בעוד ההפגנות הפרו־פלסטיניות והמהומות בקמפוסים בארצות הברית תופסות את הכותרות, גם במוסדות אקדמיים באירופה ובאוסטרליה מתקיימות מחאות אלימות וסטודנטים ישראלים ויהודים מתמודדים עם גילויי שנאה ואף עם אלימות פיזית. כמה מהם מספרים עתה על החששות ומותחים ביקורת על ההנהלות שלדבריהם למרות שהן נוקטות בצעדים מסוימים, לא עושות מספיק כדי לעצור את מפגני השנאה.
המכנה המשותף הראשון לכל הסטודנטים היהודים מקמפוסים ברחבי העולם שראיינתי לכתבה זו היה התנאי הראשון והחד־משמעי שלהם שלא אחשוף את שם משפחתם (בחלק מהמקרים גם לא את שמם הפרטי). “אני חוששת שאיכשהו זה יגיע לגורמים אנטישמים ולכן מעדיפה לשמור על פרופיל נמוך", אומרת נועה (שם בדוי), סטודנטית ישראלית בקמפוס Altes AKH בווינה, אוסטריה. “הסטודנטים האחרים עוקבים אחרי כל כתבה שמתפרסמת בכל מקום בעולם ואני לא רוצה לקחת את הסיכון".
המכנה המשותף השני הוא גילויי האנטישמיות הרבים שהם נחשפים אליהם מאז ה־7 באוקטובר, אנטישמיות שבאה לידי ביטוי בכל מיני צורות: מקללות, הפגנות, גרפיטי ושלטים אנטישמיים ועד אלימות פיזית. על ההפגנות האלימות שמתקיימות בקמפוסים באוניברסיטאות קולומביה ו־UCLA שומעים כל הזמן בחדשות, אך משיחות רבות עם סטודנטים יהודים וישראלים ממדינות אחרות – מה שקורה אצלם לא שונה הרבה ממה שקורה בארצות הברית, רק ללא ההד התקשורתי.
“לפני ה־7 באוקטובר היה מתח באוויר אבל הרגשתי די בטוחה, כי ידעתי מה זה אומר להיות סטודנטית ישראלית ויהודייה בחו"ל, וגם שאר הסטודנטים שלומדים איתי לדוקטורט ידעו שאני מישראל ולא עשו מזה עניין", אומרת נועה. “בשבועות הראשונים מאז שפרצה המלחמה המצב היה עדיין רגוע יחסית, והרבה שאלו אותי אם המשפחה שלי בסדר או אם אני מכירה מישהו מהנרצחים. אבל ככל שהמלחמה התארכה, חלק מהסטודנטים שהיו בסדר איתי - הפסיקו לדבר איתי, והתחילו להגיד שאני וכל הישראלים רוצחים וכו’. לא התרגשתי מדי וניסיתי להסביר להם שהם טועים, אבל בשלב מסוים הבנתי שזה אבוד".
מתי המתיחות הפכה למשהו מעבר?
“אני חושבת שבערך חודש אחרי שהמלחמה פרצה. זה התחיל בכתובות גרפיטי על הלוקרים ועל הקירות - ‘מוות ליהודים’, 'Free Palsetine' ו’להרוג את הציונים’ ובהמשך גם ציורי צלב קרס על הקירות ואפילו שריפת דגל ישראל. ביום השואה הייתה הפגנה גדולה אצלנו של סטודנטים פרו־פלסטינים שצעקו: ‘זה הזמן לאינתיפאדה שלישית’ ו’לא נוותר עד שישראל תיקבר’. אני מתביישת שהנהלת האוניברסיטה בכלל אפשרה לדבר כזה לקרות מלכתחילה. ההנהלה פרסמה מכתב שבו גינתה את המקרה הזה ואמרה שאין מקום לסיסמאות פוגעניות כאלה ושזה גורם לסטודנטים יהודים להרגיש לא בטוחים, אבל עדיין, אותם סטודנטים שעשו את זה לא נענשו, אלא ממשיכים כרגיל. אז איפה ההרתעה?".
“יש להם רצח בעיניים"
בשבוע שעבר התחמשה קבוצת סטודנטים פרו־פלסטינים באוניברסיטת אמסטרדם באלות ובכאפיות, ובצעקות “אללה אכבר" החלה להכות סטודנטים יהודים. כמו כן, הם השליכו על הסטודנטים היהודים כיסאות ומכלי גז. לאחר כמה דקות של אלימות קשה הגיעו כוחות משטרת הולנד לעצור את המתפרעים, שהבטיחו לחזור. “זה היה ממש מפחיד", מתאר רועי (שביקש לא לפרסם את שם משפחתו), סטודנט בקמפוס שנכח באותו מקרה ואף הוכה.
