מחקר שבוצע ביוזמת עו"ד טרבור אסרסון ושפורסם בשבוע שעבר ב"טלגרף" הבריטי, חשף בבירור את חוסר המקצועיות של ה־BBC בכל הקשור לכיסוי של ישראל. ביטויים כמו "רצח עם" ו"פשעי מלחמה" הוצמדו למילה "ישראל" פי 14 משהוצמדו למילה "חמאס", על אף הטבח בעוטף ועל אף אמנת ארגון הטרור ששואף בגלוי לחסל את ישראל ואת היהודים.
כשנושאים שלמים מוחבאים מידיעת הציבור, כמו למשל העובדה שברצועת עזה אין באמת חופש עיתונות וכל המידע שיוצא ממנה נשלט על ידי חמאס, כבר אי אפשר לומר שמדובר בהטיה. מדובר בכלי תקשורת ציבורי שאינו מאפשר לציבור להבין מה באמת קורה בעולם.
הבעיה היא שזה לא רק ה־BBC. למעשה, נקלענו לעידן שבו מתקיימת רק אילוזיה של מידע. הציבור נוטה עדיין להאמין לכלי תקשורת מסוימים, בעוד רובם חושפים אותו למידע מעוות ומטעה. איך זה קרה? עיתונאים צעירים נטמעו בכלי התקשורת, כשאינם אפילו מודעים לדרך שבה העיתונות פעלה לפני עידן הרשתות.
גם עיתונאים ותיקים נסחפו לעולם הלייקים, כשהם עמלים על הגדלה מתמדת של מספר עוקביהם, מדווחים על מה שהעוקבים רוצים לשמוע במקום על מה שבאמת קורה, ומתנהלים ככלי תקשורת עצמאיים קטנים עם חוקים משלהם.
יותר מעשור חלף מאז שהרשתות החברתיות פרצו לחיינו, ומאוד ראוי לשאול לאן נעלמו ערכי העיתונות. האם הם עדיין קיימים? האם מישהו בכלל מנסה לספר לנו את האמת כפי שהיא? העיתונאי מתי פרידמן כתב השבוע ב"פרי פרס", שפעם עיתונאי היה מגיע לזירה והשאלה הראשונה שהייתה מכוונת אותו היא "מה קורה כאן?". היום השאלה הראשונה שמכוונת אותו לפני שהוא מדווח היא "את מי זה משרת?".
מרבית כלי התקשורת המסורתיים הפכו ליצרני נרטיבים, אך עדיין מעמידים פנים ששום דבר לא השתנה. בתקופה שבה כללי העיתונות עדיין כובדו במלואם, כשהייתה מתגלה טעות, כלי התקשורת היה מפרסם תיקון כדי להבטיח את דיוק המידע שהוא מפרסם. אבל מה באמת עומד היום מאחורי תיקוני טעויות?
מאמר אקדמי חדש שמתפרסם בכתב העת "Israel Affairs", בגיליון מיוחד לרגל שנה לאירועי 7 באוקטובר, התחקה אחר כל הטעויות שהתגלו ב"ניו יורק טיימס" בכתבות שקשורות לכיסוי המלחמה מ־7 באוקטובר ועד 7 ביוני, כלומר בשמונת החודשים הראשונים למלחמה. ואולי הכי טוב להתחיל בדוגמה.
הוכחש או הופרך?
ב־12 בנובמבר 2023 פורסם תיקון הטעות הבא ב"ניו יורק טיימס": "גרסה מוקדמת יותר של כתבה זו התבססה על עורך ב'טיימס', שציין בטעות את השעה שבה יוסף מסעוד התעורר מרעשי שיגור טילים. זה היה מיד אחרי 6:30 בבוקר, ולא 5:30 בבוקר כפי שצוין". לכאורה מדובר בטעות דפוס קטנה, תמימה וחסרת חשיבות. אבל מאחוריה מסתתר סיפור לא כל כך תמים וגם לא ממש קטן.
כולנו זוכרים את תחקיר הארגון "הונסט ריפורטינג", שפורסם ב־8 בנובמבר 2023, והעלה לראשונה את התהייה אם צלמים שמכרו לכלי התקשורת המובילים בעולם תמונות מהטבח חדרו למעשה לשטח ישראל בתיאום עם מחבלי חמאס. אחד הצלמים האלה הוא אותו יוסף מסעוד, שלגביו התפרסם תיקון הטעות ב"טיימס".
