בשכונות העוני של ריו דה ז׳נרו, על גגות הבתים המשקיפים על חוף איפנמה, מתנהל קרב מסוכן. גברים עומדים משני צדי הגגות, מתגרים זה בזה בתחרות גברית שנשקה העיקרי הוא - עפיפונים. בבוקר יולי זה, המתחרים השתמשו בחוטי עפיפון חדים במיוחד, המכונים ״סרול״ בפורטוגזית, כדי לחתוך את חוטי יריביהם ולהפיל את עפיפוניהם מהשמיים.
תחרויות אלו, שכבר גרמו לפציעות חמורות ואף למקרי מוות, נמצאות כעת במוקד דיון בקונגרס הברזילאי, שם מקודמת הצעת חוק לאיסור ייצור, מכירה ושימוש בחוטים החדים ברחבי המדינה. למרות שהחוטים כבר אסורים לשימוש באזורים צפופים בברזיל, כולל בריו, זה לא מנע מהמתחרים - חלקם אף שוטרים - להמשיך במשחקם המסוכן. ״זאת הלוגיקה של הטסת עפיפונים: לחתוך את החוט של האחר״, אמר אלכסנדר מטוסו דה סילבה, שוטר צבאי וזוכה בתחרות בינלאומית בצרפת.
העפיפונים מהווים חלק בלתי נפרד מהתרבות הברזילאית, במיוחד בפאבלות של ריו. עבור רבים, הם מסמלים ילדות ובידור קל, אך כשמחוברים לחוטים החדים, הם הופכים לכלי נשק קטלני, במיוחד בכבישים מהירים. מקרי תאונות רבים הובילו מדינות שונות בברזיל לחוקק חוקים המסדירים את השימוש בחוטים אלה. הצעת החוק הפדרלית לאיסור מוחלט אושרה בבית התחתון של הקונגרס בפברואר, וכעת בדרכה להצבעה בסנאט.
אנה קרולינה סילבה דה סילביירה, עורכת דין בת 28, שרדה בקושי לאחר שחוט חתך את צווארה בעת רכיבה על אופנוע. ״הגעתי לבית החולים צועקת שאני לא רוצה למות״, היא סיפרה. למרות היעדר נתונים רשמיים, מאז 2019 היו יותר מ-2,800 דיווחים על שימוש בלתי חוקי בחוטים במדינת ריו בלבד, על פי מכון MovRio.
חובבי העפיפונים, כמו קרלוס מגנו, נשיא אגודת מטיסי העפיפונים של ריו, טוענים שניתן להשתמש בחוטים החדים בבטחה באזורים מיועדים. ״זה צריך להיות אסור ברחוב; אנחנו מכירים בכך שזה מסוכן״, הוא אמר. ״אבל מיליוני אנשים עוסקים בספורט הזה ומאות אלפים מתפרנסים ממנו ישירות או בעקיפין. אז אי אפשר לבטל אותו לחלוטין״. מנגד, קלי כריסטינה דה סילבה, שבנה קווין נהרג ב-2015 לאחר שחוט עפיפון פגע בצווארו בעת רכיבה על אופנוע, תומכת בחקיקה המחמירה. ״החיים של בני נהרסו. בגלל משחק״, היא אמרה בדמעות.
הוויכוח סביב תחרויות העפיפונים בברזיל חושף מתח עמוק יותר בין שימור מסורות תרבותיות לבין הצורך בבטיחות הציבור. לואיז אנטוניו סימאס, היסטוריון המתמחה בתרבות העממית של ריו, מסביר כי העפיפונים מושרשים עמוק בהיסטוריה הברזילאית. ״ילדים נהגו לכנות את חופשות בית הספר ׳זמן העפיפונים״ הוא מציין. השורשים ההיסטוריים של העפיפונים בברזיל שנויים במחלוקת. חלק טוענים כי הובאו על ידי הכובשים הפורטוגזים, בעוד אחרים מצביעים על מקורות אפריקאיים, כולל שימוש בעפיפונים בקהילת פלמארס המפורסמת של העבדים הנמלטים, שם שימשו ככלי אזהרה מפני סכנה. מגנו, נשיא אגודת מטיסי העפיפונים, מדגיש את ההשפעה הכלכלית הרחבה של הספורט. "מאות אלפי אנשים מתפרנסים מזה, ישירין או בעקיפין״ הוא טוען.
