פחות משבוע לבחירות בארה"ב ועל אף דעותיה המתונות של המועמדת הדמוקרטית, קמלה האריס בהשוואה לדונלד טראמפ, באשר למלחמה בעזה, נאמנותם הפוליטית של מצביעים מוסלמים-אמריקאים בבחירות הנוכחיות מוטלת בספק .
מצביעים אלו, שבעבר נטו לתמוך במפלגה הדמוקרטית בשל ערכים משותפים של זכויות אזרח וצדק חברתי, מביעים חוסר שביעות רצון הולך וגובר ממדיניות החוץ של המפלגה, ובעיקר מהתנהלותה בסכסוך הישראלי-פלסטיני. מגמה זו באה לידי ביטוי בקמפיין "Abandon Harris" (נטישת האריס) ובתמיכה הולכת וגוברת במועמדים עצמאיים, כגון ד"ר ג'יל סטיין ממפלגת הירוקים.
הניתוח מתמקד בגורמים לשינוי זה ובהשלכות האפשריות שלו על הבחירות הקרובות, תוך התייחסות לנתוני סקר שנערך בספטמבר 2024.
המפלגה הדמוקרטית והמגמה של איחוד קבוצות מיעוט
מאז נשיאותו של פרנקלין דלאנו רוזוולט, אימצה המפלגה הדמוקרטית גישה של "אוהל גדול", שנועדה לאחד קבוצות מיעוטים, איגודי עובדים ושכבות חברתיות שונות סביב מטרות סוציו-אקונומיות משותפות. המצביעים המוסלמים היו חלק מרכזי בקואליציה זו בזכות התמיכה בזכויות אזרח ומדיניות נגד אפליה. עם זאת, ההתפתחויות האחרונות הובילו לשינוי בגישה כלפי נאמנותם המסורתית למפלגה.
הסכסוך בעזה כמניע לשינוי בעמדות
הסכסוך בעזה בשנת 2024 מהווה גורם מפתח בשינוי תחושות המצביעים המוסלמים. המפלגה הדמוקרטית ספגה ביקורת על כך שלא התייחסה כראוי לדרישות להכרה בזכויות הפלסטינים ולא שקלה אמברגו נשק על ישראל במהלך הוועידה הארצית שלה. חוסר פעולה זה הביא להקמת קמפיין "Abandon Harris" על ידי תנועת השורשים הפרו-פלסטינית "Uncommitted", שקוראת למצביעים מוסלמים למשוך את תמיכתם בסגנית הנשיא קמלה האריס בשל עמדתה בסכסוך בעזה, ולתמוך במועמדים עצמאיים שמייצגים יותר את עמדותיהם.
עלייתה של ד"ר ג'יל סטיין כמועמדת אלטרנטיבית
ד"ר ג'יל סטיין ממפלגת הירוקים הפכה לאופציה בולטת בקרב המצביעים המוסלמים. סטיין, הידועה בעמדותיה בנושאי צדק חברתי וזכויות אדם, כולל תמיכה בזכויות הפלסטינים, זוכה לתמיכה מצד מצביעים שאינם מרוצים ממדיניות המפלגה הדמוקרטית. מועמדותה של סטיין משקפת שינוי פוטנציאלי בנאמנות המצביעים שעשוי להשפיע על דינמיקת הבחירות הקרובות.
נתוני סקר: העדפות מצביעים מוסלמים
סקר ארצי שנערך על ידי המועצה ליחסים אמריקאיים-אסלאמיים (CAIR) בספטמבר 2024 תומך בתצפיות אלו. הסקר, שבו השתתפו 1,500 מצביעים מוסלמים רשומים, הראה כי: 28.7% מתכוונים להצביע עבור האריס, 30.2% תומכים בסטיין, 12.5% שוקלים מועמדים עצמאיים אחרים ו-15.8% טרם החליטו.
במדינות מפתח כמו מישיגן וויסקונסין, המגמה הזו בולטת אף יותר, כאשר במישיגן, 42% מהמשתתפים הביעו תמיכה בסטיין, לעומת 27% בהאריס. בוויסקונסין, 45% תומכים בסטיין, בעוד 25% תומכים בהאריס.
המשמעות האלקטורלית של השינויים
במדינות מתנדנדות, שבהן ניצח הנשיא ג'ו ביידן בפערים קטנים בבחירות 2020, לשינוי בתמיכה מצד המצביעים המוסלמים עשויה להיות השפעה מכרעת. לדוגמה, ביידן זכה במישיגן בפער של 154,000 קולות ובוויסקונסין בפער של כ-20,000 קולות בלבד.
ביקורת מתוך הקהילה המוסלמית
כתבות בתקשורת, כולל ב"ניו יורק טיימס", מתעדות את חוסר שביעות הרצון בקרב המוסלמים ממדיניות ממשל ביידן-האריס במזרח התיכון. עיתונאים כמו האמד אלעזיז מדווחים על תחושת ניכור בקרב מצביעים מוסלמים וערבים-אמריקאים, שטוענים כי עמדותיהם אינן מיוצגות כראוי.
שינוי פוליטי גם בבריטניה
המאמר מצביע על מגמה מקבילה בבריטניה, שבה מוסלמים עוברים מתמיכה במפלגות המרכזיות לתמיכה במועמדים עצמאיים או קטנים התואמים יותר את השקפותיהם לגבי הסכסוך בעזה. לדוגמה, במחוזות כמו אילפורד צפון, צצו מועמדים כמו ליאן מוחמד, שתמיכתה בנושאים הקשורים לפלסטין קיבלה תהודה רבה.
מסקנות
השינויים הללו מדגישים את החשיבות של התייחסות לצרכי המצביעים המוסלמים כדי לשמור על התחרותיות האלקטורלית. המפלגה הדמוקרטית עשויה להידרש לחיזוק הקשרים עם מנהיגי קהילה, לבחון מחדש את מדיניות החוץ ולהבטיח שעמדות מגוונות יבואו לידי ביטוי במצע המפלגה.
מבט עתידי מגלה כי עם גידול האוכלוסייה המוסלמית בארה"ב, המוערך להגיע ל-8 מיליון עד 2050, השפעתה האלקטורלית עשויה לגדול משמעותית. הבחירות של 2024 עשויות להוות נקודת מפנה בנוגע לנאמנויות פוליטיות ולעיצוב קואליציות חדשות, המבוססות יותר על סוגיות מאשר על נאמנות מסורתית למפלגה.
ד"ר קובי ברדה הוא מומחה להיסטוריה פוליטית אמריקאית וליחסים בינלאומיים, וחוקר בכיר בחממת חיפה לחקר דתות של אוניברסיטת חיפה ובעל ההסכת "אמריקה בייבי"