ה-24 השעות האחרונות היו הקשות בכהונה של הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן. העימות הטלוויזיוני שנערך שלשום בלילה, שבין חמישי לשישי (שעון ישראל) השפיע באופן משמעותי על המירוץ לנשיאות ארצות הברית. שוחחנו ב"מעריב" עם פרופ' מנחם בלונדהיים, דיקן בית הספר לתקשורת במסלול האקדמי המכללה למינהל ומומחה לפוליטיקה והיסטוריה אמריקאית, על הבנת משמעויות העימות על המשך הבחירות וההצעה החדשה לקידום עסקת חטופים.
בהתאם להצעה הישראלית: המאמץ החדש להוציא לפועל עסקת חטופים | דיווח
טראמפ הביס את ביידן, אבל מילה אחת שלו הרגיזה המון אמריקאים - וקשורה לישראל
פרופ' בלונדהיים, מה לא עבד באסטרטגיה של ביידן בעימות?
"עימותים נשיאותיים מתקיימים מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת. עימותים אלה אמורים לתת חזון עבור ה-4 שנים הבאות. המועמדים מתחרים במתן תקווה לציבור הבוחרים. עם זאת, הדיבייט היה ממש מדכא. התחרו שתי פוליטיקאים מבוגרים מאוד: אחד מגמגם והשני שקרן פתולוגי. ביידן הפסיד את הדיבייט בעשר השניות הראשונות של השידור. כל מי שצפה בו מדדה לפודיום שלו ראה תינוק עם חיתול מלא. אסור היה לצוות הקמפיין שלו להסכים לזה. הוא היה חייב להתחיל את הדיבייט כשהוא עומד מאחורי הפודיום".
גם הנשיא לשעבר טרמאפ לא ענה באמת על כל השאלות שנשאל.
"נכון, אבל הוא היה נראה נינוח והקרין ביטחון עצמי. הדיבייט אמש הזכיר לי את העימות הראשון, בין ניקסון לקנדי. באותו דיבייט, ניקסון היה נראה מותש והצוות שלו גם לא הכין אותו כמו שצריך – הלביש אותו בחליפה בצבע של הרקע. לעומתו, קנדי היה רענן, נתן תשובות ברורות ונגע בלב של הצופים. המחקר בנושא תקשורת פוליטית מרבה להזכיר את האירוע הזה כשדנים בהשלכות תקשורת ההמונים. בכלל זה מעניין לחשוב על זה שבשנים האחרונות נשמעו הרבה קולות שביקרו את כוחה של המדיום הטלוויזיוני. ב-24 השעות האחרונות ראינו שהיה מוקדם להספיד".
מה הדמוקרטים יכולים לעשות עכשיו אחרי ההפסד בדיבייט?
"במפלגה הדמוקרטית צריך להסתכל פנימה ולחשוב טוב אם הם ממשיכים עם ביידן. כשביידן ניגש לעימות הזה, כמו במערכת הבחירות הקודמת, הוא רצה את זה כדי לשנות את מהלך הבחירות. מעניין לראות כי ההרשעה במשפט של טראמפ לא עזרה לביידן. טראמפ הרבה לדבר פוליטיזציה של מערכת המשפט ושימוש במערכת החוק נגד היריב והצליח להדוף את רוב ההתקפות עליו בצורה סבירה. כאמור, הבעיה הבסיסית היא עכשיו של המפלגה הדמוקרטית. יש לה תקנון שמחייב. לפי התקנון, ברגע שמועמד נבחר רק פרישה שלו יכולה לשנות מועמדות. עם זאת, יש עוד את הועידה של המפלגה באוגוסט והם ירצו להראות אחדות. הולך להיות מעניין".
בהסתכלות יותר רחבה, מה המשמעות של ההפסד של ביידן בדיבייט להמשך הקמפיין?
