הפגיעה בדמוקרטיה הרוסית והפיכתה למשטר אוטוריטרי, המבוסס על אלימות, הובילו להחזרתן של השיטות הישנות להפחדה, וביניהן הלשנות והסגרות. המשטר בקרמלין מעודד, וגם עושה שימוש, בהלשנות ובהסגרות, כחלק ממאמציו ליצור אווירה של פחד, עליה בנוייה הלגיטימיות שלו. כחלק ממבצעי ההפחדה, נעשה שימוש בפרקטיקות הלא-מוסריות האלו על מנת להעביר מסרים אידיאולוגיים: זה כבר לא יהיה מספיק, ברוסיה של ימינו, להיות אזרח/ית אדיש/ה ולהסתתר בדירתו/ה הפרטית מבלי להתערב בפוליטיקה.

המסר שקרמלין מנסה להעביר הוא הבא: האזרחים/ות חייבים/ות להיות כל הזמן מגויסים/ות למלחמה עם המערב ואם הם/ן לא מראים/אות סימני הזדהות עם המשטר, אזי יש תמיד שכנים או עמיתים בעבודה שילשינו עליהם/ן לרשויות. רוסיה הגיבה ל"מתקפה" הליברלית של המערב במלחמה נגד אוקראינה, ושילבה שיתוף פעולה בינלאומי עם הסינים, ההודים והאיראנים, בניסיון להציע אלטרנטיבה לנאט"ו בצורה של ברית המדינות של הדרום הגלובלי, ואילו ההלשנות וההסגרות מדגימות תפיסה ציוויליזציונית ייחודית לחוסן הלאומי הרוסי, אל מול השיח של זכויות המערבי הפסול והרקוב מבחינתה. במילים פשוטות, הרוסים גאים בזינוק בהלשנות ובהסגרות, והם רואים בהן כלי יעיל שיסייע להם להעניש את אויבי העם מבפנים ולנצח את המערב מבחוץ.

מאחורי קווי האויב: המחתרת האוקראינית שפועלת על אדמת רוסיה

צבא רוסיה בתרגיל צבאי בנשק גרעיני (צילום: רויטרס)
צבא רוסיה בתרגיל צבאי בנשק גרעיני (צילום: רויטרס)

רוסקומנדזור, או השירות הפדרלי לפיקוח בתחום תקשורת, טכנולוגיות מידע ותקשורת המונים, דיווח, כי בשנת 2022 במשרד שלהם התקבלו 145,000 הלשנות על אזרחי ואזרחיות רוסיה בתחומים מגוונים. בנוסף, נמסר, כי נתון זה עולה ב-25% על מספר ההלשנות שהתקבלו באותה תקופה בשנת 2021. העלייה החדה בכמות ההלשנות קשורה לתגובה לפרסום של צווי גיוס שגרמו לצעירים רבים להתחבא בדירותיהם על מנת לא לאפשר לנציגים של כוחות הביטחון לגייסם ולשלוח אותם לאוקראינה.

כוחות אוקראינים במחוז קורסק, רוסיה (צילום: רויטרס)
כוחות אוקראינים במחוז קורסק, רוסיה (צילום: רויטרס)

רוסקומנדזור עובד שעות נוספות עם מכתי תלונה האלה ואף מעודד את האזרחים ה"מודאגים" להעביר את המידע הזה לרשויות על מנת להגדיל את המאגר המגויסים. הגיבור הרוסי בסרטים ובסדרות חזר להיות האזרח המודאג שמסגיר את חברו לטובת האידיאולוגיה. האינטרנט, שמאפשר למבקרי המלחמה להביע את דעתם במרחב הסייבר, הפך במהירות להיות מרכיב יסוד בסביבת ההלשנות וההסגרות. המלשינים מעבירים לרשויות מידע אודות הבלוגרים ובלוגריות רבים שמבקרים/ות את המלחמה ואת הנשיא פוטין ומראים הזדהות עם האוקראינים; הרשויות שמות עליהם/ן את ידן הקשה ומעבירות את התיקים האלה לטיפול משפטי בפרקליטות, עם האשמות המצורפות כגון הפצת פייק ניוז, מסירת מידע כוזב, או דיס-אינפורמציה אודות הצבא הרוסי. הסיכוי להיות נושא התלונה מגביר את הפחד מהמשטר ויותר אווירה מאוד לא בריאה.

