דוח ארגון זכויות האדם, אמנסטי אינטרנשיונל, קבע היום (חמישי) כי המתקפה על תיאטרון הדרמה האקדמי האזורי של דונייצק במריופול שבאוקראינה שתקף הצבא הרוסי ב-16 במרץ, ככל הנראה במכוון, אף על פי שהכוחות ידעו שמאות אזרחים תפסו מחסה שם. לפיכך, המתקפה הזו מהווה פשע מלחמה ברור.
צוות המענה לרגעי משבר באמנסטי אינטרנשיונל ראיין מספר רב של ניצולים ואסף ראיות דיגיטליות נרחבות, והגיע למסקנה כי המתקפה בוצעה כמעט בוודאות על ידי מטוסי קרב רוסיים, שהטילו שתי פצצות במשקל כ-500 ק"ג שפגעו קרוב זו לזו והתפוצצו בו זמנית.
"אחרי חודשים של חקירה קפדנית, ניתוח של תמונות לוויין וראיונות עם עשרות עדים, הגענו למסקנה שהמתקפה הייתה פשע מלחמה ברור שבוצע על ידי כוחות רוסיים", אמרה אנייס קאלאמאר, מזכ"לית אמנסטי אינטרנשיונל. "אנשים רבים נפצעו ונהרגו בהתקפה חסרת הרחמים הזו. מותם נגרם ככל הנראה על ידי כוחות רוסיים שתקפו בכוונה אזרחים אוקראינים".
"בית הדין הפלילי הבינלאומי, וכל הגורמים האחרים בעלי סמכות שיפוט על פשעים שבוצעו במהלך הסכסוך הזה, חייבים לחקור את המתקפה הזו כפשע מלחמה. כל האחראים חייבים לתת את הדין על גרימת מוות והרס שכזה".
אמנסטי אינטרנשיונל הזמין פיזיקאי לבנות מודל מתמטי של הפיצוץ, כדי לקבוע את משקל הנפץ הנקי של הפיצוץ אשר נדרש כדי לגרום לרמת ההרס שנראתה בתיאטרון. המסקנה הייתה שהפצצות שקלו בין 400-800 ק"ג. בהתבסס על ראיות זמינות לגבי הפצצות האוויריות שבמאגר הנשק של רוסיה, אמנסטי אינטרנשיונל מאמינה שהיה מדובר, ככל הנראה, בשתי פצצות במשקל 500 ק"ג מאותו דגם.
המטוס הרוסי הסביר ביותר שניהל את התקיפה הוא מטוס קרב רב-משימתי - כגון Su-25, Su-30 או Su-34 - שחנו בשדות תעופה רוסיים סמוכים, ונראו לעתים קרובות פועלים בשמי דרום אוקראינה.
אמנסטי אינטרנשיונל בדקה מספר תיאוריות חלופיות לגבי האחראים למתקפה, ובאילו כלי נשק יתכן נעשה שימוש. בהתבסס על העדויות האמינות הזמינות, החקירה מצאה בסופו של דבר כי תקיפה אווירית מכוונת לעבר המטרה האזרחית היא ההסבר הסביר ביותר.
"לא האמנתי למראה עיניי"
בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה בסוף פברואר 2022, אזרחים החלו לברוח מבתיהם כאשר ערים ועיירות היו מטרות להתקפות צבאיות. במריופול הנצורה שבאזור דונייצק הפך התיאטרון למקלט עבור אזרחים שחיפשו מחסה מהלחימה. התיאטרון, ברובע צנטרלני של העיר (Tsentralnyi - הרובע המרכזי), היה מוקד לחלוקת תרופות, מזון ומים, ונקודת מפגש מיועדת לאנשים שקיוו להתפנות דרך מסדרונות הומניטריים. הבניין היה מוכר בבירור כמטרה אזרחית, אולי יותר מכל מקום אחר בעיר.
