שני אישים מפורסמים, או חצי מפורסמים, נולדו בעיירה הקטנה רייטסוויל, במדינת ג׳ורג׳יה. אחד קנה את עולמו בזכות סקנדל. השני עשוי לאבד אותו בגלל סקנדל. אחד היה רופא - ופוליטיקאי. השני ספורטאי - ופוליטיקאי. אחד מת בשיבה טובה, באפריל לפני כמה חודשים. בן 96 היה במותו. השני נלחם על חייו. לא חלילה חייו ממש. חייו הפוליטיים. בתחילת נובמבר יכריעו הבוחרים את גורלו. או שיכהן כסנאטור מטעם ג׳ורג׳יה או שיחזור לענייניו האחרים, מוכתם בסקנדל הגדול שתכף נדבר עליו.
רוי רולנד היה חבר קונגרס מטעם המחוז השמיני של ג׳ורג׳יה. הוא כיהן שש כהונות. כלומר, 12 שנים. לא מעט, אבל גם לא כל כך הרבה. הוא נבחר ב־1982, לאחר שיריבו בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית, חבר הקונגרס בילי לי אוונס, הואשם שקיבל כספי תרומות לא חוקיות. כמובן, אלה היו ימים אחרים. ימים שבהם האשמה כמו זו יכלה לחסל קריירה של מועמד לקונגרס.
את המפורסם השני מהעיירה רייטסוויל מאשימים בדברים חמורים יותר, ועוד לא ברור שזה יגמור לו את הקריירה. הוא מתנגד חריף להפלות, אבל התברר שניסה לשכנע חברה שהכניס להריון לעשות הפלה. הוא מבקש לייצג מפלגה שדוגלת בערכי משפחה - המפלגה הרפובליקנית - אבל התברר שהוליד ונטש כמה ילדים, לפחות ארבעה. לא הכיר באבהותו, לא לקח עליה אחריות. לא סייע כלכלית, וזה אף על פי שכסף לא חסר לו.
שמו הרשל. כן - השם שמקורו ביידיש. יש בערך עשרת אלפים הרשלים באמריקה, אם מתייחסים לאיות שכולל את האות סי, ועוד מספר דומה אם מתייחסים לשם בלי הסי, רק עם אס. Herschel ו־Hershel. הגיבור שלנו כותב עם סי. לא שם פופולרי במיוחד, אבל קיים. מקום אלפיים ומשהו מכלל השמות. שמונה מכל עשרה אמריקאים שנקראו הרשל הם לבנים. רוב האחרים, 17%, שחורים. כך גם הרשל ווקר מרייטסוויל. הנה, חשפנו את שמו. הרשל ווקר, כוכב פוטבול אגדי. הרשל ווקר, מועמד לסנאט מטעם המפלגה הרפובליקנית. ולא סתם מועמד - מועמד מג׳ורג׳יה, אחת מהמדינות שהרפובליקנים צריכים לנצח בה אם הם חולמים על רוב בסנאט. כרגע, המדינה בידי הדמוקרטים. הסנאטור שווקר מתמודד מולו, רפאל וורנוק, הוא השחור הראשון שנבחר לסנאט מטעם המדינה הדרומית.
זה מרוץ לסנאט שיש בו כל המרכיבים של דרמה שהפכה לפארסה. ״זה לא רציני״, כתבה בעלת הטור פגי נונן על המועמדות של ווקר. ושלא תחשבו שנונן היא איזו דמוקרטית ליברלית. היא ותיקת ממשל רונלד רייגן, ואחת מבעלות הטור השמרניות המוכרות של "הוול סטריט ג׳ורנל". ובכל זאת, היא מסתייגת ממועמד מפלגתה. ניכר בה שהיא נבוכה מנוכחותו, ניכר בה שגם לה יש גבול. ״זו הייתה רשלנות פוליטית לאורך כל הדרך״, כתבה. ״אני מבינה למה הרפובליקנים רוצים לזכות בחזרה בסנאט ואני מקווה שהם יזכו בו. אבל הם צריכים ללמוד, שוב, שצריך להיות יותר רציני מזה, שאי אפשר להיות כל כך נעדר משקל סגולי, כשמדובר באדם שעשוי למלא תפקיד בהחלטה על המדיניות באוקראינה״.
