איך תופסים מרגל: הסיפור שלא סופר על פרשיית ההרעלות הרוסיות בבריטניה

בעיתון ה"טיימס" הבריטי פורסמו היום (ראשון) כל הפרטים על פרשת הרעלות סולסברי, שהשאירה את אירופה בהלם. כעת נחשפים כל הסיפורים מאחורי הקלעים.

השעה קצת לפני 4 אחה"צ ב־4 במרץ 2018. מצלמות האבטחה מראות את סרגיי ויוליה סקריפל יושבים על ספסל במרכז סולסברי. מצבם הולך ומידרדר: תוך דקות אנשים יחשו לעזרתם. בקרבת מקום, מצלמה אחרת קולטת אחד מהנרקומנים בעיר מחטט בפחי אשפה, מחפש דברים למכור. שמו צ'רלי רואלי ומשהו שהוא מוצא יתברר כקטלני.

הרחק מצפון־מזרח, ברכבת לכיוון תחנת ווטרלו בלונדון, נמצאים שני חברי ה־GRU, המודיעין הצבאי הרוסי. מגדלי האיתות ליד ניו מולדן רושמים את הטלפונים שלהם כשהם מחברים אותם בחזרה לרשת.

אותם עקבות אלקטרוניים, שנאספו בתוך עשר דקות זה מזה, היו חלק מהר הראיות החדשות שנחשפו במהלך החקירה על גורלה של דון סטרג'ס, שמתה ב־8 ביולי אותה שנה, לאחר שהורעלה בטעות מגז העצבים נוביצ'וק שניתן לה על ידי החבר שלה, רואלי.

עם החשיפות הגיעה הודאה רשמית שהחשודים, חברי יחידת המבצעים המיוחדים של ה־GRU, יחידה 29155, ככל הנראה לעולם לא יעמדו למשפט, מה שמאפשר לחשוף את הפרטים יוצאי הדופן של מה שהפך לאירוע בינלאומי.

בדברו ביום האחרון להצגת ראיות בדיון פתוח, אמר ג'ונתן אלן, פקיד בכיר במשרד החוץ: "זוהי עמדת ממשלת הוד מלכותו שהנשיא ולדימיר פוטין אישר את המבצע". זו הייתה ההאשמה הישירה ביותר נגד הקרמלין עד כה. אז איך ה־GRU באמת ביצע את הרעלת סקריפל? ומה היו הטעויות שחשפו את המשימה הקטלנית שלו?

הפריסה הרוסית

שלושה אנשי GRU הגיעו ללונדון ב־2 במרץ 2018, כרטיסי הטיסה שלהם הוזמנו יום קודם לכן כאשר יחידה 29155 התגייסה בחופזה לבצע את המבצע. האיש הראשון, שטס להיתרו תחת השם הבדוי סרגיי פדוטוב, מעולם לא הגיע לסולסברי. אנחנו יודעים כעת שלאחר שהתמקם במלון דולפין בפדינגטון, שם הוא תקשר רבות בטלפון עם רוסיה.

השניים האחרים נחתו בגטוויק מעט מאוחר יותר, עשו את דרכם למלון סיטי סטיי במזרח לונדון, תוך שימוש בשמות הבדויים רוסלן בושירוב ואלכסנדר פטרוב. הם יהפכו למושאי צווי המעצר של משטרת המטרופולין בספטמבר 2018, מוכרים מהראיון שלהם בטלוויזיה הרוסית.

בבוקר ה־3 במרץ, שבת מושלגת, המשטרה חשפה ששלושת המבצעים הרוסים התכנסו למשך חצי שעה ליד תחנת ווטרלו. "ההערכה שלנו היא שהם נפגשו במיקום הזה", אמר המפקד דומיניק מרפי, קצין החקירה הבכיר של מבצע קטרווה, החקירה הסודית ביותר אחר החשודים, בפני ועדת החקירה.

רגע לפני הפגישה הזו, פדוטוב קיבל שלוש הודעות טקסט, שהמשטרה מכנה "משמעותיות מבצעית". המשימה יצאה לדרך. שניים מהם עלו אז על הרכבת לסולסברי.

3 במרץ: הסיור המקדים

בהגיעם לעיר הקתדרלה בשעה 14:24, בושירוב ופטרוב חקרו את האזור סביב כריסטי מילר רוד 47, ביתו של סרגיי סקריפל, קצין מודיעין רוסי שנכלא על ריגול עבור MI6, לפני ששוחרר בעסקת חילופי מרגלים ב־2010. שני אנשי ה־GRU שמרו על הטלפונים שלהם מנותקים מהרשת במשך רוב היום, כולל כל זמן שהותם בסולסברי.

