נשיא איראן, רוצח ההמונים איברהים ראיסי, ושר החוץ חוסיין אמיר עבדוללהיאן מהמנהיגים האיראניים הבולטים בהתקפותיהם על ישראל, נהרגו בהתרסקות מסוקם בגבול אזרבייג'ן-איראן. פרשנים ניסו לייחס לישראל ולמוסד קשר להתרסקות, אבל למרות שבישראל לא יכריזו על "אבל לאומי", זו אינה דרכה של ישראל מול ראשי מדינות.
הותר לפרסום: כך חולצו גופות החטופים מרצועת עזה | צפו בתיעוד
ביידן נכנס לאירוע ותוקף את האג: "בקשת התובע מקוממת"
שיטת הממשל האיראנית מפקידה אמנם בידי המנהיג הרוחני חמינאי את ההחלטות העיקריות בנושאי חוץ ופנים, אבל גם לנשיא תפקידים מרכזיים, בעיקר בנושאי פנים, אך לא רק. ראיסי היה ממקורבי חמינאי ומהשמות שהועלו כמועמדים לרשת את כסאו ועמדותיו התקיפות נגד ישראל, לצד שר החוץ שנהרג אתו, השפיעו רבות על חמינאי ועל המדיניות האיראנית.
אז מה צפוי כעת בזירת האיראנית? חשוב לזכור שב-7/10 הפעיל חמינאי, במעורבות מלאה של ראיסי, "נשק להסחה המונית", על מנת לקדם שלב בתוכניתו לבניית "נשק להשמדה המונית" כנגד ישראל, ומאז הוא ממשיך לדחוף בכל כוחו מלחמה רב-זירתית.
מות ראיסי ועבדוללהיאן יגרום ללא ספק לטלטלה רבתי באיראן, אך ככל הנראה בהקשר הישראלי לא צפוי שינוי משמעותי. טהרן, בהנחיית חמינאי, ממשיכה להתקדם ליכולת גרעינית עצמאית בכל יום שעובר. תשומת הלב שניתנה לעיכוב ההתקדמות בייצור אורניום מועשר לרמה צבאית חייבת להימשך, כולל היערכות לפגיעה ביכולות ובחומר שנצבר, אבל תשומת הלב העיקרית חייבת לעבור לעיכוב פיתוח מערכת הנשק, פגיעה במדעני הגרעין המובילים והחלשת המשטר.
מותם של הנשיא ושר החוץ חייב לשמש מומנט לדחיפה מחודשת של ההתנגדות הפנימית למשטר וניצול הכאוס הזמני ומאבקי הכוחות הפנימיים, שעשויים להיווצר, במיוחד לאור בריאותו הלקויה של המנהיג.
חשוב להבין שאיראן נמצאת כרגע במקום בו רצתה להיות בתחום העשרת האורניום (60%) והמעבר לרמת ההעשרה הבאה (90%) יתבצע כנראה רק כשכל שאר המרכיבים, כולל יכולת הבנייה וההרכבה של הראש הגרעיני, יהיו מוכנים. המעבר ל-90% לא ישרת את איראן כעת ומות הנשיא לא ישנה את המצב בתחום זה.
ישראל חייבת להניח שכל נשיא ושר חוץ שייבחרו ימשיכו בדרך הנוכחית וחלקם אף יקצינו את הגישה בתחום הגרעין וינסו לשכנע את המנהיג להנחות רשמית על התקדמות בפיתוח מערכת הנשק, מה שלא קרה עד כה, למרות שבדרגי העבודה מתרבות הידיעות על התקדמות במספר צירים מרכזיים בפיתוח מערכת הנשק, תוך שמירה על יכולת ההכחשה, על מנת שביום פקודה, וקבלת אישור המנהיג, הדרך תהיה קצרה יותר.
המוסד (בעזרת 8200), חייב לעשות את כל המאמצים, כפי שהתחייב ראש המוסד ברנע, לפגוע ברכיבי תוכנית מערכת הנשק, כולל במדענים ובמובילי הפעילות, למרות העיסוק האינטנסיבי שלו במשימת השבת החטופים וניהול המו"מ מול קטאר.