הנה, כבר אפשר לזהות קווים מעניינים של שאלה מעניינת: האם באמת אי אפשר להיות כל כך לא רציני ובכל זאת להיבחר לסנאט, ובכל זאת למלא תפקיד בהחלטה על המדיניות באוקראינה? כאמור, הבוחרים של ג׳ורג׳יה יצטרכו לתת תשובה על השאלה הזאת, והמועמד שמאתגר אותם לא יעשה להם את החיים קלים.
נתחיל בשאלה מיהו: ספורטאי־על, אגדה במדינה. ווקר הוביל את התיכון שלו לאליפות המדינה בפוטבול ומרוצי שדה. אחר כך הוביל את המכללה שלו, אוניברסיטת ג׳ורג׳יה, לאליפות המכללות. הוא היה השחקן המצטיין. הוא זכה בפרס ״הייזמן״, על שמו של ג׳ון הייזמן, עוד אגדה בג׳ורג׳יה. תוכלו לראות את פסלו של המאמן הנודע באוניברסיטת ג׳ורג׳יה טק. אולם הכדורסל נקרא על שמו.
מהמכללה ווקר דילג לפוטבול מקצועני. כתריסר שנים שיחק בטקסס, במינסוטה, בפילדלפיה, בניו יורק. כשפרש, נכנס להיכל התהילה של הענף. במקביל, התחרה גם במזחלות באולימפיאדת החורף, והתמודד בקרבות של אומנויות לחימה. אה - ובדרכו המקצועית פגש מישהו שעתיד לשנות את חייו: דונלד טראמפ רכש את מועדון ״ניו ג׳רזי ג׳נרלס״ כאשר ווקר היה שחקן המועדון. הוא כנראה זיהה בו משהו. איך אפשר היה שלא? הוא זיהה שהרשל יודע לרוץ.
הבחירה של ג׳ורג׳יה
ב־2016 ניצח טראמפ במרוץ לנשיאות במדינת ג׳ורג׳יה בפער לא גדול. הוא קיבל רק 50% ועוד ארבע עשיריות האחוז. ארבע שנים אחר כך, ספג במדינה את אחד מכישלונותיו הצורבים ביותר. קצת יותר מעשרת אלפים קולות העבירו את המדינה לידיו של ג׳ו ביידן. טראמפ ניסה למצוא קולות כאלה, הוא לחץ על פקידי המדינה למצוא קולות אבודים, לפסול, להמציא, לעשות מה שאפשר. חקירה מתנהלת בעניין הזה. חקירה הנוגעת לניסיונותיו הנואשים של הנשיא המודח להטות את תוצאות הבחירות. ג׳ורג׳יה הייתה המדינה היחידה בדרום העמוק שהצביעה לביידן, תוצאה של שינוי דמוגרפי מתמשך, שהפך את המרכז העירוני של המדינה, העיר אטלנטה וסביבתה, לפחות שמרנית ויותר דמוקרטית.
ספירת הקולות לוותה באירועים קשים. איומים על חייו של פקיד. דיונים בבתי משפט. שיחות טלפון, שהוקלטו והושמעו לציבור הרחב. ״אין שום דבר רע אם תאמר ש... אתה יודע... אמממ... שחישבת מחדש... אני רק רוצה למצוא 11,780 קולות״. בבחירות לסנאט שנערכו במקביל אף אחד לא ניצח. חוקי המדינה מחייבים 50%, או סיבוב שני. הוא נערך בתחילת ינואר, ימים סוערים של תחילת ינואר. נשיא חדש עומד להיכנס לבית הלבן. נשיא מפסיד מסרב להכיר בתוצאות הבחירות, ומנסה למנוע את חילופי המשמרות. למעשה, הקרב המכריע בג׳ורג׳יה נערך יום אחד לפני אירוע דרמטי הרבה יותר שהאפיל עליו: ההפגנה האלימה, ואולי מתקפה, בגבעת הקפיטול. בקרב הזה ניצח וורנוק הדמוקרטי. הוא קיבל רק שנתיים בתפקיד, מכיוון שהבחירות נועדו למלא את מקומו של סנאטור פורש. לכן, הוא מתמודד כעת שוב, כסנאטור מכהן, מול הרשל ווקר.
הוא מתמודד כאשר המבט מופנה - שוב - לג׳ורג׳יה. למה דווקא לשם? כי זו המדינה שהמודלים מתארים כמדינת המפתח הראשונה בחשיבותה. היא המדינה שיש סיכוי הכי גדול שתהיה המדינה המכרעת, מדינת ה״טיפינג פוינט״. שמי שינצח בה, ישלוט בבית העליון של הקונגרס - הסנאט.
