחות כפולה שהיה גר בקייב. יש לו ארבעה ילדים ואשתו בהריון. אנחנו מנסים להוציא אותו. ככל שהימים עוברים, אנחנו יוצרים יותר קשרים עם הממשל, והדברים ההומניים שאנחנו עושים לטובת הפליטים פותחים לנו דלתות. בגבול, למשל, אנחנו נותנים אוכל ומים לפליטים, לא משנה מאיפה הם. יש לנו דגל ישראל, ואנחנו מקבלים כפיים, אפילו מאנשים שהם במקור מעיראק ולבנון. פליטים ממדינות עוינות מוחאים לנו כפיים".
בשטח הם נתקלים בסיפורים כואבים. "הייתה משפחה מקייב, הורים וארבע בנות", מספר סבג. "הוצאתי אותם בצורה מהירה לגבול, אבל בסופו של דבר את האבא לקחו לצבא וגייסו אותו. זה היה מאוד קשה. נתתי לאמא הרבה כסף שיהיה לה כדי להגיע לארץ ולהסתדר. יש אין ספור סיפורים, המראות קשים, זה סרט רץ. מדובר על אסון הומניטרי, אין שירותים, מאות אלפי אנשים עושים צרכים בצד. את רואה אנשים זקנים שהצרכים שלהם על הבגדים שלהם. המצב מאוד קשה, ועומד להיות עוד יותר גרוע".
לצדו של סבג מתנדבת מירב בן שלום, תושבת קריית ביאליק, שהגיעה ביום רביעי שעבר ללבוב. "אני מתנדבת כבר שנתיים בעמותה הזאת. כשהבנתי ששמעון יוצא עם משלחת, הצטרפתי", היא אומרת.
תארי את סדר היום שלכם.
"אנחנו קמים בבוקר, הולכים למטה, מתרכזים שם, מקבלים פניות, הולכים לקנות מצרכים, מגיעים לגבול, מחלקים שם עזרה - אוכל, שמיכות, מים. לילדים הקטנים דואגים לממתקים כדי להעלות את מצב הרוח. אנחנו ישנים בלבוב במלון, לפעמים ישנים גם בבית כנסת, כל יום יש התארגנות מחדש. מגיעים אלינו אנשים מכל רחבי אוקראינה, בהם אמהות עם ילדים, משפחות שלמות שמפחדות שיגייסו את האבות למלחמה".
במהלך פעילותם נתקלים המתנדבים לעתים בניצולי שואה תושבי אוקראינה. "היו הרבה רגעים מצמררים", מספר סבג. "למשל כשהגעתי לבתים של ניצולי שואה בלבוב, והם אמרו שהם לא מאמינים שהשואה חוזרת בפעם השנייה. סיפקנו להם מזון, ציוד, לחלקם לא היה חימום. ממש אימצנו אותם".
"אישה יהודייה מבוגרת, ניצולת שואה, נשארה לבד בכל הבניין, כי כל התושבים ברחו", מספרת בן שלום. "המשפחה שלה בארץ פנתה אלינו כדי לעזור לה. אין לה אוכל, אין לה כלום. כל יום אנחנו מקבלים סיפורים על אנשים שנשארו מאחור, חסרי ישע. אנחנו מקבלים אין ספור בקשות דרך פייסבוק, טלפון, חברים".
בן שלום, יועצת אסטרטגית במקצועה, מודה כי המשפחה שלה בארץ נמצאת בחרדה עצומה לגורלה. "הילדה שלי כבר כתבה לי שלא אכפת לי להשאיר אותם יתומים. אבל אין לי לב לחזור כרגע לארץ, כי אני רואה אסון הומניטרי אל מול עיניי", היא אומרת.
אין בך פחד?
"אין. אני אישה מאמינה. אני מאמינה שהקדוש ברוך הוא מגן עליי בכל מקום".
"בהתחלה הייתי פליט, ועכשיו אני מתנדב", מספר דמיטרי, ישראלי תושב קייב, שחבר בימים האחרונים ליד עזר לחבר, על מנת לסייע בפעילותם. "הגעתי בתור פליט מקייב ללבוב. העמותה עזרה לי בלינה, במצרכים בסיסיים. ראיתי שהם זקוקים לעזרה והצטרפתי אליהם. בבית הכנסת, למשל, חילקנו חבילות ליהודים נזקקים וגם לכל מי שצריך. זה מאוד מרגש אותי, לא ציפיתי פתאום להפוך למתנדב. עכשיו אני מרגיש טוב עם עצמי".
שתי חתונות
"אנחנו נמצאים בשני מוקדים על מעבר הגבול מאוקראינה למולדובה ומסייעים לאנשים ברגע שהם עוברים", אומר דוד קריספיל, מפקד המשלחת של ארגון המתנדבים איחוד הצלה. "יש לנו מוקד נוסף בעיר קישינב שבו אנחנו קולטים הרבה מאוד פליטים. עכשיו, למשל, בעודי מדבר איתך, יש מישהי שיולדת בצד האוקראיני של הגבול. אנחנו מסייעים מרחוק בייעוץ רפואי טלפוני כדי לעזור להם לבצע את הלידה בעצמם. היו הרבה אירועים רפואיים שקרו במעברים, אנשים הגיעו אלינו ופשוט נפלו לנו בידיים. אתמול בבוקר התחיל לרדת שלג, ומאז הצוות שלנו מטפל באנשים עם היפותרמיה".
