רבים מכנים אותו "טראמפ ההולנדי", אבל התספורת המעוצבת, המנופחת ומנקרת העין איננה התו המשותף היחיד של חרט וילדרס עם נשיא ארה"ב לשעבר - המקווה לקאמבק.
התנדב בקיבוץ, בז לפלסטינים וחגג עם דגל ישראל: מי אתה חרט וילדרס?
איבוד שליטה בדבלין: חשד לפיגוע דקירה הוביל למהומות ענק
נצחונו המוחץ, המפתיע וההיסטורי של מנהיג הימין הקיצוני ו"המפלגה למען החופש" שלו בבחירות לפרלמנט ההולנדי השבוע, גם אם עליו עוד למצוא קואליציה שאינה מובנת מאליה, מהווה רעידת אדמה של ממש במדינה שנוהלה שלוש עשרה שנים על ידי הקואליציה הליברלית-מרכזית בראשותה של המדינאי מרק רוטה, ושבה רוצה וילדרס להשליט עכשיו את המדיניות הפופוליסטית שלו, שנציגיה עולים ופורחים ברחבי אירופה.
בניגוד לדגם האמריקני שלו, וילדרס בא מהפוליטיקה, שבה התחיל דווקא במפלגתו של רוטה ו.ו.ד. שאותה עזב ב-2006, על רקע מחלוקת לגבי הטיפול בנושא ההגירה - שאת ייבושה בצד המלחמה ב"איסלמיזציה", הפך לדגלו ולקלף שהביא לו הפעם את הבכורה.
בניגוד לפוליטיקאים הולנדים אחרים, הוא בא מאזור חקלאי ושם נמצאים עיקר הבוחרים שלו. למרות הצהרותיו המתלהמות, אומרים מכריו כי אלה מחושבות היטב, וכי הוא פוליטיקאי ממולח ומשופשף. הפאתווה שהוצאה נגדו ב-2004, ושאליה הצטרפו קריאות נוספות לחיסולו, הביאו עם זאת לחיי בידוד אישי, שהעניקו לו תהילה נוספת בקרב אוהדיו. במצע הבחירות שלו הוא דורש "פחות איסלאם בהולנד", מטרה שאליה ניתן להגיע באמצעות פחות הגירה לא מערבית, והפסקה מוחלטת של זכות המקלט המדיני. "בלי בתי ספר, בלי קוראן, בלי מסגדים, ועם איסור מוחלט של הצעיף האסלמי בבנייני ציבור".
לצורך זה הוא רוצה לחרוג מכללי האיחוד האירופי (שאת עצם החברות בו הוא רוצה להעמיד למשאל עם במועד מאוחר יותר) ולנהל מדיניות הגירה מגבילה, תוך מעצרם וגירושם של המהגרים הבלתי חוקיים ולקיחת האישורים הזמניים שכבר ניתנו, כמו, למשל, לפליטים מסוריה. כלל אזרחי האיחוד האירופי יזדקקו, תחת ממשל וילדרס, לרשיונות עבודה שאותם יאבדו אם ייצאו לחופשה במדינות מוצאם. מספר הסטודנטים הזרים יוגבל. הכלל הנרוט בתכנית מדיניות החוץ שלו הוא של "הולנד לפני כולם".
מעבר לכך, הוא מתייחס בהרחבה לידידות כלפי ישראל, "הדמוקרטיה האמיתית היחידה במזרח התיכון". וילדרס רוצה להעביר את שגרירות הולנד לירושלים ולסגור את הקונסוליה ברמאללה, שם יושבת "ההנהגה הפלשתינאית המושחתת". היחסים הדיפלומטיים ינתקו עם כל המדינות הנשלטות על ידי חוקי ה"שריעה", ושמהן הגיעו איומים על חיי מדינאים הולנדיים. ענייני אקלים ואנרגיה, וילדרס הוא, כמובן, סקפטי לגבי ההתחממות הגלובאלית "שבו מפחידים אותנו מזה שנים - אנחנו צריכים להפסיק לפחד משינויי האקלים". צריך להפיק יותר פחם ונפט מהים הצפוני ולשמור על כורי החשמל המופעלים על ידם. כן יש לבנות במהירות כורים גרעיניים חדשים.
פרשנים הולנדים טוענים שאפילו וילדרס בעצמו לא ציפה לניצחון כזה. התחזיות היו לטובת המפלגה הנוצרית-דמוקרטית של פיטר אומציגט דווקא, שאינו מסרב עכשיו להצטרף לקואליציה. הם תולים את התוצאות במערכת בחירות מוצלחת ו"רכה" שניהל סביב שאלת כוח הקנייה, תוך השקטת העמדות השנויות במחלוקת.
גם מפלגת הימין הקלאסית של רוטה ויורשתו דילן ילגוז פסלה רק 'בשפה רכה' קואליציה אתו, בעוד שברית השמאל והירוקים, בהנהגתו של נציב האיחוד האירופי לשעבר פרנץ טימרמנס, הפסידה בוחרים רבים בהצעתה שנשים - שוטרות מוסלמיות יוכלו להמשיך לחבוש את הצעיף במהלך תפקידן. אשר למשאל העם המובטח על עזיבת האיחוד האירופי, הוא לא יוכל להיערך בגלל התנגדות מפלגות הקואליציה הפוטנציאליות. וילדרס מתנגד גם לכל הרחבה נוספת של האיחוד האירופי, ולהגברת הסיוע לאוקראינה, ודורש זכות וטו לחברות.
ההלם הרב ביותר מתוצאות הופגן במסדרונות איחוד האירופי בבריסל, שם רואים את התוצאות כסימן מבשר רעות לקראת הבחירות לפרלמנט האירופי בשנה הבאה. "מה שמעניין את האנשים זו ההגירה, כוח הקנייה, בעיות הדיור", אומר מקור מודאג שם. בצרפת אבלים על לכתו של השותף שבו תלו תקוות רבות, לאחר ש'המכונה' הצרפתית-גרמנית חרקה ודוממה מנוע.
בתוך התופעה הכללית של התזוזה לימין ה'קשה' ברבות ממדינות אירופה - כמו לאחרונה שוודיה, ולפניה פינלנד, סלובקיה, בולגריה או יוון -מעניין לציין שמכל ראשי המדינות, רק ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן, מיהר לברך על "רוח השינוי" שמסמל הניצחון של וילדרס. כל השאר - כולל ג'ורג'יה מלוני באיטליה, למשל, שמרו על שתיקה בציפייה למו"מ הקואליציוני . שותפה של מלוני, מנהיג ה'ליגה' מתיאו בלביני, שר התשתיות, לא יכול היה, עם זאת, להימנע מלהעלות על נס את "הניצחון היוצא מן הכלל" של "השותף ההיסטורי".
הימין האירופי, מתעורר הרושם, התרגל ל'מכובדות' מסוימת בשלטון. הבעות השמחה באו ממפלגות הימין הקיצוני שלא בשלטון. כמו מרין לה פן ואריק זמור בצרפת, או נשיא 'ווקס' סנטיאגו אבסקאל בספרד. השכן מדרום, תום ואן גריקן, מנהיג ה'פלאמס בלאנג' הפלמית בבלגיה חגג את "המסיבה הגדולה בהולנד". "ברור שהציבור מייחל לשינוי אמיתי, לא רק בהולנד, אלא גם בפלנדריה. מפלגות כמו שלנו צומחות עכשיו בכל רחבי אירופה".