בשימוע שנערך בשבוע שעבר בקונגרס האמריקאי, שאלה חברת הקונגרס אליס סטפניק מהמפלגה הרפובליקנית את סאלי קורנבלות’, נשיאת MIT, קלודין גיי, נשיאת אוניברסיטת הרווארד, וליז מגיל, נשיאת אוניברסיטת פנסילבניה, שאלה פשוטה וישירה: “האם הקריאה לרצח עם של יהודים מנוגדת למדיניות בית הספר, כן או לא?”. אף לא אחת מהן אמרה “כן” באופן מפורש. גיי אף טענה כי “זו החלטה תלוית הקשר”. מאז ארצות הברית סוערת סביב הדיון ובסופ”ש האחרון קראו 74 מחוקקים להדיח את הנשיאות. מגיל התפטרה, גיי וקורנבלות’ עדיין מכהנות בתפקידן.
בעקבות סערת האנטישמיות: נשיאת אוניברסיטת פנסילבניה מתפטרת
"מלאת חרטה": נשיאת הרווארד שעוררה סערה מתנצלת
באותו השימוע, נשאלו שלוש הנשיאות גם על המימון שהאוניברסיטאות קיבלו מקטאר. הרושם שהתקבל מהתשובה שלהן הוא שהמימון הקטארי לאו דווקא מגיע מהמדינה. אלא שעל פי המכון לחקר אנטישמיות גלובלית ומדיניות (ISGAP) קטאר היא אכן התורמת הזרה הגדולה ביותר לאוניברסיטאות בארצות הברית. דו"ח ISGAP מפרט כיצד קטאר מזרימה כסף למדינות המערב באמצעות נציגי "פרוקסי" ובכך מבאר מדוע תשובתן של הנשיאות בשימוע הייתה רק אמת חלקית.
חודש קודם לכן פרסם הניו-יורק פוסט מאמר על כך שאוניברסיטאות בארצות הברית, לרבות הרווארד, קורנל, ו־MIT, קיבלו "תרומות לא מתועדות" מתורמים זרים. למעשה, יותר ממאתיים אוניברסיטאות הואשמו בגיוס של מיליארדי דולרים ב"תרומות לא מתועדות מממשלות זרות", כך לפי דו"ח חדש של ארגון המחקר NCRI.
בשנת 2019 יצר משרד החינוך האמריקאי פורטל מקוון וקרא למוסדות ההשכלה הגבוהה לדווח על תרומות ממשטרים זרים. או אז התברר כי בתקופה של חמש שנים נתרמו $15,763,675,142.
הממצאים בדו"ח מציגים התנהלות לא שקופה מצד האוניברסיטאות, והפערים הציפו לא מעט שאלות ותפסו את תשומת הלב של המחוקקים. במקרה זה כאמור, בוחן המחקר את הקשרים בין התרומות למוסדות להשכלה גבוהה בארצות הברית לבין עלייה באנטישמיות ופגיעה בערכים דמוקרטיים. שכן, הראשונה בטבלה מבין המדינות שמספקת את המימון לאוניברסיטאות, היא קטאר, שהתורמים שלה תרמו למוסדות 2.7 מיליארד דולר. אנגליה מגיעה למקום השני ברשימה עם תרומות בסך 1.4 מיליארד דולר. סין במקום השלישי, ערב הסעודית במקום הרביעי, ואיחוד האמירויות היא המדינה שחותמת את הרשימה.
אלא שהדו"ח, כאמור, לא רק מציג את טבלת התרומות, כי אם מצביע על הקשר שבין התרומות מהמזרח התיכון לעלייה בתקריות האנטישמיות. בפתח הדו"ח, התופעה המוצגת מכונה "השחיתות של המוח האמריקאי: כיצד מימון החוץ של ההשכלה הגבוהה בארצות הברית, על ידי משטרים סמכותניים שלא נחשפו באופן נרחב, חוזה שחיקה של נורמות דמוקרטיות ותקריות אנטישמיות בקמפוס". בפועל, הדו"ח אשר מתבסס על מידע ציבורי בין השנים 2014־2019, מציג את הקשר הסטטיסטי בין האקלים הפוליטי והאירועים בקמפוס למימון הזר, ונראה כי אולי יש בו תשובה חלקית מדוע נשיאות ונשיאי האוניברסיטאות בארצות הברית נמענים מלהגיב לאירועי השבעה באוקטובר או לפעול ביד חזקה כנגד האנטישמיות בקמפוסים.
