לדעת אנשי מדע המדינה ופרשנים פוליטיים רבים, הניסיון האחרון והמוצלח של אוקראינה להתקרב לאיחוד האירופי; הבחירות הדמוקרטיות השוויוניות וההוגנות בבולגריה שבהן המפלגה הפרו-רוסית הפסידה קולות; המחאה האנטי-רוסית בגיאורגיה בחודש האחרון בעקבות הבחירות השנויות במחלוקת; לצד הסיבוב השני של בחירות במולדובה, בהן הפסיד המועמד הפרו-רוסי – משקפות את יחסי הכוח בפוליטיקה העולמית.
הגל הנוכחי של מחאה נגד רוסיה, במיוחד במולדובה ובגיאורגיה, לצד הפנייה החדה שלהן מערבה, היוו צעדים משמעותיים לעבר ערעור דרמטי ביציבות השלטון ברוסיה עצמה. פוטין מבקש ליצור תמונה שקרית, מעין פוסטר של המונים מחייכים המבקשים להיות מגובשים בקהילה אחת, "כמו שכנים", בעלי זכות הצבעה, ואפשרות להפגין כדי להביע את דעתם, שהיא יכולה להיות אך ורק - תמיכה במלחמה.
מי שלא תומך במלחמה ברוסיה של ימינו הוא לא רק יריב אידיאולוגי של המשטר אלא הוא הפך להיות אויב העם. שינויים פוליטיים מעין אלה מהווים חלק ממגמה של שינוי חשוב בעיצובה של מזרח אירופה, ולמעשה, של העולם כולו. לפי נתוני המרכז האקדמי האמריקני "קרנגי", מאז סיומה של מלחמת העולם השנייה, התערבה ארה"ב למעלה משמונים פעמים בשינויי משטר שהתרחשו בארבעים וחמש מדינות שונות.
מולדובה אינה יוצאת מן הכלל בעניין זה. הנשיאה הנבחרת מאיה סנדו, בוגרת אוניברסיטת הארוורד, נחשבת כאדם "הנכון" מבחינתם של האמריקנים. היא התבטאה באופן חריף נגד רוסיה, אשר ממשיכה להחזיק בטראנסדניסטריה – שטח בדלני במולדובה המאוכלס על ידי רוסים-אתניים ובה מוחזקים, דרך קבע, למעלה מאלף חיילים רוסים עד עצם היום הזה.
בחודש האחרון חוותה גאורגיה משבר לגיטימציה חריף אשר כלל שתי טענות נפרדות לריבונות: האחת מצד מפלגת השלטון הפרו-רוסית "החלום הגאורגי" והשנייה מצד האופוזיציה המאוגדת לבלוק אחד שטענה כי הבחירות נערכו תחת "קמפיין של איומים, הפחדות, זיופים – והתערבות בוטה של הקרמלין". נשיאת גאורגיה, סלומה זורבישווילי, אמרה כי "הבחירות נגנבו", וכי "הממשלה עשתה יד אחת עם רוסיה" וקרא לצאת לרחובות.
משברים מן הסוג הזה הפכו לשגרה בגאורגיה בפרט, ובמרחב הפוסט-סובייטי, העובר שינויים משמעותיים בעקבות ההתחזקות וההתפשטות הטריטוריאלית של רוסיה. משבר הלגיטימציה בגאורגיה הינו תוצאה של "שינויים טקטוניים" בגיאופוליטיקה: מצד אחד, מדובר בהופעתם של שחקנים חדשים בפוליטיקה העולמית, כמו מארק רוטה מזכ"ל נאט"ו החדש, בעל ראיה ניצית יותר כלפי קרמלין לצד קיר סטארמר ראש ממשלת בריטניה שעושה מהלכים ממשיים בכל הקשור למעבר של נשק לאוקראינה.