שגרת הטלפון הזו הייתה סימן אחד למקצועיות בסיסית. סימן נוסף, שנחשף בתמונות שהוצגו בחקירה בהן הם מביטים ישירות במצלמות מסוימות, הוא שהם מיפו את כיסוי מצלמות האבטחה בדרכים מהתחנה לביתו של סקריפל.

באופן מסקרן, היו רמזים בחקירה, בה ישב באופן קבוע כתב ה"טיימס" הבריטי, שה־GRU ניטר תקשורת בין סקריפל לאחרים. בתו, יוליה, הייתה בדרכה באותו אחר צהריים ממוסקבה, מה שכנראה השפיע הן על ההחלטה הפתאומית של ה־GRU לשלוח את המבצעים שלו והן על תזמון הסיור המקדים ליום שבת אחר הצהריים, כאשר סרגיי עזב את הבית עם חברים כדי לאסוף את בתו מהיתרו.

הנסיעה לסולסברי, שני הביקורים בכריסטי מילר רוד, מיפוי מצלמות האבטחה, המשמעת שלהם עם הטלפונים, ההעברה האפשרית של מידע מתקשורת שיורטה – כל אלה מעידים על מקצועיות מסוימת מצד יחידה 29155. רק מאוחר יותר נחשפו המעידות שלהם, כמו גם כשלים בצד הבריטי.

המטרה

הלורד יוז מאומברסלי, שעמד בראש החקירה, החליט ש"הסיכון לסכנה פיזית" לסרגיי ויוליה סקריפל משמעותו שאין לדרוש מהם להעיד. אך הצהרותיהם הקודמות למשטרה, שלא נראו עד כה, צוטטו בהרחבה. בראיון אחד, כשדיבר על המניע של ה־GRU, סרגיי אמר למשטרה שה"סיבה מספר 1" שהקרמלין רצה אותו מת הייתה שלאחר שהתיישב בבריטניה הוא פעל כיועץ לשירותי המודיעין הבריטיים ואחרים.

לפני ההרעלה, הסביר סקריפל: "מעולם לא חשבתי שהמשטר הרוסי ינסה לרצוח אותי". כתוצאה מכך הוא סירב להתקין מצלמות אבטחה ואמצעי אבטחה אחרים סביב ביתו. לאחר שראיינתי את סקריפל שם במהלך קיץ 2017, אני יכול להעיד הן על היעדר המצלמות והן על דעותיו (השגויות) לגבי הסכנות שעמדו בפניו. הוא היה מודאג לגבי ילדיו שעדיין חיים ברוסיה, אך הייתה לו אמונה שגויה שה־GRU לא הושחת על ידי משטר פוטין.

במהלך מושב הפתיחה של החקירה, שנערך באולם העירייה של סולסברי, מייקל מנספילד, שייצג את משפחת סטרג'ס, הטיל את האשמה על הכשלים הביטחוניים האלה על המדינה הבריטית, וטען שהיה "כישלון מוחלט להגן לא רק על הסקריפלים... אלא גם על דון וצ'רלי".

הרעל

כיצד השיגו הסוכנים את המנה הקטלנית של נוביצ'וק, גז העצבים הקטלני שפותח על ידי ברית המועצות? המשטרה מאמינה שלאחר הסיור המקדים שלהם בסולסברי בשבת, 3 במרץ, בושירוב ופטרוב נפגשו שוב עם פדוטוב ליד בונד סטריט, במרכז לונדון, שם הוא כנראה נתן להם תרמיל אפור שהכיל את הנוביצ'וק.

בושירוב ופטרוב טסו למדינה רק עם תיקי יד, והתרמיל הזה לא מופיע בצילומי מצלמות האבטחה של הגעתם. פדוטוב שלח תיק למטען, שאולי כך חומר הרעל נכנס לבריטניה.

בושירוב ופטרוב ערכו הכנות אחרונות במלון שלהם באותו ערב, משאירים עקבות קלות של נוביצ'וק שהתגלו כשחדרם נבדק מאוחר יותר, לפני שחזרו לסולסברי ביום ראשון, 4 במרץ.

המשטרה ומומחים מפורטון דאון, מעבדת המחקר הצבאית של בריטניה, אמרו לחוקרים שידית הדלת הקדמית של בית סקריפל זוהמה בין השעה 12:00 ל־12:15. האב והבת השתמשו בה שניהם בדרכם החוצה, מה שגרם להם לקבל נוביצ'וק על הידיים.