לא רק הכסף
"זה נכון שקטאר היא התורמת הכי גדולה לאוניברסיטאות, אבל לדעתי הכסף משחק פה תפקיד משני", מסביר פרופסור איתן גלבוע, מומחה לארצות הברית באוניברסיטת בר אילן וחוקר בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון. "יש דברים יותר עמוקים. הוא כן משמעותי בפעילות של המרצים והסטודנטים בקמפוסים. אני רוצה לדעת למשל מי מממן את הקבוצה”Students for Justice In Palestine”.
גלבוע מסביר כי בזירת הקמפוס פעילים ארגונים שונים שפועלים עתה יחד: "אנחנו רואים שלוש קבוצות בקמפוסים, המוסלמים, השמאל הרדיקלי והימין האנטישמי הקלאסי. קוראים לזה Red (עבור רדיקלים), Green (עבור המוסלמים) וה-White (הימין האנטישמי)".
והם פועלים במסגרת ארגוני הסטודנטים?
"בכל אוניברסיטה יש ארגוני סטודנטים, כמו אגודת הסטודנטים בארץ, והם הצליחו להיכנס לתוך הארגונים האלה. זאת אומרת שגורמים פרו־פלסטיניים שתומכים ב־BDS השתלטו על הארגונים הללו, והם מפרסמים כל מיני החלטות במגמה להשפיע גם על הסטודנטים וגם על מנהיגות האוניברסיטאות. לצד זה, יש גם ארגונים פוליטיים שמותר להם לפעול בקמפוסים, הם אפילו מקבלים מימון מהסתדרות הסטודנטים ומהאוניברסיטה לשם הפעילות ואני משער שאותם גופים מקבלים מימון גם ממדינות ערביות, כדוגמת קטאר".
באופן ישיר?
"אני לא יודע אם חקרו את זה אי פעם, אבל אני מניח כך, כי אני לא חושב שהכסף שהם מקבלים מהאוניברסיטאות מספיק לפעילות שלהם".
על איזה ארגונים פוליטיים מדובר?
"כדוגמת סניפי תנועת ה־BDS, או קבוצת הסטודנטים למען צדק בפלסטין (SJP) שציינתי, שהאטם בזיאן, שהוא איש חמאס, הקים אותה. יש עוד קבוצה שנקראת Jewish Voice for Palestine. היחס שלהם לנושא הישראלי-פלסטיני נובע מזה שהם אנטי ישראל, נקודה. ישראל מבחינתם לא צריכה להתקיים בכלל. אלה יהודים מאוד קיצוניים, שאם במקרה של נטורי קרתא הבסיס הוא תאולוגי, כאן הבסיס הוא פוליטי־אתני. הארגונים האלה מאוד פעילים בקמפוס ומישהו משלם בשביל זה ולכן אני חושד, אין לי הוכחות, שיש פה גם כסף ערבי".
גם ד"ר אלי קוק, ראש התכנית ללימודי ארצות הברית באוניברסיטת חיפה, מטיל ספק בכך שהגורם המרכזי מאחורי הנאמר בשימוע בקונגרס היה הכסף. "נכון שאפשר להגיד שכוחו של התורם היהודי דועך, כי האוניברסיטאות רואות שיש אופציות אחרות, אבל אני עדיין חושב שהכסף היהודי הכי מדבר והתורמים היהודים בארצות הברית חזקים יותר מהתורמים הקטארים. גם ראינו שאחרי לחץ של המיליארדר היהודי ומנהל קרן הגידור הניו יורקית, ביל אקמן, הנשיאה של אוניברסיטת פנסילבניה נאלצה להתפטר. לכן השאלה סביב הכסף נכונה, אבל הוא לבדו לא מספיק מסביר את זה".