“אלו היו סטודנטים שמשתייכים לארגון PFLP (כוח החזית העממית לשחרור פלסטין) והם חסמו את הכניסה לאוניברסיטה והתחילו להרביץ לכל מי שהם ידעו שהוא יהודי, והם ידעו מי יהודי כי אנחנו לא מסתירים את זה. אני למשל מסתובב עם מגן דוד על הצוואר. הגעתי ללימודים בבוקר וראיתי שהם חוסמים את הכניסה.
חשבתי שזו הפגנה רגילה אז חשבתי להיכנס לאוניברסיטה ולהמשיך כרגיל, אבל אז אחד מהם, שהפנים שלו היו מכוסות, התחיל לצעוק לי ‘יהודי מחורבן’ והכה אותי עם הקרש שהיה לו ביד. למזלי האינסטינקט שלי עבד מהר אז מיד רצתי והצלחתי להתחמק מאולי לינץ’. נפצעתי קצת בגב, יש לי סימנים וירד לי דם, אבל זה נגמר רק בפציעה שטחית. כפי שאתה יכול לראות בסרטון שהפך לוויראלי בטיקטוק ובאינסטגרם הם הספיקו להרביץ לעוד כמה סטודנטים יהודים עד שהמשטרה הגיעה, וגם אז הם נאבקו גם בשוטרים".
הנהלת האוניברסיטה לא התערבה?
“לא בדיוק. הם טוענים שהם גינו את זה והזמינו את המשטרה, אבל בעצם הם אפשרו לסטודנטים האלה להפגין. מדובר בסטודנטים שתומכים בארגון טרור, אז לתת להם להפגין זה בדיוק כמו להעלים עין. אני לא יודע אם דבר כזה לא יקרה שוב".
בגרמניה מצב הסטודנטים היהודים באוניברסיטאות הגדולות לא טוב יותר: בפברואר האחרון, להב שפירא, סטודנט ישראלי שלומד באוניברסיטת ברלין, הוכה ונחבל בפרצוף בידי סטודנט ערבי שזיהה את שפירא בבר מפעילותו בעד ישראל, שכן שפירא תלה ברחבי האוניברסיטה פוסטרים עם תמונות החטופים.
אירוע זה התרחש אומנם מחוץ לכותלי הקמפוס – אך גם בתוך הקמפוסים בברלין הרוחות סוערות: במהלך הרצאתה של שופטת בית המשפט העליון דפנה ברק־ארז באוניברסיטת הומבולדט בברלין - 20 סטודנטים פרו־פלסטינים קטעו את ההרצאה, צעקו "שחררו את פלסטין" ו"תפסיקו עם רצח העם", וההרצאה נקטעה.
“אני לומד שנתיים באוניברסיטה החופשית של ברלין - Freie University - ומעולם לא היו הפגנות כל כך אלימות נגד יהודים", מספר דניאל (שם בדוי), סטודנט באוניברסיטה. “ברחבת האוניברסיטה יש סטודנטים, גם כאלה שלומדים איתי, שמפגינים בצעקות להרוג את כל הציונים, מניפים דגלי פלסטין, דורכים על דגלי ישראל וקוראים לסילוק כל הסטודנטים היהודים משטח האוניברסיטה.
אחרי שלהב שפירא הוכה בידי סטודנט ערבי – אני יודע שזה ממש מסוכן וזה יכול להגיע לאלימות ואולי למשהו אפילו יותר גרוע מזה. יש להם רצח בעיניים. חשוב לציין שהנהלת האוניברסיטה מקשיבה לנו, הסטודנטים היהודים, מזמינה מיד את המשטרה לפזר הפגנות כאלה, ומביעה בפומבי את התנגדותה לאנטישמיות. אבל עדיין, אין סנקציות או עונש לסטודנטים שקוראים לרצוח סטודנטים אחרים בגלל שהם יהודים, וזה משהו עמוק יותר מהפגנה שהמשטרה מפזרת. אני בקשר עם עוד סטודנטים יהודים באוניברסיטאות אחרות בגרמניה וכולם חווים דברים דומים".
על פי הסקר האחרון (פברואר 2024) של ארגון “הלל", ארגון הקמפוס הבינלאומי לסטודנטים יהודים הגדול ביותר בעולם, מאז ה־7 באוקטובר ישנן פי שבעה יותר תקריות אנטישמיות בקמפוסים ברחבי העולם (מעל 940 מקרים) ביחס לשנה שעברה. כמו כן, על פי הסקר, 32% מהסטודנטים היהודים בקמפוסים ברחבי העולם חוו אלימות פיזית בגלל אנטישמיות בכותלי האוניברסיטה ו־85% ממקרי האנטישמיות בקמפוסים מושפעים באופן ישיר ממלחמת “חרבות ברזל".