במהלך הראיון האנונימי, אחת המלשינות מסרה, כי היא בעצמה כבר הכינה ומסרה להמשך הטיפול 764 מכתבי הלשנה על אנשי האופוזיציה הרוסית, אשר מנסים להשמיע את קולם במרחב הסייבר. אותה המלשינה דרשה מהרשויות ללמוד את טקסטים שלהם ולהעניש את האופוזיציונרים אשר מספרים את האמת שלהם על המלחמה. אותה הגברת מסרה למראיינת, כי ההלשנות היא הדרך היעילה ביותר להפחיד. כוחות הביטחון, גדולים כמו שהם ברוסיה, הם אינם יכולים להטיל פיקוח על כל הציוצים, כל הטוויטים, או כל ההודעות בפייסבוק. השכן או השכנה עם פוטנציאל להלשין מפחידים את הדוברים והדוברות הרבה יותר.

מקסים גורקי עם יוסף סטאלין  שנת 1931 (צילום: ויקיפדיה)
מקסים גורקי עם יוסף סטאלין שנת 1931 (צילום: ויקיפדיה)

זה הזמן להזכיר כי בתקופה של סטלין נשלחו למפלגה הקומוניסטית יותר מ-4 מיליון מכתבי הלשנה. במסווה של פרקטיקה דמוקרטית בריאה, לפיה האזרחים המודאגים מודיעים לרשויות על העבירות של אחרים, רוסקומנדזור יצר קישורית למכתבי תלונה באתר האינטרנט שלו, שם כל אחד/ת יכול/נ להסגיר את השכן/ה, את הבוס/ת, את המתחרה ולאפיינו/ה כאויב, לכנותו/ה כבוגד העם, או למקמו/ה בקרב הגיס החמישי.

בתוך זמן קצר זיהו הרשויות הפנימיות ברוסיה את הכוח העצום של ההלשנה בהפחדת הציבור, את המשמעות הפוליטית שלה, ואת חשיבותה לבניית הלגיטימיות של המשטר, וכמובן, להצדקת המלחמה. המשטר ברוסיה ביצע רוויזיה כלפי מעשיו של פאווליק מורוזוב, אותו גיבור לאומי סובייטי, אשר, לפי המיתוס, נרצח על ידי משפחתו משום שהלשין על אביו מתוך הנאמנות שלו למפלגה הקומוניסטית. עם נפילת ברית המועצות בשנת 1991 היה פסלו של פאווליק מורוזוב אחד הראשונים ליפול, ואילו היום המלשין הלאומי הראשי חוזר להיות שוב לגיבור האומה. בשעה שפבליק מורוזוב נהרג בשנת 1932 בעד האידיאולוגיה הבולשביקית של הלאמה (לקיחה מהעשירים ומסירה לעניים), הגיבורים העכשוויים של התרבות הרוסית מתבקשים למות באוקראינה בעד אותה ייחודיות ציוויליזציונית, עליה מדבר פוטין, במאבק נגד המערב ה"הרקוב" שמעוניין להשתלט על הנכסים והמשאבים האינסופיים של רוסיה.

ולדימיר פוטין (צילום: REUTERS/Anton Vaganov/Pool)
ולדימיר פוטין (צילום: REUTERS/Anton Vaganov/Pool)

חוקרים העוסקים בחברה הרוסית החליטו לבדוק על תופעת ההלשנה את תיאוריית ספירלת השתיקה, לפיה אנשים חוששים להביע את העמדות שלהם אם הן שונות מאלה של חברים, עמיתים לעבודה ובני משפחה. החוקרים לקחו את המקרה של נדז'דה בויאנובה, רופאת ילדים ממוסקבה, שעליה הלשינה אלמנתו של אחד הלוחמים שנהרג במהלך הלחימה. המתלוננת טענה שבויאנובה אמרה שעבור צבא אוקראינה, בעלה הוא מטרה לגיטימית וכי היא הייתה אמורה להבין זאת לפני שהוא נסע לחזית.