עם פרסום התחקיר של "הונסט ריפורטינג", AP ו־CNN פיטרו את הצלמים ששמותיהם הופיעו בכתבה, אך ה"טיימס" יצא במאמר הכחשה ארוך וטען בתוקף שלא היו דברים מעולם. הוא טען לתחקיר פנימי במערכת, שמצא שיוסף מסעוד העביר את התמונה הראשונה שלו כשעה וחצי לאחר תחילת מתקפת חמאס, ושלא ידע עליה דבר עד שהתעורר מרעשי הטילים בביתו בח'אן יונס, בשעה 5:30 בבוקר.
כש"הונסט ריפורטינג" שאל את ה"טיימס" איך ייתכן שהצלם התעורר מרעש טילים ב־5:30 בבוקר אם המתקפה התחילה בשעה 6:29, פורסם התיקון הנ"ל. לא בדיוק טעות דפוס, וזוהי רק ההתחלה.
התמונה הגיעה ל"טיימס" דרך סוכנות הידיעות AP, שמטביעה על כל תמונה את זמן הצילום שלה. לפי המטא דאטה של AP, אותה תמונה ראשונה צולמה ב־6:41 בבוקר 7 באוקטובר. כלומר – 11 דקות לאחר תחילת המתקפה, לא 90.
הסיפור, אם כן, לא ממש מתחבר באף אחת מהגרסאות – לא המקורית ולא המתוקנת. גם הניסוח של התיקון, כאילו מדובר בטעות דפוס תמימה, לא מצביע על שקיפות או הגינות. אבל ה"טיימס" לא עצר כאן. הוא גם פרסם הודעה מיוחדת באתר, שבה הביע את תמיכתו הבלתי מסויגת בעובדי עיתונות באזורי קונפליקט, שעבודתם "מחייבת אותם לעתים קרובות למהר לתוך אזור הסכנה", ושזהו תפקידה של "עיתונות חופשית". האם ה"טיימס" אינו מודע לעובדה שבעזה, ולמעשה גם בגדה המערבית, אין עיתונות חופשית?
כשקונסול ישראל בניו יורק פנה ל"טיימס" בעניין, פורסמה עוד הודעה בלשון דומה, הפעם של המחלקה המשפטית של העיתון. שוב הודגשה חשיבותה של "עיתונות חופשית" בזמן מלחמה, אף שזו מעולם לא הייתה קיימת בעזה.
כשפניתי בעצמי לעיתון לקבל תגובה על כך, הדוברת מסרה ש"ההתייחסות לצלם שנחשד בתכנון חדירה לישראל לצד לוחמי חמאס היא שקרית לחלוטין והופרכה באופן רחב". רק שההאשמה מעולם לא הופרכה, פרט להכחשות של ה"טיימס" עצמו. יותר מזה – משפחות שנפגעו בטבח 7 באוקטובר הגישו תביעה נגד סוכנות AP, שעבורה צילם מסעוד באותו בוקר, על מתן תמיכה כספית לארגון הטרור שפגע בהן. מה שנקרא – המשך יבוא.
זהו הסיפור המורכב שמסתתר מאחורי תיקון טעות לקוני וקטן.
"לא יהיה חמאס"
בדומה ל־BBC, נראה שגם ב"טיימס" קיימת מוטיבציית יתר להאשים את ישראל בפשעי מלחמה, לצד מוטיבציית חסר להראות שפשעי מלחמה הם דרך החיים המוצהרת של חמאס. אז הנה סדרת טעויות שפורסמו ב"טיימס", וכל קורא מוזמן לשפוט בעצמו אם הן מקריות או תוצאה של המוטיבציה הזו.
כותבת בעמודי הדעות של העיתון, בשם מייגן סטאק, פרסמה באוקטובר מאמר שקרא להפסקת אש מיידית משום שהפעולה הצבאית של ישראל נובעת מיצר נקמה בלבד. היא ביססה את ההאשמה שלה על ציטוטי בכירים ישראלים. כולנו יודעים עד כמה ציטוטי שרים פרובוקטיביים ממפלגות קיצוניות השפיעו לרעה על יחס המערב לישראל, ובצדק. אבל סטאק לא ציטטה במאמר שלה שרים מעוצמה יהודית, כי אם את שר הביטחון יואב גלנט. הבעיה היחידה: הציטוט היה שגוי.