“מפחדת שאיאלץ לעזוב"
“אני כבר שלוש שנים לומדת במכון ללימודים פוליטיים בעיר גרנובל (צרפת) ותמיד חשבתי שהאנטישמיות קיימת אבל היא אף פעם לא הרימה ראש עד ה־7 באוקטובר", אומרת דנה (שביקשה אף היא לא לפרסם את שם משפחתה), ישראלית שעברה לצרפת לצורך לימודיה. “מאז שצה"ל נכנס לעזה התחילו להתקיים על בסיס קבוע הפגנות צעקניות ורעשניות של סטודנטים פרו־פלסטינים, גם כאלה שלא יודעים בכלל איפה ישראל על המפה, הם מושפעים ממה שרואים בטיקטוק, עושים להם שטיפת מוח.
ההפגנות עדיין לא אלימות אלא בעיקר רועשות, ובעיקר מאיימות מילולית כמו ‘אין עתיד ליהודים’, ‘להשמיד את הציונים פושעי המלחמה’ ו’Free Palestine’, ובכניסה לקמפוס תלויים שלטים שעליהם כתוב ‘אין כניסה לציונים’. בשירותים יש גרפיטי אדום של ‘מוות ליהודים’ וציורים של צלבי קרס. בינתיים לא ראיתי אלימות פיזית אבל אני מרגישה שזה רק עניין של זמן. אסור להגיע לזה".
התלוננתם בפני ההנהלה?
“בטח, ההנהלה מקשיבה לנו ומראה שאכפת לה וחשוב לה לשמור על רוחות רגועות, אבל לא באמת נעשים צעדים נגד המפגינים. כל פעם שמנקים את הגרפיטי אז כמה ימים אחרי זה מישהו שוב פעם כותב משהו כזה. מבחינת ההנהלה יש לכל סטודנט את הזכות להפגין, אבל יש הבדל בין להפגין ובין לאחל מוות לעם. אני לא יודעת מתי ואם המצב יירגע, אבל אם זה ימשיך ככה אני מפחדת שאיאלץ לעזוב ולוותר על החלום שלי לסיים תואר בצרפת".
בהפגנה באוניברסיטה בפריז שהתקיימה בסוף החודש האחרון “השתלטו" סטודנטים ערבים על מבנים בקמפוס ולא נתנו, פיזית, לסטודנטים יהודים להיכנס לבניינים תוך שהם צועקים “אינתיפאדה". על פי אתר The Times Of Israel ההנהלה פנתה לסטודנטים והבטיחה שלא תעניש אותם אם יפסיקו את חסימת הכניסה וישתתפו בדיון בקמפוס על המלחמה בעזה. למרות הפשרה, כעבור ימים ספורים חזרו הסטודנטים הערבים לחסום את הכניסה ליהודים – ואז המשטרה התערבה וסילקה אותם מהקמפוס.
לפי עיתון “הגארדיאן", באוניברסיטאות ברחבי אוסטרליה הוקמו מאהלים פרו־פלסטיניים בתוך הקמפוסים הקוראים לאינתיפאדה ולהשמדת ישראל, בעוד שדוברי האוניברסיטאות כולם מציינים כי לא נמצאו הפרות הקשורות לאנטישמיות אלא “מחאה לגיטימית". במגזין מצוין כי הסטודנטים היהודים באוסטרליה מפחדים להגיע לקמפוס וכשהם כן מגיעים – מסתירים את הזהות היהודית שלהם מתוך חשש.
ממשלת אוסטרליה דרשה ממנהלי האוניברסיטאות לאכוף את הנושא. גם באוניברסיטאות בדרום אפריקה נרשמו בחודש מרץ האחרון הפגנות בתוך הקמפוסים, בייחוד ב"שבוע האפרטהייד הישראלי" בחסות ה־BDS, במסגרתו נרשמו התפרעויות ואיומים כלפי סטודנטים יהודים.
לאחרונה התלוננו סטודנטים יהודים בברוז’, בלגיה, על כך שעל דלתות הקמפוס צויר בצבע אדום דמוי דם צלב קרס ונכתב “להרוג את כל היהודים". הנהלת האוניברסיטה השעתה למשך כמה ימים את האחראים לדבר – וזהו.
“אלה שעשו את זה לומדים איתי יחד", אומר דניאל, סטודנט יהודי בקמפוס. “הם לא ערבים אפילו, הם מושפעים ממה שהם קוראים ורואים ברשתות ובטוחים שהיהודים אחראים לרצח המוני. הם לא יודעים בכלל מה שקרה לישראל ב־7 באוקטובר. זו בורות. ההנהלה לא בדיוק טיפלה במי שעשו את זה, אחרי שלושה ימים הם חזרו, ועכשיו הם מתכננים הפגנה בקמפוס. אני ועוד כמה סטודנטים יהודים פנינו להנהלה, אבל אני לא מרגיש שמבינים את חומרת המצב".