לפני כמה חודשים, הרפובליקנים ציפו לניצחון סוחף בבחירות האמצע של 2022. הם ציפו לזה מכמה טעמים: הראשון, מקובל שמפלגת האופוזיציה לנשיא מנצחת בבחירות האמצע הראשונות. זו דרכה של המערכת הפוליטית לאזן כוחות לאחר הבחירות לנשיאות. ועוד: אמריקה שרויה במצב רוח של שינוי ולא מרוצה ממצבה הכלכלי, בעיקר מהאינפלציה שהרימה ראש. מה שאמור להריץ לקלפי בוחרים שיצביעו למפלגת האופוזיציה. ועוד, הנשיא ביידן איננו נשיא פופולרי. למעשה, לפני כמה חודשים נראה כמו הנשיא הכי לא פופולרי למעט קודמו, טראמפ. אחוזי התמיכה בו היו נמוכים מאוד. ביצועיו לא הרשימו. בנוסף, לרפובליקנים היה מרוץ יחסית נוח לסנאט. בכל שנתיים נבחרים רק שליש מחברי הסנאט, כך שתמיד ישנה שאלה על אילו מדינות כל מפלגה צריכה ״להגן״ בכל סיבוב, וכמה מדינות מספקות לה הזדמנות להפתיע ולנצח. יש מרוץ בקליפורניה. לרפובליקנים אין מה לחפש במרוץ הזה. חבל על הזמן ועל הכסף. יש מרוץ באיידהו. לדמוקרטים אין מה לחפש באיידהו. הם לא ינצחו במדינה כל כך שמרנית.
השאלה היא מה המקומות שיש בהם מקום לתחרות. באריזונה יש תחרות. בנבדה יש תחרות. בפנסילבניה יש תחרות. גם בג׳ורג׳יה. בעיקר בג׳ורג׳יה.
הבחירה של דונלד
גם התקדימים, גם הסקרים וגם המודלים חזו ניצחון רפובליקני ברור במרוץ לבית הנבחרים ולסנאט. זה היה נכון עד ליוני שעבר, ואפשר לנקוב גם בתאריך מדויק: עד 24 ביוני. באותו היום קיבל בית המשפט העליון באמריקה את אחת מהחלטותיו הדרמטיות ביותר בעשורים האחרונים, בתיק שנקרא ״דובס נגד ג׳קסון״. ודאי שמעתם עליו - דובס הוא התיק שקבר את ״רו נגד וייד״. דובס הוא התיק שקבר תקדים בן חצי מאה שנים, והעביר את ההחלטות בענייני הפלות בחזרה לידי הבוחרים במדינות. ירצו - יתירו. ירצו - יאסרו. החלטה שהשמרנים צהלו לאחר שהתקבלה. החלטה שמשקפת ניצחון משפטי מהדהד לאחר מערכה שנמשכה עשרות שנים. אבל בצד הניצחון המשפטי נרשמה כוכבית אזהרה: לא כל ניצחון משפטי הוא גם ניצחון פוליטי. למעשה, במקרה הזה הניצחון המשפטי חידד אפשרות מפתיעה להפסד פוליטי, אולי צורב מאוד.
השמרנים צהלו אבל רוב האמריקאים הזדעזעו וכעסו. לשמרנים יש רוב מכריע בבית המשפט העליון, שישה מול שלושה. אבל אין רוב בציבור שתומך בעמדתם בענייני הפלות. אין רוב בציבור הסבור שהפלות צריכות להיאסר כאילו היו רצח. למעשה, בענייני הפלות הציבור האמריקאי היה בסך הכל מרוצה ממצב של ניואנסים ושטחים אפורים. הוא היה מרוצה ממצב שבו הפלות מותרות עקרונית, אבל לא מותרות באופן גורף, ולא מותרות בכל שלב בהריון. והוא היה מרוצה גם מכך שהפלות לא היו במרכז סדר היום. שבחירות מוכרעות על בסיס אחר, כמו כלכלה, או מדיניות חברתית.
אלא שביוני כל זה השתנה: שאלת ההפלות קפצה לראש סדר היום התקשורתי והפוליטי, וגם זינקה בסדרי העדיפויות של הבוחרים. היא הציתה אש של כעס במחנה הדמוקרטי, וסייעה לטשטש את הסוגיות האחרות, אלה שאמורות היו להיות הבסיס לניצחון הרפובליקני בבחירות האמצע.