זהו מקרה בו דעת הקהל ברוסיה נחלקת כמעט במדויק לשניים: אלה שמבקרים את המלחמה הראו הזדהות עם הרופאה בשעה שאלו שתומכים במלחמה הראו הזדהות עם המתלוננת. המסקנות הן מפתיעות למדי. הרבה אנשים, למרות שהם תומכים במלחמה, באופן מפתיע, הזדהו עם הרופאה המבוגרת. הם הראו הזדהות בסקר אנונימי אך לא בפייסבוק או בטוויטר. בסקרים אנונימיים רוב האנשים הביעו הזדהות עם הרופאה, נדז'דה בויאנובה, אלא שפחד ממלשינים, בבית או במקום עבודה, מנע מהם להראות תמיכה פומבית ברשתות החברתיות. נוצרה סיטואציה של ספירלת השתיקה וכתוצאה ממנה, למרות התמיכה בה, נדז'דה בויאנובה איבדה את עבודתה וגם הפכה להיות קורבן של חרם מצד הרשויות.

קניה ווסט (צילום: מתוך אתר ''TMZ'')
קניה ווסט (צילום: מתוך אתר ''TMZ'')

התנהגותו השנויה במחלוקת של הראפר האמריקאי קניה ווסט עוררה סערה ברוסיה בחודש שעבר. התברר כי הראפר התבטא קודם לכך בשיריו נגד המלחמה באוקראינה, ואמר כי הוא מוכן "לדפוק בחורה רוסייה" על מנת להחזיר לרוסים על תוקפנותם. בנוסף, השבוע התברר כי כי קניה ווסט שקל פעם לשנות את שמו לסמל שנאה נאצי. זוהי למעשה הטענה של ניק פואנטס, התומך בעליונות הלבנה והפרשן הימני הקיצוני. בשבוע שעבר, ניק פואנטס, שהשתייך למעגל הקרוב של וסט לתקופה קצרה, הלשין עליו בראיון לפלטפורמת הוידאו הקנדית הימנית "ראמבל" (Rumble) ב-21 באוגוסט, בשידור שהוקדש לוועידה הדמוקרטית שהתקיימה לפני זמן מה.

ווסט הפך להיות לקורבן של הלשנות. גם ברוסיה, ברוח של המאמר הזה, הלשינו על הראפר האמריקאי לרשויות המדינה. לאחר ביקורו של ווסט ברוסיה ב-30 ביוני, התנועה הלאומנית והגזענית ברוסיה בשם "סורוק סורוקב" (Sorok Sorokov) דרשה להחרים את הראפר ולבטל את ההופעה המתוכננת ברוסיה ב-6 בספטמבר. בנוסף, מחברי התלונה ביקשו מהרשויות לשים לב לכך שבשיריו של ווסט יש פרופגנדה של שמים והדבר מנוגד לערכים המסורתיים של הציוויליזציה הרוסית.

לאור השכיחות של מעשי ההלשנה והסגרה, ובמיוחד בתקופת המלחמה, שאלות רבות עדיין נשארות פתוחות. יש לבחון מה המניע את המלשינים/ות? מהם המאפיינים הסוציולוגיים שלהם/ן? האם האקט של ההלשנה מטרתו להעניש את נושא התלונה או שיש פה ניסיון להשפיע על עמדות, התנהגויות וקבלת ההחלטות של הדרגים הגבוהים ברוסיה? ההלשנות מתקיימות בכל הרבדים של החברה הרוסית: מעיירה קטנה ליד מוסקבה שבה הלשינו השבוע על הרעש של הפעמונים של הכנסייה בשכונה על מנת לסגור חשבונות עם אנשי דת המקומיים, ועד להלשנה על מיקומן של מערכות טילים האוקראיניות לרשויות ברוסיה באמצעות רשת טלגרם של פבל דורוב.