גלבוע: "הכסף משחק פה תפקיד, אבל יש פה היבטים אידיאולוגים משפטיים הרבה יותר חמורים".
באיזה אופן?
גלבוע: "אחד הדברים שהאוניברסיטאות הכי מפחדות ממנו הוא הפגיעה בזכות לחופש הדעה, שזה התיקון הראשון לחוקה ובארצות הברית הוא נאכף בצורה מאוד קיצונית. לכאורה אם אתה מגביל מישהו על הבעת דעה אז אתה חשוף לתביעות פדרליות כי יש על כך הגנה מוחלטת. אבל במקרה של פנסילבניה האשימו אותם בשימוע על כך שהם אוכפים את זה בצורה סלקטיבית".
וזו גם לא רק הבעת דעה.
גלבוע: "נכון, כל נושא הבעת הדעה הוא רק חלק מהעניין, יש גם הרבה אלימות פיזית בקמפוסים. כשסטודנט יהודי הולך עם כיפה וחמישה מוסלמים מסתובבים סביבו ולא נותנים לו ללכת זו לא הבעת דעה. או כשדופקים בדלתות של סטודנטיות יהודיות במעון סטודנטיות באחת בלילה ואומרים להן לצאת, זו לא הבעת דעה. גם המשטרה של הקמפוס חוששת מהם".
על פי גלבוע, הפעילות האנטי־ישראלית לא מגיעה רק מכיוון הסטודנטים, אלא גם בכיתות הלימוד. מרצים רבים במחלקות כדוגמת מחלקות למזרח תיכון, מרכזי מחקר לנושאים אסלאמיים, מחלקות ללימודים אתניים, מחלקות היסטוריה, פילוסופיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, הם מרצים אנטישמיים, הוא אומר. "אפשר לראות את הסילבוסים. הם עושים תעמולה בכיתה, זאת לא אקדמיה. גם בהקשר של הסכסוך הם לא מראים שני צדדים, אלא רק צד אחד. אסור לעשות את זה באוניברסיטה, אמנם יש חופש אקדמי אבל המשמעות שלו שאתה צריך ללמד ידע, וזאת תעמולה. הם קוראים לזה תיאוריה ביקורתית, אבל למעשה זאת תיאוריה הפוכה".
וזה קורה במוסדות ההשכלה היוקרתיים ביותר בעולם.
גלבוע: "הנשיאים וראשי האוניברסיטאות מפחדים מהפרופוסרים האנטישמיים והפרו-פלסטינים, מפחדים מארגוני הסטודנטים וחוששים מהצדדים המשפטיים של הבעת דעת הקהל".
"הסיפור של ישראל מול פלסטין מבחינת אמריקה הוא קצת תפאורה", מוסיף קוק, "אני כל הזמן אומר שזה כמו קבוצות כדורגל, כשלכל צד יש קבוצה והבחירה בה אומרת על אותו צד משהו בתרבות הפנימית האמריקאית ובפוליטיקה הפנימית האמריקאית. לרוב לחבר'ה הצעירים לא באמת נורא אכפת מהפלסטינים. מבחינתם, זה פשוט שולח סיגנל לאיזה צד אתה שייך ובאיזה צד אתה תומך. הם רוצים שידעו שהם תומכים בצד של המדוכאים ולא במדכאים, שהם שייכים לצד שהוא נגד הקולוניאליזם".
ומי נמצא בצד הפלסטיני?
