הטבח בקיבוץ בארי ב-7 באוקטובר היה בבחינת שוטטות ממושכת, שבה עשרות מחבלים הסתובבו בחופשיות ביישוב הפסטורלי, ורצחו בשיטתיות ובאכזריות.
חוגג את החיים מחדש: האב נפצע אנוש בקרב בבארי - אך לא ויתר על בת המצווה של בתו
בצל הנזק והזוועות בקיבוץ: המפעל הגדול בבארי נפתח מחדש
כעת יצא עיתון הניו יורק טיימס האמריקאי עם תחקיר חדש, המבוסס על ראיונות עם עשרות ניצולים ועדים וכן על סרטונים, הודעות טקסט והקלטות שיחות טלפון, וחשפו סיוט שנמשך מעט אחרי עלות השחר ועד שעות הבוקר המאוחרות באותה שבת שחורה.
מחבלי חמאס ובעלי בריתם התמקדו בהתקפה שלהם על החלקים המערביים של הקיבוץ, האזור שהיה הקרוב ביותר לעזה. הם בזזו את השכונות הללו בית אחר בית, שרפו עשרות בתים, הרגו רבים מאלה שמצאו בפנים וחטפו אחרים.
במרכז הקיבוץ, המחבלים טבחו ברוב האנשים שהסתתרו בתוך מרפאה נצורה. באגף המזרחי של בארי, המחבלים לקחו 14 בני ערובה בתוך בית והשתמשו בהם כמגן אנושי במהלך עימות עם כוחות הצבא; חלק מבני הערובה נהרגו בחילופי האש.
תושבים נורו בחדרי השינה שלהם, על המדרכה ובעת שניסו להסתתר תחת עצים. אחרים נלכדו בבניינים בוערים, וגופותיהם נמצאו מפויחות. הקורבן המבוגר ביותר היה בן 88, והצעיר ביותר מתחת לגיל שנה. גם אם חלק ממתקפות המחבלים היו שיטתיות, רבות מהן היו אקראיות. חלק מהתושבים שהסתתרו בצמחייה או בחדרי השירותים לדוגמא, הצליחו לשרוד, בעוד שאזרחים שהתחבאו בממ"דים מצאו את מותם הטרגי.
צילומי אבטחה הראו את מחבלי החמאס הראשונים יוצאים מהיער בקצה הקיבוץ זמן קצר אחרי עלות השחר. שניים מהם לבשו מדים צבאיים ונשאו רובי סער. הם זחלו בזהירות לכיוון הכניסה, לאחר שרבים מתושבי בארי כבר היו ערים, משום שהתעוררו בבהלה משנתם בערך 25 דקות קודם לכן בעקבות מטח הרקטות המאסיבי.
בעזרת קת הרובה שלו, מחבל חמאס אחד ניפץ את החלון של תא השומר הריק לצד השער, וטיפס פנימה. מחבל שני הסתתר בין העצים. פחות מ-20 שניות מאוחר יותר, בניהו ביטון, בן 22, התקרב לבארי מהכביש הראשי במכונית סדאן אפורה כהה, יחד עם שני חברים. השלושה בילו את הלילה במסיבה ברעים ונרצחו בשער של הקיבוץ. ביטון ז"ל לא ראה כיצד המחבל השני התגנב מאחורי עץ, הרים את נשקו, וירה לתוך המכונית, ומאותו הרגע התחיל הטבח הרצחני.
השמועה התפשטה מהר, עם עשרות מחבלים שנכנסו לקיבוץ ורצחו את ראש כיתת הכוננות של בארי, כאשר שאר חברי כיתת הכוננות לא הצליחו לפתוח את הנשקייה ונסוגו, חלקם כבר פצועים, למרפאת השיניים. קבוצה קטנה של שוטרים הצליחה להגיע ליישוב בשעה 07:37, כשהם נוהגים ברכב שאיננו משטרתי ושאינו מסומן, אך נמלטו כעבור זמן קצר מאימת המראות והייאוש.
"אנחנו שומעים אותם", כתבה דנה בכר בקבוצת ווטסאפ משפחתית בשעה 10:05 בבוקר. הגננת האהובה של בארי נרצחה בשלב מאוחר יותר באותו היום.
בשעה זו הספיקה לנחות בקיבוץ קבוצה ישראלית של כוחות מיוחדים שהוטסה במסוק, אך הם סבלו מנחיתות מספרית, כאשר חייל אחד נרצח בעוד אחר נפצע מכדור בחזהו. בשעות הבוקר המאוחרות חברי הקבוצה נאלצו לסגת אל השער הראשי, שם ניסו להדוף גל חדש של תוקפים שהגיע.
בזמן שמשפחת בכר הסתתרה בממ"ד, קבוצות של מחבלים שוטטו ברחבי הקיבוץ במשך שעות כשהם כאמור רוצחים, שודדים ושורפים, כפי שניתן לראות בתיעודים שונים ממצלמות האבטחה. חלקם היו לבושים במדי חמאס, אחרים נראו כאזרחים מעזה שבאו בעקבותיהם. לפחות 120 גברים פלשו לבארי באותו יום, בעוד ראשי הקיבוץ מעריכים את מספר הפולשים ביותר מ-200. בין הרכוש שנגנב על ידי העזתים היו אופניים, טלוויזיה, עגלת גולף ואפילו טרקטור.
השריפה השיטתית של הבתים נעשתה, כך על פי החשד, על מנת לאלץ את התושבים לצאת מתוך הממ"דים, כך שמשפחות שלמות נאלצו לבחור בין שריפה בעודם בחיים לבין מוות בירייה. אחת מהמשפחות חיכתה עד אשר המגנטים במקלט בו שהו החלו להימס, ולבסוף חבריה קפצו מהחלון בקומה השנייה, כאשר אחד הילדים שבר את כף רגלו עם הנחיתה. המחבלים התעללו בקורבנותיהם, כך אבלום מילס ז"ל בן ה-80 העיד בשיחת טלפון שערך עם ביתו כי המרצחים קטעו את אצבעותיו בידו השמאלית, מבלי לפרט כיצד.
תא"ל ברק חירם הגיע לבארי בשעה 16.00, ומצא מס' קבוצות של כוחות ביטחון ישראליים שנלחמו באופן לא מסודר ברחבי הקיבוץ. קבוצה אחת התמקדה בחלק המערבי של בארי, בעוד יחידה אחרת לקחה על עצמה את האגף המזרחי. לקראת הערב הצליח הצבא להגיע לבסוף לביתה של משפחת בכר. הדר הבת ואביה שרדו, ואילו האם והאח נרצחו. מסביב, גופות רבות היו מוטלות על המדרכות, ויותר מ-120 בתים עמדו אפופי עשן או הרוסים. עשרות מכוניות נשרפו כליל. מחלצים ראשונים העידו כי חזו במראה המזעזע של גופת אישה עירומה, כשהיא קשורה לעץ. יום נוסף עבר עד שהשליטה הוחזרה באופן מלא על היישוב הדואב.