בינתיים, בלי קשר, התנהלה במפלגה הרפובליקנית מערכה על השליטה במפלגה. טראמפ, שהפסיד בבחירות 2020, ועוד לא התברר סופית אם יתמודד שוב ב־2024, ביקש להוכיח את כוחו כמנהיג הדומיננטי של המפלגה. הוא רצה שהנבחרים יהיו נאמניו. הוא רצה שהמפלגה תשקף את ערכיו. הרשל ווקר נראה לו מתאים למשימה כזאת. ווקר תמך בטראמפ בבחירות 2016, ואחר כך ב־2020. הוא תמך במועמדת הרפובליקנית, זו שהפסידה, בבחירות לסנאט בג׳ורג׳יה ב־2020.
הוא גילה נאמנות, וטראמפ זיהה פוטנציאל. כבר בשנת 2021 הוא דחק בווקר שירוץ. ווקר היסס והתלבט. הוא המריץ את ווקר להחליט. אבל ווקר היה בכלל תושב טקסס, ונזקק לרשום כתובת בג׳ורג׳יה כדי להתאים למשימה. הוא דיבר על ווקר כעל המועמד שלו. רפובליקנים אחרים במדינה הביעו חשש שווקר הוא לא מועמד מתאים, שאין לו ניסיון, היכרות עם ג׳ורג׳יה ובעיותיה. כך או כך - באוגוסט 2021, כלומר לפני קצת יותר משנה, ווקר הכריע. עד שהכריע כולם חיכו לראות מה יכריע. מרגע שהכריע, היה ברור שהוא המועמד. כולם מכירים אותו, הוא כוכב, הוא עשיר, הוא זוכה לתמיכת מנהיג המפלגה. ווקר הוא האיש.
הבחירה של אמריקה
מה חושב ווקר על המדינה ומצבה? יש שיאמרו שהמילה ״חושב״ קצת גדולה עליו. הוא בטח מדבר לפני שהוא חושב ואולי לא. אולי הבין שהדרך לניצחון רצופה בהעמדת פנים, חצאי אמיתות, דברי שטות, התנהגות לא מוסרית. אולי הבין שהדרך של טראמפ היא הדרך שלו. כמותו, הוא סבור שבחירות 2020 נגנבו מהרפובליקנים. הוא סבור שרמאות בקנה מידה גדול שללה מטראמפ קדנציה נוספת שהגיעה לו בדין. ויש לו עוד עמדות שהפכו אותו לסוג של בדיחה לפחות בעיני מתנגדיו. כאשר הממשל הקצה כסף לשימור הסביבה, ווקר הסביר שכבר יש מספיק עצים. והוא תומך בהקמת החומה שתעצור הגירה ממקסיקו. והוא תומך בהורדת מסים, ומתנגד לאפשרות לשינוי מין.
והוא כמובן ״פרו לייף״ - כלומר, נגד הפלות. וגם ״פרו פמילי״ - כלומר, בעד מוסד המשפחה המסורתי.
הפתעת אוקטובר שהוכנה לו מכוונת בדיוק לעמדות האלה. היא מכוונת להזכיר לבוחרים שבחירות האמצע אינן על אינפלציה, הן על הפלות. כי אינפלציה היא הכרטיס של רפובליקנים לניצחון, והפלות הן הכרטיס של הדמוקרטים. מבחינתם, שידברו עליהן יותר, ועל הצביעות של הרשל ווקר וחבריו הרפובליקנים, שכמו במערכון של הגששים ״אומרים ככה ועושים ככה״.
הפתעת אוקטובר היא מושג מוכר בפוליטיקה האמריקאית. בישראל, היא מעלה את זיכרון מלחמת יום כיפור. באמריקה היא מעלה זיכרון אחר, שגם הוא קשור לישראל: הפתעת אוקטובר של בחירות 1980, ג׳ימי קרטר נגד רונלד רייגן, הייתה האפשרות שהאיראנים ישחררו את בני הערובה האמריקאים ממש רגע לפני הבחירות ויסייעו לקרטר לנצח. רייגן חשש מהאפשרות הזאת, והואשם (על ידי יועצים של קרטר) ששכנע את האיראנים להמתין. מדוע שימתינו? כדי לקבל נשק מישראל בעסקה סיבובית. גארי סיק, מיועציו של קרטר, כתב עשור לאחר מכן את השורות הבאות: ״בטוויסט נחמד ואירוני, הביטוי 'הפתעת אוקטובר', שהמתמודד לתפקיד סגן הנשיא ג'ורג' בוש טבע כדי להזהיר מפני מניפולציה פוליטית אפשרית של בני הערובה על ידי ג'ימי קרטר, החל להיות מיושם בפעילות החשאית החשודה של רייגן ובוש ב־1980״.
