"מפחדים לצאת מהבית": בעלי העסקים הישראלים בחו"ל מתמודדים עם האנטישמיות

לצד השיח על האנטישמיות בקמפוסים בארצות הברית ובמדינות שונות באירופה, הענף העסקי חווה את גילויי האנטישמיות על בשרו: מסעדות, בתי קפה, מאפיות וסופרים ישראליים בחו"ל סופגים הפסדים כלכליים קשים וחלקם אף פגיעה ברכוש, חרמות ואיומים.

נתחיל בארצות הברית: “קפה אהרון" (Caffe Aronne) בבעלותו של אהרון דהן, שלצד היותו בעל שני בתי קפה בניו יורק גם פעיל מאוד בהסברה ישראלית בארצות הברית, חווה בחודש האחרון מרד מצד חמישה בריסטות שלו שהתפטרו בבת אחת בשל היותו ישראלי על רקע תמיכתם בפלסטינים, דבר שגרר פגיעה ברצף העבודה, זאת לצד גילויי אנטישמיות נוספים שחווה. “יש לנו שני בתי קפה: האחד ב־Upper East Side שזו שכונה שיש בה המון יהודים וישראלים", מספר דהן, “ויש לנו בית קפה נוסף, קטן יותר, ב־West Village, שבו אנחנו חוטפים יותר גילויי אנטישמיות נגדנו: אנשים שלא רוצים להיכנס לבית הקפה כי אנחנו ישראלים, לא רוצים להיכנס לאף מקום שיש בו דגל ישראל. זה כמובן פוגע בעסק. אנשים לא רוצים לתמוך בישראל, לא רוצים לתמוך בעסק שתומך בישראל ובשבילם אם ישבו במסעדה או בית קפה ישראליים - זו תמיכה בישראל. מצד אחד אנחנו מקבלים תמיכה ענקית מהקהילה היהודית ומכל מיני אנשים לא יהודים שתומכים בנו, אבל מצד שני זה מאוד מפחיד לקבל שנאה כל כך גדולה ממי שנגדנו".

המסעדן הישראלי שלמה רוזן, הבעלים של מסעדת “Gyro Grill" המגישה אוכל ים־תיכוני־ישראלי בניו ג’רזי, מדווח גם הוא על ירידה חדה במכירות מפרוץ המלחמה. “לפני ה־7 באוקטובר היינו אהובים והעסק הלך מעולה, אבל מאז ה־7 באוקטובר כולם אוכלים את החרא הפרו־פלסטיני הזה ומחליטים לשנוא אותנו ולהחרים אותנו", הוא מספר. “אנשים כבר לא מגיעים למסעדה שלי כמו בעבר. הם יודעים שאני ישראלי כי אני מנגן מוזיקה ישראלית ויש דגל ישראל בחנות, יש פוסטרים של ערים ישראליות על הקירות. אז זה כואב, עכשיו יותר ויותר אנשים מדירים את רגליהם. בעבר היו מגיעים לאכול אצלי נוצרים, מוסלמים ויהודים, והיו מצטלמים יחד וכו’. עכשיו המוסלמים לא מגיעים והישראלים מפחדים להגיע. מה שנותר לנו לעשות זה לחכות בסבלנות שהגל הזה יעבור, אבל כרגע כמעט ריק לחלוטין. בעבר, כשהיו מבצעים בישראל, הדבר לא היה משפיע יותר מדי על קהל הלקוחות שלי במסעדה. הפעם זה שונה לגמרי וזה מפחיד".

“חלום הדו־קיום מתנפץ"

עסק ישראלי נוסף שנפגע מאנטישמיות הוא “Breads Bakery", סניף מאפיית “לחמים" שחלונותיו רוססו בצבע אדום עם כיתוב “שחררו את עזה", בנוסף לניפוץ זכוכיות.