"מי שלקח את הצד הפלסטיני בשנים האחרונות, זה הצד של ה־BLM ("חיי שחורים חשובים") זה, הצד של ה־WOKE ("ערות"). זה הצד של אלה שהם לכאורה בעד האנדרדוג ושונאים את הרפובליקנים ואת טראמפ ואוהבים את הדמוקרטיה. ובלי שום קשר לישראל, בשנים האחרונות נוצרה איזושהי תרבות שעל פיה את האנשים האלה אי אפשר לבקר, זה לא פוליטיקלי קורקט, בגלל שהם שחורים ומיעוטים, או תומכים בהם".
ואם אתה כן מבקר אותם?
"אם אתה כן מבקר אותם, אז אתה גזען ויבטלו אותך. לכן, לדעתי עוד לפני בכלל שנכנסים לדיון על אנטישמיות וישראל, יש פה ניסיון של הממסד האמריקאי להתייחס לאנשים האלה קצת עם כפפות של משי. אני אפילו יכול להגיד בתור מי שלמד בהרווארד, שלמדתי בשלב די מוקדם כשזה מגיע לסוגיות זהות, מגדר או גזע, אני קצת שותק, כי אני יודע שאם אני לא אגיד בדיוק מה שנחשב נכון, אני אחטוף. והתרבות הזאת חלחלה מאוד עמוק למוסדות האלה עד שזה הגיע למצב שהם אפילו לא מצליחים לומר את הדבר הכי ברור מאליו".
גלבוע: "הם מחלקים את העולם בצורה מאוד גסה למדכאים ומדוכאים, והם משתמשים במונחים של אימפריאליזם וקולוניאליזם, וכך הם מסתכלים על ישראל כקולוניאליזם של מתנחלים".
"ריקבון מוסרי"
אם נשאל את ד"ר קוק ופרופסור גלבוע מדוע ענו הנשיאות כפי שענו, הם יפנו את מבטנו גם ליועצים המשפטיים שבחדר. "צריך להבין שבארצות הברית יש תרבות לגליסטית של עורכי דין. כל אחד חושש מי יתבע אותך ועל מה הוא יתבע אותך", אומר ד"ר קוק, "לכן מה שאני חושב שקרה, זה שעורכי הדין של האוניברסיטאות חששו ממצב בו עלולות הנשיאות לענות כי כל מי שאומר משפט כמו "From The River To the Sea" בעצם עובר על חוקי האוניברסיטה ופתאום האוניברסיטאות ימצאו את עצמן במצב שלכאורה הן מבטיחות שחצי מהסטודנטים שלהם צריכים לעוף".
קוק מוסיף ומסביר כי בשבועות האחרונים יש דיון מאוד רחב בארצות הברית, על מה הוא בעצם המסר של אותן סיסמאות, דוגמת "From The River To the See". "יש הרבה מאוד אמריקאים מתנועת ה"ווק" שאומרים שמבחינתם הם מתכוונים לכך שבכל האזור בין הים לירדן תהיה מדינה דמוקרטית, ושמה פתאום, הם לא קוראים לג'נוסייד. לכן, בעוד שאני חושב שזה משפט שקורא לטיהור אתני, יש דיון על הכוונות. לכן עורכי הדין אמרו לנשיאות תגידו שזה תלוי בקונטקסט, ותדברו על חופש הביטוי וכו'".
אבל לא זאת הייתה השאלה.
"לא. שאלו אותן את השאלה הכי בסיסית - האם כשמישהו צועק ג'נוסייד ליהודים, זה מנוגד לחוקי האוניברסיטה? ובמקום לענות כן, ראינו תגובות מביכות, רפויות ועלובות של הממסד. אפשר ממש לראות כאן את הריקבון של המוסדות האלה, שהוא לא ריקבון אנטישמי, לדעתי, יש אנטישמיות בהחלט, אבל זה ריקבון מוסרי".
גלבוע: "שלוש הנשים שראינו בשימוע הן מדעניות מהשורה הראשונה. הן נשים מאוד רציניות, אחרת הן לא היו נבחרות לתפקידן. אני חושב שבשימוע הן נפלו ליועצים משפטיים גרועים, שאמרו להן מה להגיד והן דקלמו את זה. אבל אז זה הפך להיות חרב פיפיות, מפני שבאו אנשי יחסי ציבור ואמרו להן להגיד דברים אחרים. הלוא הן חזרו בהן קצת. בפנסילבניה זה לא הספיק. התפטר יושב ראש הוועד המנהל שבחר בנשיאה, והיא עצמה התפטרה. אלה טלטלות רציניות".