מצד שני, ארה"ב נחלשת וכבר לא יכולה לאחוז בתפקיד ההגמון והאירופאים מתחילים להבין ש"הדוד סם" לא יבוא להציל אותם מהתוקפן הרוסי. גיאורגיה חוותה ניסיון של הפיכה, כשכל צד מאשים את הצד שני בפעולות שאינן מתיישבות עם שלטון החוק. הקרמלין, יותר מהתמיכה במועמד כזה או אחר, מעוניין לזרוע כאוס במדינות השכנות על מנת לספר לעם שדמוקרטיה מובילה לחוסר יציבות.
בסיבוב השני בבחירות לנשיאות במולדובה, אשר נערך ב-3 בנובמבר השנה, הנשיאה הפרו-מערבית של מולדובה, מאיה סנדו, זכתה בכהונה נוספת אחרי שניצחה את יריבה אלכסנדר סטוינגולו, המועמד הפרו-רוסי. לפי הסקרים, האוכלוסייה המשכילה יותר בעיר הבירה של מולדובה, קישינב, נתנה את הקול שלה לסנדו, בשעה שהאוכלוסייה הכפרית העדיפה את סטוינגולו.
לפי התוצאות שהתפרסמו הלילה סנדו זכתה ב-54.7% מהקולות בשעה שסטוינגולו, שנתמך על-ידי המפלגה הסוציאליסטית הפרו-רוסית, קיבל 45.3%. הרוסים יודעים היטב שמצדו השני של המתרס עמדו ארה"ב והאיחוד האירופי, וכן מפגינים מולדובים שקראו לרפורמות ליברליות כמו גם להתרחקות מרוסיה. בהיותם מורתעים מהסיטואציה, הם נמנעו מהרטוריקה התוקפנית שבה הם משתמשים כלפי המדינות הבלטיות בדרך כלל.
יחד עם זאת במלחמה הקרה כמו במלחמה הקרה: בשעה שארה"ב תמכה ואף ממנה את מערכת הבחירות למפלגתה של סנדו, בשעה שרוסיה מימנה את המפלגה הסוציאליסטית. לדידם של האמריקנים, מולדובה הינה "מדינה בע"מ", שבה ניתן למקם "שחקנים" משלה במשחק הגיאופוליטי הגדול מול רוסיה.
במולדובה, הנתונים המאקרו-כלכליים הבעייתיים מתחדדים עוד יותר, בעקבות הבריחה של כוח אדם ממנה לעבר מדינות האיחוד האירופי, אשר מקבל את העובדים הזרים מהמדינה הענייה ללא דרישה בוויזה. גם הכלכלה המולדובית היא תמונת הראי של השסע בין רוסיה למערב: מצד אחד, אלכסנדר סטוינגולו, הקומוניסט הפרו-רוסי, ומהצד השני, הנשיאה סנדו, שמבטיחה להמשיך לבצע רפורמות שיאפשרו למולדובה להיכנס מהר ככל האפשר לאיחוד.
מולדובה היא מדינה מאוד ענייה: השכר הממוצע במשק הוא כ-350 דולרים בחודש. הצעירים עזבו את המדינה והיום הם חלק מהתפוצה. התפוצה המולדובית אשר מתגוררת במדינות המערביות שיחקה תפקיד חשוב במשאל העם שנערך במולדובה לפני כשבועיים, לפיו הסעיף המחייב את המדינה לשאוף להיכנס לאיחוד, יירשם בחוקה.
כלומר, בני התפוצה של מולדובה היו לכוח אלקטורלי המכריע בשאלה של הכנסת סעיף לחוקה שמחייב את הממשלות בעתיד לשאוף להיכנס לאיחוד האירופי. מהלך כזה לא יכל שלא לעצבן את קרמלין.
בסיבוב השני, הנשיאה קיבלה יותר מ-80% מקולות של התפוצה, בשעה שבהצבעה בגבולות המדינה היא הפסידה ליריבה הפרו-הרוסי: היא קיבלה 48.8% לעומת 51.2% לסטוינגולו. המשמעות - הצעירים המולדוביים בתפוצה רוצים לחזור הביתה אך רוצים שהבית יראה טוב יותר.
ד"ר יבגני קלאובר, בית הספר למדע המדינה, אוניברסיטת תל אביב