אבי קנר, הבעלים של 17 סניפים של רשת הסופרמרקטים “מורטון וויליאמס" בניו יורק, שמוכר בין היתר גם מוצרים ישראליים ואף דואג שבכל סופרמרקט ייתלה דגל ישראל, מעיד כי מלבד חרמות, האנטישמיות הובילה אצלו ברשת גם לפגיעה ברכוש ואיומים על הקופאיות. “האווירה ממש קשה", הוא אומר. “ב־7 באוקטובר הייתי בביקור בישראל, הגעתי כדי לתרום ל’יד ושם’ ספר תורה שסבא שלי הביא מפולין ושרד את השואה, והאסון שקרה נתן לנו להרגיש ביתר שאת את הישראליות שלנו ואת האחדות הזו. בחיים שלי לא ראיתי אנטישמיות כמו זו, והיא נמצאת במקומות שלא היינו חושבים שתהיה בהם אנטישמיות. מחוץ לסופר יש הפגנות נגד יהודים והם צועקים וזורקים דברים, זה כבר פיזי, וזה מעבר למחאה. למשל, שתי בחורות פרו־פלסטיניות עטו על עצמן מסיכה, נכנסו לסופר והדביקו על דגל ישראל סטיקר שקורא לשחרור פלסטין, גם השחיתו את המוצרים הישראליים בסופר והגיעו לצרוח על הקופאיות - תיכוניסטיות שלא יודעות בכלל איפה ישראל נמצאת על המפה. אם לפני ‘חרבות ברזל’ נהנינו מגידול של 10% ברווחים, עכשיו ירדנו ב־20%. כל פעם נכנסים אנטישמים לסופרמרקט ומקשקשים על דגל ישראל או משחיתים אותו, ואני שם בכל פעם מחדש את הדגל. אחד הסופרמרקטים שלנו נמצא ליד אוניברסיטאות קולומביה ו־NYU, והסטודנטים הפרו־פלסטינים מגיעים רק כדי לעשות רעש בתוך הסופרמרקט ולהחריב את המוצרים אצלנו. כואב לי שזה ככה כי אני בעד דו־קיום וסובלנות אבל נראה שהחלום הזה מתנפץ עכשיו. יש גם ארגונים פרו־פלסטיניים ותומכי חמאס שקראו להחרים אותנו ומפיצים ברשתות החברתיות לא לקנות אצלנו כי אנחנו ישראלים, ואנחנו רואים את התוצאות בשטח ובכיס".

האנטישמיות פוגעת לא רק בעסקים ישראליים בארצות הברית אלא גם בעוד מדינות: במסעדת Shaffa של השף הישראלי־אוסטרלי ארז נחום בסידני שבאוסטרליה, הושחתו קירות המסעדה בכתובות גרפיטי נגד ישראל, וכינו את בעלי המסעדה "רוצחי ילדים".

ב־9 באוקטובר, יומיים לאחר הטבח הנורא, נופצה זכוכית מסעדת “פיתה" (PITA) הישראלית באזור ה"גולדרס גרין" בלונדון. “זה מרגיש כאילו לא השתנה כלום מאז 1940", מציין אחד השותפים במסעדה. “אני חי בלונדון כבר 20 שנה והילדים שלי יותר בריטים מבריטים וזה מצער. בניגוד לפעמים אחרות יש פה רוב גדול שתומך בנו אבל המקרה הזה ומקרי אנטישמיות נוספים בלונדון עוררו חשש אצל הלקוחות היהודים והישראלים שפוחדים לצאת מהבית. מבחינת העסקים הישראליים הייתה ירידה דרסטית בכמות הלקוחות כי פחדו לצאת החוצה. בשבוע האחרון לאט־לאט מעזים, אך עדיין בצורה מאוד אטית וזהירה. המצב קשה".

“תחושה לא נעימה"

יסמין, בעלת קונדיטוריה ישראלית ומסעדה־קייטרינג בלונדון, מעידה אף היא על מה שהיא מכנה “שקט" בעסקים הישראליים בחודש האחרון. “יש בצפון־מערב לונדון מעל 20 עסקים ישראליים וכולם מעידים על שקט יחסי לתקופה הזו. לפני שלושה שבועות הייתה תקרית קלה: פרו־פלסטיני שהתווכח עם ישראלי ברחוב לידנו, הוביל לכך שהייתה דממה מוחלטת באותו ערב ברחוב שליד העסק, בערב הכי עסוק אצלנו בשבוע".

בעבר היו מבצעים צבאיים, אז במה שונה הפעם השקט הזה?
“זה קצת יותר חמור מבעבר, אבל אנחנו רואים גם סולידריות ואחדות גדולה יותר של הקהילה היהודית בלונדון. מספיק שמישהו יגיד מילה וישר תהיה תגובה. יש בית מרקחת באזור שלנו שאחד העובדים שלו אמר משהו נגד יהודים, ותוך פחות משעה כל הוויטרינה של בית המרקחת כוסתה בתמונות של החטופים שלנו. בכל עסק בבעלות יהודית אתה שומע את החדשות בעברית ברקע, וכולנו חרדים מהמצב. אנשים פחות באים לשבת במסעדות אלא מעדיפים יותר להזמין, ויש ירידה משמעותית. אתמול פגשתי מישהו שיש לו בית קפה והוא שאל: ‘גם אצלך מת? מאז המלחמה אף אחד לא נכנס לבית הקפה שלי’. הקליינטים הלא יהודים נכנסים כרגיל לעסק, מי שמדיר רגליו מהעסק שלנו הם בעיקר היהודים כי הם מפחדים לצאת מהבית".

