קבוצת ארגונים לא-ממשלתיים הגישה לבית המשפט הגבוה בלונדון עתירה במטרה למנוע מהממשלה הבריטית להמשיך להעניק רישיונות ייצוא נשק לחברות בריטיות המוכרות נשק לישראל. העתירה מבוססת על 14 תצהירים המשתרעים על פני למעלה ממאה עמודים, ומכילים עדויות מרופאים פלסטינים ומערביים העובדים בבתי חולים בעזה, נהגי אמבולנסים, עובדי מחלקת ההגנה האזרחית ועובדי סיוע.
העדויות הגרפיות נועדו לתמוך בבקשה לצו שיקבע כי הממשלה הבריטית פעלה באופן בלתי סביר בסירובה לאסור מכירת נשק, בטענה כי לא היה סיכון ברור שהנשק ישמש להפרת החוק ההומניטרי הבינלאומי. זהו המבחן הסטטוטורי שנקבע לממשלה להחליט האם להעניק רישיונות ייצוא נשק. הממשלה הלייבוריסטית בוחנת מחדש את המדיניות.
המשחק הכפול של סינוואר נחשף: דוחה את העסקה - אבל בסוף יחתום?
הפיצוץ בת"א: הערכה - המחבל תכנן פיגוע תופת בבלומפילד; חמאס נטל אחריות ואיים
העדויות החתומות ניתנו על ידי עדים שזהותם ידועה לבית המשפט, אך רק שניים מהם מוזכרים בשמם בעיתון "הגארדיאן" עקב הצורך להגן על משפחות בעזה מפני פעולות תגמול אפשריות. הביקורת השיפוטית צפויה להתקיים בין 8 ל-10 באוקטובר.
התיק הובא על ידי ברית של ארגונים לא-ממשלתיים, ביניהם אל-חק, הרשת הגלובלית לפעולה משפטית (GLAN), אמנסטי אינטרנשיונל, אוקספם והיומן רייטס ווטש. זהו הניסיון הראשון להציג עדות גרפית כזו של פשעי מלחמה לכאורה של ישראל בפני שופט בריטי מאז שחמאס השיק את התקפתו הקטלנית על ישראל ב-7 באוקטובר, שבה נהרגו למעלה מ-1,100 ישראלים ו-250 נלקחו כבני ערובה.
הממשל השמרני הקודם הגן על החלטתו להמשיך להעניק רישיונות, באומרו כי אין סיכון מספיק שנשק בריטי משמש לפשעי מלחמה.
צה"ל טוען כי הוא פועל בהגנה עצמית בהתאם לחוק ההומניטרי וכי טענות להתנהגות בלתי הולמת נחקרות באופן עצמאי.
אחד העדים המוזכרים בשמם, ד"ר בן תומסון, מומחה קנדי לכליות, סיפר כי טיפל בחולה שנאלץ לעמוד במשך 48 שעות, מה שהצריך השתלת עור בעקבו. הוא גם טיפל בגבר בן 60 שהופשט על ידי כוחות ישראליים, שפרקי ידיו נקשרו בחוזקה במשך שלושה ימים, ושנגרר על הרצפה, מה שגרם לפרק ידו להישחק עד לעצם.
הוא העיד: "כל חלק במערכת הבריאות הותקף והושמד וכעת אינו מסוגל לספק טיפול כלל. אנשים רבים מתים מבעיות שניתן לטפל בהן לחלוטין". הוא אמר כי טיפל אישית בשלושה ילדים שהיה יכול להציל אילו הייתה לו גישה לתרופות המתאימות.
הוא העיד כי כאשר ביקר בעיר האוהלים ברפיח במרץ, המים היו מנה יומית של שלושה ליטרים והיה שירותים אחד לכל 800 איש. הוא נאלץ לאחות עצמות ללא תרופות משככות כאבים, ובמקרה אחד, בשל הצפיפות הרבה בבית החולים, אדם שהיה בטיפולו מת "על הרצפה בשלולית של דמו וחומר המוח שלו".
בתצהיר השני המוזכר בשמו, ד"ר ח'אלד דאוואס, מנתח בכיר בבית החולים האוניברסיטאי בלונדון, אמר כי התנאים בבתי החולים בשני ביקוריו "היו כמו שהוא מדמיין שהרפואה בימי הביניים הייתה". הוא אמר כי רבים מהמטופלים שלו היו קורבנות של ירי צלפים.
הוא אמר: "אני מבין שישראל מצדיקה את התקפותיה על בתי חולים בהתייחסות לטענתה שבתי החולים מלאים במיליטנטים, אך בארבעת השבועות שלי בבית החולים אל-אקצא לא ראיתי אף אחד כזה באופן אישי". הוא אמר שפגש מטופלים רבים שבבירור הוכו במחנות מעצר, ומטופל אחד שנגרר על הקרקע באמצעות המקבע החיצוני שהחזיק את הגפה השבורה שלו.
הוא הוסיף כי בביקורו השני טיפל באדם נכה ש"במעצר היה אזוק, מכוסה עיניים וקשור לכיסא הגלגלים שלו כשפרקי ידיו קשורים לצד ימין של גופו במשך 30 יום".
הוא אמר כי בביקורו השני מצא כי המורל של הצוות התדרדר, ועד אפריל "הייתה תחושת גורלנות שזה לעולם לא ייגמר".
רופא מומחה נוסף, המתגורר בבריטניה אך אינו מוזכר בשמו, פירט כיצד הוא וקבוצת רופאים הופצצו במה שכונה "בית בטוח" ב-18 בינואר. הוא אמר כי "האירוע שימש כתמריץ לארגונים לא-ממשלתיים להפסיק לשלוח עובדים הומניטריים", ולמרות הבטחות שניתנו על ידי דיפלומטים בריטים בקהיר כי הנושא יועלה ברמות הגבוהות ביותר בבריטניה, הוא טוען כי איש בממשלה בלונדון לא יצר קשר עם הצוות הרפואי.
שרלוט אנדרוז-בריסקו, עורכת דין המייצגת את GLAN, שריכזה והגישה את הראיות, אמרה כי הגורם המגביל היחיד בעריכת התצהירים היה המספר העצום של מקרי התעללות והתעמרות.