מעבר להתמקדות ברגל הנשק, ישראל חייבת לטפל במתקן ההעשרה החדש שנבנה עמוק מתחת לקרקע בנתנז, על מנת שישראל (וארה"ב) לא ימצאו עצמן מול מתקן חסין להפצצה אווירית, וכיום יש עדיין דרכים אחרות לפגוע בו, לפני שיושמש. המתקן ישמש מסתור להתקנת צנטריפוגות מתקדמות, להעשרה תעשייתית לרמות גבוהות, שתאפשר בניית מספר רב של פצצות ולמעבר להעשרה צבאית של 90%.
ברור כי סדרי העדיפויות כרגע הינם עזה והצפון, אבל מטרת-העל נשארה מניעת התוכנית האיראנית לנצל את הכאוס כדי להגיע גרעין, ובטח כעת לאור השינויים הצפויים באיראן.
ניתן היה אולי לצפות לשינוי בגישה האמריקנית, אבל למיטב הערכתי זו תהיה אשלייה, ללא קשר למות הנשיא. ממשל ביידן לא יתקוף באיראן וינסה למנוע זאת מישראל בכל דרך. רק בשבוע שעבר התקיימו מגעים בין ארה"ב לאיראן על מנת לשכנע אותם להוריד את מפלס הלהבות מול ישראל ומול הכוחות האמריקניים ואפילו להגיע להסכם גרעין חדש. מות ראיסי לא צפוי להוביל לשינוי בגישה הזו, גם אם האיראנים יקצינו את עמדותיהם.
ארה"ב וישראל חייבות להכות יחד בראש התמנון ובזרועותיו. הגיע גם הזמן ללחוץ פיננסית על הרפובליקה האסלאמית ולא להקל עליה, כפי שעשה לאחרונה הממשל. ארה"ב חייבת לנצל את הבלגן הצפוי באיראן ולאכוף באגרסיביות את סנקציות הנפט נגד הסוחרים, בתי הזיקוק והבנקים הסינים ולהילחם בעשרות מיליארדי הדולרים שעוברים בסחר מחוץ לספרים.
מסבא"א ומהמנכ"ל שלה (שלא מסתיר את מטרתו להיבחר לתפקיד מזכ"ל האו"ם) אסור לצפות לפעילות כלשהיא למול ההפרות האיראניות הנמשכות. כמו בכל פעם לקראת כינוס מועצת הנגידים נראה שוב התרפסות אמריקנית ודחיפה להימנעות מסנקציות ואפילו מהוצאת דו"ח שיצביע על ההפרות האיראניות הנמשכות, בהתאם לדרישות האירופיות, על מנת להגיע לבחירות בנובמבר ללא עימותים.
הבית הלבן מתנהג כאילו איראן, חמאס והרשות הפלסטינית הינם אתגרים נפרדים. ביקורו של סאליבן והמסרים שהעביר מלמדים על עומק הטעויות. מות ראיסי וההחלטות האבסורדיות של בית הדין בהאג (ה-ICC) בהוצאת צווי המעצר נגד רה"מ ושר הביטחון יכולים לספק לארה"ב את הסולם לירידה מהעץ.
לישראל אין ברירה אלא להתעמת עם האיומים האיראניים בכל החזיתות והיא אינה יכולה לאפשר לטהרן לכתר אותה בטבעת אש. הגיע הזמן להסיר את הכפפות ולהיות מוכנים לעבור "להתקפה" מול איראן ומול הרשות הפלסטינית, שיזמה את הפניה לבית הדין, היא חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון. מוטב יהיה להתעמת מול האיומים יחד עם בעלת הברית מוושינגטון, אבל ישראל חייבת להיות מוכנה להתמודד גם לבדה.
תא"ל (מיל') יעקב נגל הוא עמית בכיר בקרן להגנה על דמוקרטיות (FDD) ופרופסור בטכניון. שימש כיועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה נתניהו וכראש המטה לביטחון לאומי בפועל.