אחד הניסויים הכלכליים הגדולים והדרמטיים בהיסטוריה המודרנית יצא לדרך ביום רביעי האחרון, כאשר נשיא ארגנטינה הטרי, חאבייר מיליי, השיק את מדיניות "הטיפול בהלם" עם ביטול של מאות חוקים ותקנות בניסיון להוציא את המדינה הדרום אמריקאית מהבור הכלכלי ולשוב לימי הזוהר לפני כמאה שנה.
הותר לפרסום: שמונה חיילי צה"ל נפלו בקרבות הקשים ברצועה| עדכונים שוטפים
גלנט הניח תוכנית תקיפה בלבנון, דרעי צעק על אנשי גנץ: "שיבוא ויחתום!" | הדרמה בקבינט נחשפת
מיליי, הכלכלן "האנרכו-קפיטליסט" הליברטיאני הימני קיצוני, הבטיח לאורך קמפיין הבחירות שיבצע מהפכה במערכת הכלכלית של ארגנטינה שסובלת כיום מאינפלציה שנתית של 160 אחוז עם 45 אחוז מהתושבים שחיים מתחת לקו העוני. "אין חלופה לטיפול בהלם", הצהיר בנאום ההשבעה ב-10 בדצמבר והודה כי בטווח הקצר "המצב יהיה גרוע יותר כי אין כסף".
מיד לאחר ההשבעה, הוא הוכיח כי לא מדובר רק בסיסמאות שנועדו לרצות את המצביעים וכי הוא בא לעבוד באמת. תחילה הוא קיצץ את מספר משרדי הממשלה מ-18 לתשעה, ומיד לאחר מכן הוא ביצע פיחות של 50 אחוז בשער המטבע לרמה של 800 פזו לדולר והודיע על קיצוץ משמעותי בסובסידיות הממשלתיות של תשלומי האנרגיה והתחבורה. התחושה בכיס של התושבים הייתה מיידית עם זינוק במחירים, החל מדלק ועד חיתולים לתינוקות.
אבל מיליי לא עצר וביום רביעי האחרון הוא התייצב מול המצלמות והודיע על צו שכולל לא פחות מ-300 צעדים שנועדה לבצע דה-רגולציה של הכלכלה הארגנטינאית, כולל ביטול תקנות, שינוי חוקים והפרטה של חברות ממשלתיות. "המטרה היא להתחיל לנוע לאורך הנתיב של בנייה מחדש של המדינה ולהתחיל לבטל את המספר הגדול של תקנות שמנעו צמיחה כלכלית", אמר בנאום לאומה.
בין השאר, הצו החדש כולל צעדים של הסרת ההגנות על השוק הארגנטינאי כדי לפתוח אותו לייבוא ולייצוא חופשי יותר, הפרטה של חברות תעופה וחברות אנרגיה, ביצוע העברת כספים בדולרים באופן חופשי, רפורמות בשוק העבודה, ביטול חוק השכירות שאפשר את העלאת שכר הדירה, הסרת מגבלות על רכישת קרקעות על ידי זרים, ביצוע התאמות בתחומי הרפואה, העבודה הסוציאלית והתיירות, ואף מאפשר לקבוצות כדורגל להפוך לחברות בעירבון מוגבל.
מיליי לא הסתיר כי שאיפתו היא להשיב את ארגנטינה לימי הזוהר של תחילת המאה הקודמת, כאשר היא הייתה אחת המדינות המובילות בעולם. בשנת 1913, ארגנטינה הייתה בין עשר הכלכלות העשירות ביותר בעולם עם תל"ג גבוה יותר משל איטליה וספרד. כל זאת, בזכות שילוב של חוקת 1853 שהסדירה את מוסדות השלטון וסיפקה את התנאים להתפתחות כלכלית ולחקיקה ליברלית, יחד עם הגירה נרחבת מאירופה. אולם ההפיכה הצבאית של 1930 סיפקה את נקודת המפנה לעשרות שנים של חוסר יציבות שהתבטאו במעברים בין שלטון צבאי לאזרחי, ולא מעט שחיתות בדרגים הפוליטיים שפגעו קשות בכלכלה המקומית.
זמן קצר לאחר נאומו של מיליי על הרפורמות, כבר יצאו אלפים לרחובות, מתופפים על כלי מטבח ומביעים התנגדות לצעדים המתוכננים. כוחות משטרה גדולים, רבים מהם עם ציוד לפיזור הפגנות, התפרשו לאורך המסלול הצעדה בבואנוס איירס. "זה מזכיר לי רודנות", אמר אדוארדו בליבוני, מנהיג תנועת השמאל פולו אובררו שהייתה ממובילי ההפגנות. בצעד חריג, הודיעה הממשלה כי עלויות האבטחה יוטלו על הגופים שארגנו את המחאה, וזאת אחרי שכבר הייתה כי מי שישתתפו בהפגנות עלולים לאבד את הקצבאות הממשלתיות.
לא רק ברחוב, אלא גם במערכת הפוליטית עלול מיליי לעמוד בפני אתגר לא פשוט. למפלגתו של מיליי יש רק 40 מתוך 257 מושבי הבית התחתון של הפרלמנט ושבעה מתוך 72 חברי הסנאט, וכדי שצעדי הרפורמות ייכנסו לתוקף יש צורך בבחינה של ועדה משותפת של שני בתי המחוקקים, וכי הצעדים יכולים להיות מבוטלים רק אם יידחו על ידי שני הבתים.
במהלך נאומו, מיליי שב על המתקפות המוכרות שלו נגד המחוקקים כשאמר כי "פוליטיקאים הם לא אלים, אבל הם הסיבות לבעיות שלנו", אולם בהמשך הוא הפציר בהם לשתף פעולה עם "תהליך השינוי שבו החברה בחרה בהקשר של משבר שמצריך פעולה מיידית". הוא הדגיש כי "חברי בית הנבחרים והסנאטורים יעמדו בפני אחריות היסטורית" כשיצטרכו להחליט אם להצטרף "לבניית הרפורמה השאפתנית ביותר בארבעים השנים האחרונות כדי שנוכל להשיק את הכוח היצרני של הארגנטינאים ולהתחיל לנוע שוב לעבר מעמד של מעצמה עולמית".