המקומיים גם כתבו את האותיות הקיריליות הענקיות "Дети" - ברוסית המילה "ילדים" - על החצרות שבשתי חזיתות הבניין, שהיו נראות בבירור לטייסים רוסים וגם בתמונות לוויין. אף על פי כן, פצצות רוסיות פגעו בתיאטרון זמן קצר לאחר השעה 10 בבוקר ב-16 במרץ, וגרמו לפיצוץ גדול שגרם לגג ולחלקים עצומים של שני קירות מרכזיים להתמוטט. בזמן התקיפה היו מאות אזרחים בתיאטרון ובסביבתו.
אמנסטי אינטרנשיונל סבורה כי לפחות תריסר בני אדם נהרגו במתקפה וככל הנראה רבים נוספים, וכי רבים אחרים נפצעו קשה. הערכה זו של אמנסטי נמוכה ממספרים קודמים של ההרוגים במתקפה, משום שמספר רב של אנשים עזבו את התיאטרון במהלך היומיים שקדמו להפצצה, ורוב אלה שנותרו היו במרתף התיאטרון ובאזורים אחרים שהיו כנראה מוגנים מפגיעת הפיצוץ.
בפיצוץ נהרסו הקירות הפנימיים הסמוכים לצידי אולם המופעים, ופגעו בקירות החיצוניים הנושאים עומס, מה שיצר שני עיי הריסות עיקריים בצד הצפון-מזרחי והדרום-מערבי של הבניין. שני עיי ההריסות נראים בתמונות לוויין שצולמו דקות ספורות לאחר הפגיעה.
איגור מורוז, אדריכל בן 50, היה בקרבת מקום כשהתיאטרון נפגע. הוא אמר לאמנסטי אינטרנשיונל: "הכל קרה לנגד עינינו. היינו במרחק של 200 או 300 מטרים משם כאשר הפיצוץ קרה יכולתי לשמוע מטוס וקול הטלת פצצות. ואז ראינו את הגג של התיאטרון מתרומם".
גרגורי גולובניוב, יזם בן 51, אמר: "הלכתי ברחוב המוביל לתיאטרון הדרמה יכולתי לשמוע רעש של מטוס אבל באותו זמן לא ממש שמתי לב כי [מטוסים] כל הזמן עפו מסביב ראיתי את גג הבניין מתפוצץ הוא קפץ 20 מטר ואז התמוטט ואז ראיתי הרבה עשן והריסות לא האמנתי למראה עיני כי התיאטרון היה מקלט. היו שני שלטים גדולים של 'ילדים'".
גם ויטלי קונטרוב, נהג משאית בן 48, היה קרוב לתיאטרון בזמן ההפצצה. הוא אמר לאמנסטי אינטרנשיונל: "שמענו מטוסים ראיתי שני טילים נורים ממטוס אחד לעבר התיאטרון".
"בתוך שניה הכל השתנה"
בסך הכל, המרואיינים סיפקו לאמנסטי אינטרנשיונל את השמות המלאים של ארבעה אנשים שנהרגו: מיכאילו הרבנסטסקי, לובה סבירידובה, ילנה קוזנצובה ואיגור צ'יסטיאקוב. הם גם מסרו את שמותיהם של שלושה אנשים אחרים שהם מאמינים שנהרגו. כמה ניצולים ועדים אחרים דיווחו שראו גופות מתות של אנשים שלא הצליחו לזהות, וסביר להניח שהרבה הרוגים לא דווחו ולא זוהו.
אחת השורדות, כבת 19, שהתה במרתף הבניין עם החבר שלה ואמה כשהפצצות נפלו. היא אמרה לאמנסטי אינטרנשיונל: "בשנייה הכל השתנה. הכל קפץ אנשים התחילו לצרוח. היה מלא אבק. ראיתי אנשים מדממים. תפסנו את המסמכים שלנו והלכנו יש אנשים שלא היו בני מזל".
יהבן הרבנסצקי מצא את גופת אביו מיכאילו בתוך אולם הקונצרטים. יהבן אמר לאמנסטי אינטרנשיונל: "היו הרבה פצועים היו שוטרים שניסו לחלץ אנשים מההריסות בהתחלה ראיתי את זרועו של מיכאילו. ראשית, ראיתי יד מוכרת. אתה מכיר את היד של בן משפחתך. פניו היו מכוסים בדם. הגוף שלו היה מכוסה בלבנים לא רציתי שאמא שלי תראה".