"כדי לענות על השאלה הזו חייבים לזכור כי באופן מסורתי, מועמדים מתחילים מהבייס שלהם ואז לאורך הקמפיין פוזלים למרכז, כי שם נמצאים, כמו בצורת פעמון, 80 אחוז מהמצביעים. עם זאת, בשנים האחרונות, במיוחד לאחר עלייתו של טראמפ והקיטוב הפוליטי הארצות הברית, המועמדים בעיקר פונים לבייס שלהם כי הם המצביעים הרתומים ביותר ויצאו לעודד אנשים לצאת להצביע. כך, ככל שמתקדם מועד הבחירות אתה חייב לחמם את הבייס ולגרום לו התלהבות. זה הכשלון הכי גדול של ביידן".
ישראל הוזכרה מספר פעמים במהלך העימות. מה אנחנו יכולים ללמוד מזה על הגישה של הבית הלבן לישראל בשנים הקרובות?
"בשבועות האחרונים, בעיקר בגלל המלחמה, ביידן התרחק מישראל והיה אפשר לשמוע את זה בתשובות שלו. כל העניין ההומניטרי הפך להיות דומיננטי, במיוחד בגלל הרצון לפנות לבייס. כנראה הדמוקרטים סוף סוף קלטו שהם מפסידים יותר מידי קולות במרכז ובקרב מי שמכונים אנשי הכפיות בקמפוסים".
"מצד שני", הוא ממשיך, "צריך להיות הוגנים ולומר כי ביידן גם השמיע עמדות נגד חמאס. בניגוד אליו, טראמפ היה מאוד עמום, ניסה למנף את הקולות נגד חמאס במרכז הפוליטי האמריקאי נגד ביידן. קרא לו פלסטיני חלש, אבל בכל מה שקשור למהות - הוא התחמק. הוא גם לא ענה על דברים אחרים והמשיך למשוך את השיח על כשלון ניהול מדיניות החוץ של ביידן. בכלל היה מעניין היה לראות לראות את המקום שתפסה מדיניות החוץ לאורך הדיבייט – נושא שלא נמצא במרכז באופן מסורתי. מעבר לכך, היה מעניין לראות כי בעוד רוב התקשורת האמריקאית מתעסקת בנעשה במזרח התיכון, רוב העימות עסק דווקא בקונפליקט עולמי אחר – המלחמה באוקראינה".
הבוקר פורסם כי הממשל האמריקאי הציע הסכם חדש להחזרת החטופים מעזה, האם הדברים מתקשרים בין השניים?
"ציניים יטענו כי הבית הלבן בחר להדליף את ההצעה החדשה כדי להעביר את השיח מתוצאות הקשות של העימות הטלוויזיוני. עם זאת, צריך לזכור כי צוות הקמפיין שונה מצוות הבית הלבן. נכון, יש קשרים בין שני הצוותים, ואתמול עוד ראינו ביקורת הדדית בין היועצים השונים, אולם ההצעה עלתה על השולחן לפני כמה ימים, לפני שידענו את תוצאות העימות, ככה שקשה לטעון שמדובר רק ב'ספין' שנועד לשנות את השיח הציבורי".
האם ההצעה החדשה תוביל לדעתך לפריצת דרך?
"קשה לדעת. חשוב לזכור שעם כל הביקורת, ארצות הברית היא עדיין המעצמה הגדולה בעולם ובעלת מנופי לחץ משמעותיים על המתווכות: מצרים וקטאר, על חמאס וכמו שראינו בימים האחרונים בעניין משלוחי הנשק – גם כלפי ישראל. מדיווחים תקשורתיים אני לומד שצה"ל מתקרב למיצוי הפעולה ברפיח – ככה שניתן להאמין שלפחות הצד הישראלי מגיע להצעה החדשה בשל מפעמים קודמות. עם זאת, צריך לזכור, וגם האמריקאים הודו בזה, כי הכדור האמיתי נמצא אצל חמאס. נקווה לבשורות טובות".