שלושה ימים לאחר 7 באוקטובר, בשיחה עם חיילים מוכי הלם שהדפו את המחבלים ואספו את הגופות אחרי הטבח, גלנט אמר: "עזה לא תיראה אותו הדבר, לא יהיה חמאס. אנחנו נחסל את הכל". הציטוט שבו השתמשה סטאק השמיט את החלק השני מהמשפט המתייחס לחמאס, כך שמה שצוטט מפיו של גלנט היה "עזה לא תיראה אותו הדבר, אנחנו נחסל את הכל". היא חזרה שוב על אותו ציטוט שגוי של גלנט גם במאמר נוסף שכתבה בינואר, שבו נטען שבניגוד לקביעה של הממשל האמריקאי שאין בסיס לתביעה נגד ישראל בהאג, דווקא צריך להתייחס ברצינות להאשמת ישראל ברצח עם, כי יש לכך "המון ראיות".
לשני מאמרי הדעה האלו פורסמו בסוף ינואר תיקונים קטנים. אבל הציטוט השגוי אינו טעות קלה – הוא משנה לחלוטין את משמעות דבריו של גלנט ושומט את הקרקע מתחת לטיעוניה של הכותבת. סטאק גם השמיטה את החלק האחרון בהגדרה של האו"ם ל"רצח עם", כדי שתתאים לטענותיה. טעות שלא תוקנה מעולם, אף שנחשפה.
גם מישל גולדברג, כותבת מאמרים ותיקה אחרת של ה"טיימס", האשימה את ישראל ברצון להגלות את כל אוכלוסיית עזה, בהתבסס על ציטוט שגוי. בפועל, הציטוט האמיתי דיבר על אופציית ההגליה של ראשי חמאס, לא של כלל תושבי עזה. למאמר הוצמד תיקון קטן בדיעבד – ורק לאחר שכל הציטוטים השגויים הללו פורסמו בכתבה גדולה ב"אטלנטיק". כלומר, עורכי העיתון לא עלו על כך בעצמם.
רק לפני שבוע פורסם שדרום אפריקה מנסה לעכב את המשך המשפט בהאג, משום שאינה מצליחה להוכיח את האשמתה הסנסציונית. כלומר ה"ראיות", שעליהן דיברה סטאק, נראות יותר כמו תוצאה של ציטוטים שגויים שפורסמו בנמהרות במגוון כלי תקשורת, חלקם שלה עצמה.
מוחקים בסתר
הטעויות שנבעו מהמוטיבציה להאשים את ישראל בפשעים לא הוגבלו רק למאמרי הדעה, אלא היו די נפוצות גם בדיווחי החדשות השוטפים. כך למשל, כותרת בנובמבר הכריזה ש"קצב ההרג בעזה הוא חסר תקדים במאה הנוכחית, גם בהשוואה למלחמת רוסיה־אוקראינה". הטענה הייתה מגוחכת, ונחשפה במהירות על ידי בלוגרים. אפילו על פי דיווחי העבר של ה"טיימס" עצמו, ניתן היה לדעת שרק בעיר מריופול ההרג האזרחי היה גבוה ממספרי ההרוגים שהונפקו על ידי "משרד הבריאות" בעזה בנובמבר.
ה"טיימס" לא פרסם תיקון לטעות הזו, אלא רק מחק מהאתר את הפסקה שהשוותה בין עזה לבין מלחמת רוסיה־אוקראינה, מבלי לספר על כך לקוראים. אבל הפסקה השגויה המקורית עדיין מופיעה בפרסומי סינדיקציה של המאמר, למשל ב"אייריש טיימס".
כתבה אחרת במהדורה הבינלאומית של העיתון בישרה בדצמבר שההרג האזרחי בעזה גבוה יותר מבכל מלחמה ערבית זה 40 שנה. כמובן שגם זו הייתה טענה מגוחכת – ההרג האזרחי במלחמה המתמשכת בסוריה בלבד עמד על מאות אלפים, וכך גם במלחמת האזרחים בלבנון ובמלחמת איראן־עיראק. לכותרת המטעה הגדולה הזו פורסם בדיעבד תיקון קטן, בנוהל הלקוני הרגיל של מדור התיקונים.