דמיטרו סימוננקו היה עם לובה סבירידובה רגעים לפני שמתה מפציעותיה. הוא אמר לאמנסטי אינטרנשיונל: "היא נפצעה קשה. היא הצליחה לזחול מההריסות היא ביקשה שנזכור את שמה, כי היא הרגישה שהיא גוססת". מרואיינים רבים אחרים אמרו לאמנסטי אינטרנשיונל שהם ראו גופות מדממות וחלקי גוף מבותרים, כולל רגליים וידיים, בהריסות הבניין ההרוס בעקבות המתקפה.
פגיעה מכוונת באזרחים
המשפט ההומניטארי הבינלאומי (IHL) הוא ריכוז החוקים הנוגע לסכסוך מזוין. עיקרון ליבה של המשפט ההומניטרי הבינלאומי הוא שהצדדים לסכסוך מזוין חייבים בכל עת להבחין בין אזרחים ומטרות אזרחיות, לבין חברי צבא ומטרות צבאיות. ניתן לפגוע במטרות צבאיות; אסור לפגוע באזרחים או במטרות אזרחיות. לפני כל תקיפה, חברי הצבא נדרשים לנקוט בצעדים כדי להבטיח שהם בטוחים באופן סביר שהם אינם מכוונים לאזרחים ולמטרות אזרחיות.
אף אחד מ-28 הניצולים שאמנסטי אינטרנשיונל ראיינה, ואף אחד מהעדים האחרים בסביבת התיאטרון ביום ההפצצה, לא סיפקו מידע המצביע על כך שהצבא האוקראיני משתמש בתיאטרון כבסיס לפעולות, כמקום לאחסון נשק, או כמקום שממנו יוצאים להתקפות.
אופיו האזרחי של התיאטרון ונוכחותם של אזרחים רבים ניכרו בשבועות שקדמו להפצצה. אופי המתקפה – מיקומה של התקיפה בתוך הבניין, כמו גם הנשק שבו כנראה נעשה שימוש – והיעדר יעד צבאי שעלול להיות לגיטימי בקרבת מקום, מרמזים באופן משמעותי על כך שהתיאטרון היה היעד המיועד לפגיעה. כתוצאה מכך, ככל הנראה, התקיפה מהווה תקיפה מכוונת של מטרה אזרחית, והיא פשע מלחמה.
"באוויר ועל הקרקע, כוחות רוסיים היו במסע הרג מתועד היטב של אזרחים באוקראינה", אמרה אנייס קאלאמאר. "דרושות חקירות יסודיות בדחיפות על מנת להטיל אחריות על העבריינים לפציעה הקשה ואובדן חיי אזרחים שהם גרמו, כמו גם לנזק הרב לתשתיות אזרחיות".
בין 16 במרץ ל-21 ביוני, אמנסטי אינטרנשיונל אספה וניתחה ראיות מהימנות זמינות הקשורות למתקפה על התיאטרון. הדבר כולל 52 עדויות ממקור ראשון של ניצולים ועדים מההפצצה ותוצאותיה, 28 מהם היו אז בתוך התיאטרון או בסמוך לו. אמנסטי אינטרנשיונל ניתחה גם תמונות לוויין ונתוני מכ"ם זמן קצר לפני וזמן קצר לאחר התקיפה; חומרים מצולמים, מאומתים, שסופקו על ידי ניצולים ועדים; ושתי מערכות של תוכניות אדריכליות של התיאטרון.
הדבר נתמך בחקירה בקוד פתוח של מעבדת הראיות ברגעי משבר של אמנסטי אינטרנשיונל, שבדקה ואימתה 46 תמונות וסרטונים של המתקפה ששותפו ברשתות החברתיות, וכן 143 תמונות וסרטונים נוספים ששותפו באופן פרטי עם חוקרים.