כלומר, הפתעת אוקטובר המקורית, של 1980, היא ההפתעה שלא הייתה. לקרטר לא היה קלף לשלוף ברגע האחרון, והוא הפסיד לרייגן. אבל המונח נותר בזיכרון, וחל בדיעבד על כמה הפתעות של הרגע האחרון. הנה, עוד אחת שקשורה לישראל: מבצע קדש, שבועיים לפני הבחירות של 1956 (באותה שנה, הפתעת אוקטובר כללה גם את הפלישה הסובייטית להונגריה). דומה לה במקצת ההחלטה לעצור את ההפצצות בווייטנאם, לקראת בחירות 1986 (החלטה של לינדון ג׳ונסון, שנועדה לעצור את הניצחון של ריצ׳רד ניקסון - וכשלה). שונה ממנה בהרבה הידיעה המרעישה, ימים לפני בחירות 2000 (זו הייתה למעשה הפתעת נובמבר, ולא אוקטובר), שג׳ורג׳ בוש הבן נעצר בעבר על נהיגה בשכרות.
זה מה שווקר טוען שעושים לו עכשיו. רצח אופי באוקטובר, שיזעזע את המרוץ ויעצור אותו לפני ניצחון. רק תזכורת: סיפור השכרות של בוש לא עצר אותו (אם כי הקשה עליו). ועוד תזכורת: מאז בוש של 2000 נדמה שהשתנו הסטנדרטים. הציבור פחות מזדעזע מסקנדלים הנוגעים למנהיגיו הפוליטיים. אחרת, לא היה בוחר בטראמפ לנשיאות.
ובכל זאת, הסקנדל גדול: ווקר, כפי שחשף ה"דיילי ביסט״, אומנם אומר שהוא מתנגד להפלות, אבל עודד את חברתו לבצע הפלה. ואחר כך התברר שלא רק פעם אלא פעמיים. והתברר שיש לו עוד ילדים מעוד נשים, שאינן אשתו. והתברר שלא הכיר בילדים האלה ונטש אותם ואת אמותיהם לאנחות, והתברר שאחד הילדים האלה הוא הבן של האישה שווקר עודד להפיל, ועוד התברר שיש לו היסטוריה של איומים באלימות על חברות, כולל איום בנשק. באמריקה של פעם, זה היה מסמן את סופו הוודאי. באמריקה של היום - זו שטראמפ כבר הוכיח שמוכנה לסבול הרבה מאוד גסות ובורות כדי לזכות בניצחון פוליטי - לא ברור מה יקרה.
כך או כך, לא רק הצביעות הפוליטית מונחת כאן על הכף לשיפוט הציבור, ולא רק רמת הסובלנות למי שאומרים ככה ועושים ככה (כמה מטיפים אוונגליסטים כבר הודיעו שימשיכו לתמוך בווקר אף שהם מסתייגים בנחרצות ממעשיו, כי המועמד שמנגד יצביע בסנאט נגד יוזמות חקיקה שהם מעוניינים בהם). גם הנושא המוצנע לעתים של נטישת ילדים על ידי אבותיהם, ומדובר בשיעור גבוה במיוחד של אבות שחורים, הועלה מחדש על סדר היום. בג׳ורג׳יה יש כרבע מיליון בתים שבהם גדלים ילדים עם אם, ובלי אב. לא כולם שחורים כמובן. כרבע מכלל הילדים באמריקה גדלים אצל אמם בלבד (27%). אבות שחורים נעדרים מחיי ילדיהם בשיעור כפול מאבות לבנים. וזה נושא חשוב, כפי שהדגיש הנשיא ברק אובמה. ״יותר מדי אבות שחורים״, אמר, ״נעדרים מיותר מדי חיים ויותר מדי בתים״. אובמה ביקש לשנות את המציאות הזאת. הוא דיבר על אבות ש״נטשו את האחריות שלהם״ וש״מתנהגים כמו נערים במקום כמו גברים״.
הנה, גם זו שאלה שתעמוד מול הבוחרים של ג׳ורג׳יה: האם הרשל ווקר, החזק, האתלטי, השרירי, הכוחני, העשיר, הדומיננטי - האם הוא גבר או נער. ומי הם רוצים שייצג אותם בסנאט - האם הם רוצים גבר או נער.