אבל זה בדיוק העניין. בסופו של דבר, התיקונים האלו אינם משמעותיים ואינם משנים. ראשית, משום שמעטים רואים אותם, וההשפעה המצטברת של הכותרות השגויות שזוכות לשיתופים ברשתות החברתיות – גדולה בהרבה. שנית, משום שהקו המערכתי שכמה להרשיע דווקא את ישראל ולא את חמאס – אינו משתנה. בשורה התחתונה, נראה שהמערכת פשוט אינה מעוניינת ללמוד מטעויותיה.
לראיה, שתי כותבות המאמרים שהתבססו על ציטוטים שגויים ממשיכות לכתוב ב"טיימס", גם על ענייני ישראל וחמאס, כאילו דבר לא קרה.
הפצת חומרים אנטישמיים
בכתבה הזו מתואר רק חלק קטן מהטעויות שלוקטו במחקר. במהלך המלחמה, למשל, פורסם ב"טיימס" מאמר דעה אנטי־ישראלי של ראש עיריית עזה, שמהביוגרפיה שלו הושמטה העובדה שהוא מונה בידי חמאס. למרות הביקורת הרבה, במקרה זה תיאור הכותב מעולם לא תוקן.
במהלך המלחמה צה"ל תואר בעיתון בכינוי הגנאי "צבא הכיבוש הישראלי" מספר פעמים, ועל ידי עיתונאים שונים. בשניים מהמקרים ההגדרה תוקנה בדיעבד, אך מבלי ליידע את הקוראים שנערך תיקון. במקרים אחרים כינוי הגנאי פשוט ממשיך להופיע, ואין לדעת כמה פעמים הוא תוקן בדיעבד ומבלי להיתפס על ידי גורמים חיצוניים.
בתחילת המלחמה, ה"ניו יורק פוסט" חשף שה"טיימס" חזר להעסיק עיתונאי שפוטר שנה לפני כן בשל פרסום חומר אנטישמי ברשתות החברתיות. בתגובה לחשיפת ה"פוסט", ה"טיימס" מסר שהמערכת "הגיעה להבנות עם העיתונאי לגבי ציפיותיה ממנו", אך בפועל מאז לא פורסמו עוד חומרים שלו ב"טיימס". כלומר, נראה שהוא פוטר בשנית, רק מבלי שה"טיימס" יידע את הקוראים או הודה בכך.
הבעיה, אם כן, היא שמצבור הטעויות האלו מצביע על הטיה קשה ואינהרנטית לכיוון ברור אחד. גרוע מכך – גם הכרה בטעויות ופרסום תיקונים לא באמת משנים את התנהלות המערכת.
ב־17 באוקטובר 2023 הסתבך ה"טיימס" בדיווח שגוי על כך שישראל הרגה 500 אזרחים בתקיפת בית חולים בעזה, על פי "מקורות פלסטיניים". בפועל, זו הייתה תקיפה שמקורה היה ברקטה כושלת של הג'יהאד האסלאמי, שפגעה במגרש חניה ולא בבית החולים, וגרמה למותם של כ־50 איש ולא 500, ומקור ההודעה הוא למעשה חמאס.
לאחר שלושה ימים ה"טיימס" ניסה לסגור את האירוע בתיקון לקוני קטן ולא ממצה במדור התיקונים היומי. רק אחרי נזיפה רצינית מהבית הלבן פורסמה ההתנצלות המפורסמת של העיתון על הדיווח השגוי. רק שבפועל, לא ברור מה היא שווה.
בזמנו, ההתנצלות הדגישה שהמערכת צריכה להיות יותר ספקנית לגבי דיווחים שמגיעים מחמאס. אבל האם זה באמת קרה? לאורך כל חודשי המלחמה, למשל, ה"טיימס" ציטט באופן כמעט יומיומי את מספרי ההרוגים שדווחו על ידי חמאס, על אף הספק הגדול לגבי אמינותם, ועל אף העובדה שחמאס אינו מבחין בין מחבלים לאזרחים.
גרוע מכך, ה"טיימס" ייחס את הנתונים ל"משרד הבריאות בעזה", לרוב מבלי לציין שהוא נשלט בידי חמאס, ואף הדגיש שאין סיבה לפקפק באמינותם. אז מה שווה ההתנצלות אם ממשיכים באותה דרך שגויה?