לדברי קריספיל, המשלחת הראשונית של הארגון כוללת 12 אנשים מישראל, ובימים הקרובים צפויה לצאת משלחת נוספת של 30 איש עם ציוד נוסף. "שלשום בבוקר יצאתי מהחדר במלון ישן, שהיה סגור כמה שנים ופתחו אותו רק כדי לקלוט משפחות", מספר קריספיל. "הגיעה משפחה מקייב, ראיתי ילדה קטנה עם הוריה, הם היו מותשים מהנסיעה הארוכה. הבאתי לה צעצועים וציור שהילד שלי הכין רגע לפני שטסתי כאן, והחיוך של הילדה היה שווה הכל. בערב, במעבר גבול, ראיתי ילד קטן עם אמא שלו שהלכו שעות. אני לא יודע רוסית. אמרתי 'אני דוד', נתתי לו סוכרייה ובמבה אדומה מישראל, וכל מה שהוא רצה זה לשחק במכשיר הקשר שלי. אנחנו רואים כאן ילדים קטנים שסוחבים ציוד, עוזרים להורים שלהם".
"מסוכן מאוד לעבור לצד האוקראיני, זו סכנת נפשות", מספר אבי מרכוס, המנהל הרפואי של משלחת איחוד הצלה. "כרגע אני נמצא בקישינב, במפקדה שפתחנו בבית הכנסת של הקהילה היהודית. מגוון הטיפולים פה הוא מאוד רחב וכולל גם את ההיבט הרגשי והנפשי. ברגע שהפליטים עוברים את הגבול, רואים אנחת רווחה שמשתחררת. כאשר מדובר בפליטים יהודים, והם פוגשים אנשים יהודים שנותנים להם שתייה חמה, צעצוע לילד ומילה טובה בעברית - זה מאוד מקל עליהם נפשית".
במה נתקלתם בפן הרפואי?
"היו לנו כמה נשים בהריון שכבר היו מזמן צריכות לעשות בדיקת אולטרסאונד. יש לנו פה נציגים של בית החולים הווירטואלי שיבא ביונד, שהביאו איתם ציוד שמאפשר לעשות בדיקות מרחוק. בדקות אלה אנחנו בתהליך של חילוץ מישהי שנפצעה באוקראינה ואנחנו מתאמים לה אמבולנס שיביא אותה לפה. בנוסף, יש הרבה אנשים שקופאים מקור. אתמול החל לרדת שלג במעבר הגבול, הצוות מחלק שקיות חימום וסדינים חמים לאנשים שפשוט קופאים מקור ומגיעים מורעבים. אנחנו מתכננים עכשיו גם להתחיל להוציא מרקים חמים וכשרים למעברי הגבול".
לדברי מרכוס, בכל הסיטואציה הקשה הזו יש גם נקודות אור מעטות. "ביום הראשון כאן היו לנו שתי חתונות של יהודים שהגיעו מאוקראינה", הוא מספר. "הרב המקומי חיתן אותם וביקשו מאיתנו להיות חלק מהחופה. מדובר בזוגות נשואים, שכנראה קודם לא התחתנו בחתונה יהודית, ועכשיו אמרו: 'אם הצילו אותנו, אז זה הזמן שלנו להתחתן כדת משה וישראל'".
פה כדי לעזור
"לא דמיינתי שבימי חיי אראה את מה שאני רואה", אומר אריאל קזניץ, מנהל משלחת החילוץ של חברת הביטוח פספורטכארד, שיצאה במוצאי שבת מהארץ ונמצאת כרגע במעבר הגבול "מדיקה" שבין אוקראינה לפולין. "אני רואה משפחות, את הפרידה שלהן, איך האבות, הסבים, נקרעים מבנות המשפחה, בלי הביטחון לדעת שייפגשו עוד פעם, וזה פשוט קורע לב. יש פה גם דבר מאוד יפה, ההירתמות של העם הפולני. פולנים מגיעים להתנדב, מחלקים עגלות לתינוקות, חיתולים".
מהי מטרת המשלחת שלכם?
"אנחנו חמישה אנשי צוות, ואנו עובדים בשיתוף המחלצים של חברת MAGNUS ובתיאום עם אנשי משרד החוץ שנמצאים יומם ולילה במעבר. המטרה היא לגשר בין הצרכים של האנשים פה במעבר, בבלגן העצום, לבין המוקדים שלנו שרוצים לתת עזרה. יצאנו לדרך מתוך מחויבות עמוקה ללקוחות שלנו, אבל בסופו של דבר אנחנו עוזרים לכל יהודי, ישראלי ולכל אדם אחר, לא עושים הפרדה. כל מקרה לגופו. יש אנשים שאנחנו מתאמים להם מקום להעביר בו את הלילה, לאחרים מארגנים הסעות לאמצעי תחבורה שונים, כמו לרכבת, לחלק מארגנים את טיסות ההמשך לישראל".
קזניץ היה עד ללא מעט מקרים מרגשים וקשים. "היה לנו מקרה של ישראלי שהיה באוטובוס בדרך מאוקראינה לפולין, קרס והתמוטט. המשלחת שלנו, עם המחלץ חיליק מגנוס, נכנסה לאוקראינה והעבירה אותו ברכב לצד הפולני כדי לקבל טיפול", הוא מספר. "היה גם מקרה של בחור ישראלי חיפאי, שישב באוטובוס 30 שעות, ואז הלך ברגל עוד 25 קילומטר בקור המקפיא ובשלג בלי שהיו לו נעליים מתאימות. אספתי אותו מהצד הפולני של הגבול, הוא היה עם נעליים קרועות ופשוט פרץ בבכי. ביקשתי להכניס אותו לרכב חם, הוא חשש בהתחלה. לקח לו כמה דקות להתעשת כדי להבין שאנחנו פה כדי לעזור".