השפית לימור חן, שייסדה ומנהלת יחד עם בעלה אמיר את שני סניפי מסעדת “דלמינה" במרכז לונדון ובימים אלה הוציאה את ספרה “My Tel Aviv Table", מספרת כי בחודש האחרון היא ובעלי מסעדות ישראליות נוספות הקימו קבוצת וואטסאפ על רקע המצב הנוכחי. “בקבוצה יש מסעדות ישראליות שלא נושאות את דגל הישראליות במיוחד אלא מאוד טרנדיות, ומגישות אוכל ים־תיכוני. אנחנו ב’דלמינה’ הרגשנו קצת פחות ירידה במספר הלקוחות אבל הקבוצה נוצרה כי חלק מבעלי המסעדות בקבוצה התחילו להרגיש ירידה בעסקים ובכמות הלקוחות בגלל המצב בישראל. בשבועיים האחרונים הם אמרו שהם רואים ירידה של עד 30% והמסעדות ריקות. יש תחושה לא נעימה באוויר. בשבוע האחרון קרה משהו מעניין, פתאום קיבלנו שיחה ממישהו שצעק לנו בטלפון ‘שחררו את פלסטין’, זו פעם ראשונה שזה קרה לנו אבל אני כן יודעת שזה קרה להמון מסעדות אחרות. עוד משהו שקרה זה שאנחנו מקבלים כוכב אחד בביקורת משם ערבי, שמעולם לא ביקר במסעדה. חקרתי את זה ומתברר שהוא עובר בכל המסעדות הישראליות ומדרג אותן נמוך, מה שמוריד את הדירוג בגוגל. בגלל שמדובר ברובוט שמשקלל זאת, אנחנו צריכים לעבור בירוקרטיה כדי להגיע למענה אנושי ואז להסביר לו שהביקורת הזו היא של מישהו שבכלל לא ביקר במסעדה. אני רוצה להדגיש שלצד המקרים האלה, שהם מקרים עמוקים של אנטישמיות, אנחנו זוכים לתמיכה וביקורות אוהדות מהלקוחות שלנו, ומדובר בקומץ קטן של אנטישמים שעושים זאת, לפחות באזור מרכז לונדון".

גם בעיר האורות פריז המצב לא מזהיר בימים אלה והעסקים הישראליים חווים ירידה משמעותית בכמות הלקוחות. בן, מסעדן ובעל מסעדה מצליחה בפריז, מציין כי האנטישמיות שהוא ושאר העסקים הישראליים בצרפת חווים היא גל שקורה בכל פעם שמתרחש מבצע בישראל: “המצב מאוד מסובך בפריז ולא נעים בכלל לנהל עסק ישראלי פה עכשיו כי ישראלים ויהודים, שהם רוב הלקוחות שלנו, מפחדים לצאת מהבית ולהגיע בגלל האנטישמיות. מה שקורה בישראל משפיע ישירות על מה שקורה בפריז, וזה קשה. אנחנו רואים את ומרגישים את הירידה בעסק. אנשים מפחדים".

אתה מפחד?
“אני לא מפחד משום דבר. המסעדה שלי נמצאת ליד מסעדות ערביות ואני מנגן להם ברמקולים את ‘התקווה’ ומוזיקה ישראלית. יש לנו, הקהילה היהודית פה, גב, ואם מישהו ינסה רק להגיד לי משהו אנטישמי אני לא אעבור לו על זה בשתיקה. מפחדים ממני. אבל בכללי יש הרבה עסקים שלא פותחים כי מפחדים מהמצב. כרגע בפריז האנטישמיות מתבטאת בעיקר בחרמות ובדיבורים אבל לא במעשים. אף עסק לא הושחת עדיין, אלא בעיקר יש איומים ודיבורים נגד ישראל, מחאות והפגנות ליד עסקים ישראליים, אבל לא מעבר לזה. כרגע מה שחשוב לנו הוא שצה"ל ינצח וישמיד את חמאס, ונחזור לשגרה הרגילה שלנו. אני ישראלי בלב ובדם וכולנו איתכם".