הם מפחדים שימשכו עוד תרומות.
גלבוע: "נשיאת אוניברסיטת פנסילבניה אמרה בשימוע שאין לה בעיה של כסף. הפגיעה הכי גדולה בעיניי היא הפגיעה בדימוי האוניברסיטאות. מה שמפריע להנהלות האוניברסיטאות הוא אי אמון באוניברסיטה, אי אמון במצוינות שלה, אי אמון במחקר שלה”.
נשיאת הארוורד, ד"ר קלודין גיי, התראיינה לאחר השימוע לעיתון הקמפוס והביעה חרטה. לעיתון היא מסרה: "הייתי צריכה להבהיר שלאיומים על סטודנטים יהודים אין מקום בהרווארד ולעולם לא יהיה". היום שוחחנו עם סטודנטים יהודים בקמפוס, שמתארים כי לא קיבלו שום פנייה וקראו על כך, כשאר הסטודנטים, בעיתון. עבורם, ההתנצלות היא מעט מדי - מאוחר מדי.
קוק: "הבעיה היא לא שהעומדים בראש האוניברסיטאות הם אנטישמיים גדולים, זה נובע אצלם מחולשה מוסרית אחרת, אלא שהם מאפשרים לאנטישמיות לצמוח בגלל תרבות ה'ווק' והתחושה שאסור לבקר את הסטודנטים הללו".
גלבוע: "יש גידול עצום באנטישמיות בארצות הברית בכלל וגם באוניברסיטאות, ובמשך שנים האוניברסיטאות לא עשו כלום. אבל עכשיו יהיה משקל שכנגד, איזון במאזן הפחד. הקונגרס כבר החליט שהם לא יוכלו להתחמק מזה. הרי איפה נשמע דבר כזה שיש קבוצה מסוימת בקמפוס שהיא לא בטוחה, וזה בדיוק מה שמתארים הסטודנטים היהודים. הם אומרים זה לזה 'אל תלכו עם מגן דוד, אל תלכו עם כיפות'. נדרש כוח משטרה שישמור בתי הלל, איפה נשמע דבר כזה".
נחזור לדיווחים, ונציין שוב שבשנת 2019 משרד החינוך של ארצות הברית חשף כי במהלך העשור שקדם, רבים מהכספים שקיבלו מוסדות ההשכלה הגבוהה ברחבי ארצות הברית, כאמור לא דווחו. אלה הם מיליארדי דולרים ממענקי חוץ לא מתועדים, שנתרמו ממשטרים סמכותניים לאוניברסיטאות אמריקאיות. אולי זה מובן מאליו, אך אותם משטרים עוינים לעקרונות היסוד של דמוקרטיה וזכויות אדם, שאותן אוניברסיטאות גאות בהן כל כך.
גלבוע: "יש חובות דיווח בייחוד עבור כספים שמגיעים מחוץ לארץ וממשלות זרות. עד כה, רשויות החקירה לא התעסקו עם זה, אבל עכשיו לא תהיה להם ברירה. אני חושב שהשימוע שראינו הוא רק ההתחלה”.
על פי גלבוע גיוס השמאל הליברלי לטובת מאבק פרו־פלסטיני ואנטי ישראלי הוא לא עניין חדש. "זה התחיל בוועידה של האו"ם נגד גזענות ב־2001 שנערכה בדרום אפריקה. הערבים הבינו שהם יכולים לגייס צעירים וארגוני שמאל קיצוני וארגוני זכויות אדם. והם עושים את זה רק במערב. מדוע? משום שהמקומות האלה הם ליברליים. הם מנצלים את הדמוקרטיות הליברליות כדי לפגוע בערכים ליברליים".