למרות החוקים הקיימים, האכיפה נותרת בעייתית. משטרת ריו דיווחה על 10 מעצרים בלבד בין ינואר ליולי בגין הפרת חוק חוטי העפיפונים. רבים טוענים שהרשויות נוטות להעלים עין. ״לעתים קרובות המשטרה אפילו לא עוצרת פושעים. תארו לעצמכם מישהו שמעיף עפיפון״, אומר מגנו. חלק מהמעורבים בדיון מציעים פתרונות ביניים. לאונרדו דוראס, שנפצע בעצמו מחוט עפיפון חד, תומך בקיום אליפויות עפיפונים במקומות מתאימים. ״ברגע שמצב גורם לנזק, כולל קורבנות בנפש, זה הזמן שבו המשחק נגמר״, הוא אומר. בעוד הקונגרס הברזילאי מתקדם לקראת הצבעה על החוק החדש, הדיון הציבורי ממשיך להתלהט.
הדיון סביב תחרויות העפיפונים בברזיל מעלה שאלות רחבות יותר הנוגעות לתרבות וספורט ברחבי העולם. בעוד שבמדינות כמו צרפת וצ'ילה מתקיימות תחרויות עפיפונים בטוחות באזורים מוגדרים, המצב בברזיל מדגים את האתגרים הכרוכים בהסדרת פעילויות מסורתיות בסביבה עירונית צפופה. כתגובה לסכנות, התפתחה תעשייה שלמה של אביזרי הגנה. רוכבי אופנועים, למשל, מתקינים מוטות דקים עם להבים בחזית כלי הרכב שלהם כדי לחתוך חוטי עפיפונים תועים. חברות המנהלות כבישים מהירים אף מחלקות אביזרים אלה לרוכבים. זוהי דוגמה לאופן שבו החברה מתאימה את עצמה לסכנות, במקום לפתור את הבעיה מהשורש.
ד״ר מריה סילבה, פסיכולוגית חברתית מאוניברסיטת סאו פאולו (שם בדוי), מציינת כי ״תחרויות העפיפונים משקפות צורך עמוק בקהילה ותחרותיות, במיוחד באזורים מוחלשים. האתגר הוא למצוא אלטרנטיבות בטוחות שיספקו את אותם צרכים פסיכולוגיים וחברתיים״.
ריו דה ז׳נרו, עיר המתהדרת בתיירות ענפה, נאלצת להתמודד עם ההשלכות התדמיתיות של תחרויות העפיפונים המסוכנות. ג'ואאו סנטוס, מומחה לתיירות (שם בדוי), טוען כי ״בעוד שהעפיפונים הם חלק מהצבעוניות התרבותית של ריו, הסכנה הכרוכה בהם עלולה להרתיע תיירים. עלינו למצוא דרך לשמר את המסורת מבלי לסכן חיים״.
מדינות אחרות התמודדו עם אתגרים דומים בהקשר של ספורט מסורתי מסוכן. ביפן, למשל, הצליחו להסדיר את ספורט הסומו תוך שמירה על מסורתו. בהודו, תחרויות העפיפונים עברו רפורמה משמעותית לשיפור הבטיחות. לימוד מניסיונן של מדינות אלה עשוי לספק תובנות חשובות לברזיל.
פדרו אוליביירה, בן 16 מפאבלה בריו (שם בדוי), מספק נקודת מבט של הדור הצעיר: ״אנחנו אוהבים את העפיפונים, אבל אנחנו גם רוצים להיות בטוחים. אולי אפשר ליצור משחקי מחשב או אפליקציות שידמו את התחרות בלי הסכנה?״ בעוד הקונגרס הברזילאי מתקדם לקראת הכרעה, מתגבשות יוזמות מקומיות למציאת פתרונות יצירתיים. חלק מהעיריות בוחנות הקמת ״פארקי עפיפונים״ בטוחים, בעוד ארגונים חברתיים מפתחים תוכניות חינוך המשלבות את מסורת העפיפונים עם לימודי בטיחות ואזרחות.