לבית המשפט העליון לא הייתה אף סיבה מוצדקת לאוץ, אך כל הסיבות בעולם להמתין. הסיסמה "ביחד ננצח" נמצאת בכל פינה. אפילו יריבים פוליטיים מרים התאחדו בממשלת חירום. והנה בהחלטתו לבטל את שארית שאריתה של הרפורמה המשפטית, בית המשפט מסתכן בהטלת מדינת ישראל חזרה לקן המריבות של ה-6 באוקטובר ולחודשים ההרסניים והפרובוקטיביים שקדמו לו.
בג"ץ הבהיר: החלטת היועמ"שית להדיח את נתניהו - תרחיש אפשרי | פרשנות
"אין מנוס, האזעקה נשמעת": הביקורת של חיות והאזהרה של סולברג
בפסק דין של 8 מול 7 ביטל בית המשפט את חוק "ביטול עילת הסבירות" שעבר בכנסת בחודש יולי. זו הפעם הראשונה שבית המשפט מבטל חלק מחוק יסוד - המקבילה הישראלית לתיקון חוקתי. אין זה מוגזם לכנות החלטה זו בשם "המהפכה השיפוטית" השנייה של ישראל.
במהפכה הראשונה, בשנות ה-80 וה-90, בית המשפט העליון טען לסמכויות חריגות בהתערבות בהחלטות פוליטיות של הממשלה. אדריכל המהפכה השיפוטית ההיא, השופט אהרון ברק, עדיין התחייב ב-1992 לפסוק "בכפיפות מוחלטת לכתוב בחוקי היסוד". הוא הסביר כי "העם הוא הריבון, וחוקי היסוד הם עליונים".
כל זה השתנה ביום שני. כפי שכותב ה"טיימס אוף ישראל", השופטים יכולים עתה ליידע את הכנסת ''לא רק כאשר חוקים רגילים מפרים את כללי המשחק, אלא מה הם כללי המשחק בפועל". נשיאת העליון אסתר חיות נתלתה בעקרונות לכאורה של מגילת העצמאות כדי ליטול את הכוח הזה.
בעוד שדחיית פסק הדין וקיום אחדות הם אינטרס מובהק של המדינה, בית המשפט מיהר להחליט ולפרסם פסק דין מפלג בשל העובדה שבעוד שבועיים כבר לא יהיה רוב להחלטה זו בהרכב החדש של בית המשפט העליון. השופטות אסתר חיות וענת ברון כבר פרשו באמצע אוקטובר ויכלו ליטול חלק בהחלטות בית המשפט רק עד אמצע ינואר. שתיהן הצביעו בעד ביטול חוק ''ביטול עילת הסבירות''.
אם הממשלה הייתה מתנהגת כך, תוך שהיא מתעלמת מניגוד עניינים ממסדי כדי לאפשר לחברי ממשלה היוצאים להצביע בהצבעות משמעותיות בזמן מלחמה, ייתכן שבית המשפט היה רואה בדבר כאקט "בלתי סביר".
זו הייתה הדוקטרינה השיפוטית שעמדה על הפרק. לאחר שהצעות הרפורמה של הממשלה נתקלו בהתנגדות ציבורית קולנית, רק שינוי סמלי אחד בלבד עבר בכנסת: ביטול השימוש ב-"אי-סבירות" כגורם הבלעדי לחסימת החלטת ממשלה.
כפי שמסבירה השופטת יעל וילנר בהתנגדותה לפסק הדין, גם לאחר ביטול עילת הסבירות החלטות ממשלה עדיין היו צריכות לעמוד בסטנדרטים של בית המשפט של סמכות לגיטימית, הליך תקין, תום לב, שיקולים רלוונטיים, מידתיות, אי-שרירותיות וחוסר אפליה. עם כלים אלה השופטים היו רחוקים מלהיות חסרי הגנה מול נסיון להתערבות יתר מצד הרשות המחוקקת .
בחוסר נכונות לוותר אפילו במילימטר, בית המשפט למעשה הרחיק לכת ביתר שאת, כשבמציאות ניצבו בפניו אפשרויות אחרות. רבים מ-12 השופטים הטוענים כי לבית המשפט העליון הסמכות לבטל חוקי יסוד הצביעו נגד הפעלת הסמכות במקרה זה, והעדיפו לפרש את החוק החדש באופן צר ביותר. החלטת רוב כזו לבטח הייתה מפחיתה את המתח והפילוג. אולם שמונת השופטים האחרים בחרו דווקא לזרות מלח על הפצעים.
בטווח הקצר, בית המשפט ותומכי החלטתו יתוגמלו על עיתוי פרסום פסק הדין. מבקרי ההחלטה כבר התחייבו לדחות את הדיון הציבורי בעניין עד לאחר הניצחון במלחמה, פן התעוררתו מחדש של הויכוח הפנימי יפגע במאמץ המלחמתי תוך עידוד החמאס וחיזבאללה.
אולם בטווח הארוך בית המשפט עשוי לגלות כי הוא ירה לעצמו ברגליים על ידי רמיסה מטאפורית בגוויה פוליטית, קרי תכנית הרפורמה. בני גנץ, יריבו של נתניהו ומי שעשוי להיות ראש הממשלה הבא, אומר כעת כי לאחר המלחמה "נצטרך להכריע ביחסים שבין רשויות השלטון ולחוקק את 'חוק יסוד: החקיקה' שיעגן את מעמדם של חוקי היסוד".
גנץ יוכל עתה למצוא הסכמה ציבורית רחבה לחקיקה כזו - אותה הסכמה שהייתה חסרה לממשלה לפני כן ומה שכעת חסרה כל כך עבור בית המשפט העליון בשל החלטתו הזדונית דווקא בזמן מלחמה.