לאחר מכן, בושירוב ופטרוב חזרו למרכז העיר, שם הם לא נראו במצלמות האבטחה במשך 33 דקות. בזמן הזה, לפי הערכת המשטרה, הם אולי השתמשו במכשיר איטום חום נייד כדי לסגור את בקבוק הבושם המזויף והמתז בשקיות פלסטיק נפרדות, והשליכו אותם לפח.

מרפי אמר לחוקרים שפריטים אלה כנראה לא נשארו שם זמן רב. "סביר ביותר שצ'רלי רואלי מצא את בקבוק הבושם שהכיל את הנוביצ'וק ביום ראשון, 4 במרץ 2018", הוא אמר.

הקורבנות

בעוד שהמהלך הכללי של הטיפול בסרגיי ויוליה היה ידוע, החקירה הציגה ראיות חדשות רבות ממדענים בפורטון דאון לגבי מהירות הפעולה של נוביצ'וק (תלוי בדרך הספיגה) וחומרת השפעתו, שהיא פונקציה של המינון.

היה ברור מהעדויות שבנוסף לסקריפלים ושני שוטרים שטופלו לאחר ההרעלה הראשונית, עשרות אזרחי סולסברי אחרים חשו ברע באופן קל, כולל שלושה ילדים שסרגיי העביר להם לחם בזמן שהאכיל ברווזים לפני שחלה.

למרות שצ'רלי רואלי טען מאוחר יותר שמצא את "הבושם" זמן קצר לפני שנתן אותו לחברתו, דון סטרג'ס, ב־30 ביוני 2018, המשטרה דבקה בתאוריה שהוא מצא אותו זמן קצר לאחר שהושלך במרץ, מה שמרמז שזיכרונו היה לא אמין בשל שימוש בסמים וההשפעות של הנוביצ'וק.

החקירה הדגישה כשלים מצד רשויות הבריאות המקומיות בצפיית אירוע שני לאחר ההרעלה במרץ – ותקשורת לקויה בין בית החולים לפורטון דאון לאחר אשפוזה של סטרג'ס – אך לא ברור כלל אם ניתן היה להציל אותה. עדות ממדען בפורטון דאון הצביעה על כך שהיא קיבלה מנה גדולה מספיק כדי להרוג מספר אנשים.

מבצע קטרווה: כיצד נחשפה המזימה

בעוד שהשמות הבדויים של החשודים פוצחו תוך ימים על ידי עיתונאי מקורות פתוחים ב־Bellingcat, החקירה בחנה כמות גדולה של ראיות חדשות שהושגו על ידי המשטרה תוך שימוש בסמכויות רשמיות.

על ידי גישה לכל דבר, החל מבקשות הוויזה של החשודים לנסיעות מרובות באירופה בענייני יחידה 29155 ועד לחשבון הבוקינג.קום שלהם, המשטרה גילתה ממצאים רבים. בחזרה עד 2011, הם מצאו שבושירוב, ששמו האמיתי אנטולי צ'פיגה, השתמש בחשבון ה־GRU שלו כדי לשלוח כסף לאביו תוך שימוש בשמו האמיתי של אביו, ולדימיר צ'פיגה.

בקשות הוויזה הראו שכל שלושת החשודים כתבו את מקומות וימי הלידה האמיתיים של הוריהם גם בזמן שהשתמשו בשמות משפחה בדויים. מרפי אמר שהם עשו זאת "כדי שאותם אנשים יוכלו לזכור כמה שיותר פרטים" אם יחקרו.

באופן דומה, מכתבים ממעסיקים הראו מלאכת ריגול רשלנית, כאשר אותן חברות חזית שימשו כהמלצות על ידי חשודים שונים. מעידות אלו עזרו למשטרה ברחבי אירופה לחשוף מספר מבצעים של יחידה 29155, כולל חבלה במפעל נשק צ'כי ב־2014.

אבל עבודת בילוש מוצלחת לאחר האירוע מעלה שאלות לגבי איך אנשים עם שמות בדויים כה רעועים עברו את תהליך הוויזה הבריטי מלכתחילה.

השאלות הרגישות ביותר נוגעות לטיפול בדון סטרג'ס, הרעל, והאם ניתן היה לעצור את משימת ה־GRU לסולסברי. הן יענו בישיבות בדלתיים סגורות לפני שיוגש דוח סופי בשנה הבאה. השאלה הדחופה ביותר מכולן תהיה האם מותה של סטרג'ס היה טרגדיה שניתן היה למנוע.