"No one is above the law". כך נהג הנשיא ג'ו ביידן להצהיר שוב ושוב בכל הזדמנות אפשרית, אמירה שהפכה לסוג של מנטרה פוליטית שחוקה.

אלא שהלילה, הוא הוכיח אחרת. בצעד דרמטי ומעורר זעם, החליט ביידן לחון את בנו, האנטר ביידן. מדובר במהלך שהוא לא רק בבחינת "להשתין מהמקפצה", אלא פעולה בוטה וחסרת בושה, שמזכירה יותר השתנה מגובה אנטנת מגדל ויליס בשיקגו, המתנשא לגובה של כ-480 מטרים.

במהלך הבחירות לנשיאות בשנת 2020, נחשפה פרשה מרעישה הקשורה במחשב הנייד של האנטר ביידן, שהשאיר לתיקון אצל טכנאי מחשבים מדלאוור בשם ג'ון פול מק איזק.

המחשב הוביל לחשיפת מידע רגיש שכלל אימיילים, מסמכים ותיעודים עסקיים, שהעידו, לכאורה, על הלבנת כספים, עסקאות עם מדינות זרות, וניצול הקשרים המשפחתיים עם ג'ו ביידן למטרות רווח.

מק איזק, שהיה למקור ללעג בתקשורת והוצג כבדיחה בשל עיסוקו והעובדה שהיה עיוור כמעט לחלוטין, הואשם על ידי מבקריו בשיתוף פעולה עם גורמים רוסיים, ואף הוצג כאדם שנקנה על ידי סוכני מודיעין זרים.

השותף העסקי לשעבר של האנטר, טוני בובלינסקי (Tony Bobulinski), העיד בקונגרס והציג מסמכים שתמכו בטענותיו על רשת עסקאות מסועפת של האנטר.

יו"ר הוועדה, ג'יימס קומר הצהיר כי החומרים ממחישם קשרים עסקיים עם חברות סיניות ואוקראיניות שהרוויחו מהשפעתו של ג'ו ביידן. את פרטי הפרשה חשפה לראשונה העיתונאית מירנדה דיווין מ"ניו יורק פוסט".

המאמר שלה עורר סערה אדירה, אך הפצתו ברשתות החברתיות, כולל טוויטר, נחסמה בטענה שמדובר ב"דיסאינפורמציה". מידע זה תויג כ"פייק ניוז" על ידי "בודקי עובדות", שהתבססו על מכתב חתום על ידי גורמי מודיעין לשעבר שטענו שמדובר בכלי תקיפה רוסיים, ללא ביסוס של ממש. דיווין עצמה הפכה למטרה להתקפות אישיות, והניו יורק פוסט, עיתון ותיק ובעל מוניטין, הושמץ על ידי כלי תקשורת רבים. 

רק לאחר הבחירות הודה האנטר ביידן כי הוא נמצא תחת חקירה פדרלית בחשד להלבנת כספים והעלמות מס, אותן האשמות שהועלו בתחקיר המקורי.

האם צנזור המידע פגע בבחירות? סקר שנערך בפנסילבניה לאחר הבחירות הראה כי חשיפת המידע בזמן יכלה לשנות את החלטת ההצבעה של דמוקרטים רבים, במיוחד בפנסילבניה, שההצבעה המוקדמת בה החלה לפני הראיון של בובלינסקי עם טאקר קרלסון.

תחושת ההשתקה הזו הייתה בין היתר חלק מהטענות של השתקה של ה"דייפ סטייט" ומשם לקטליזטור לטענות "גניבת הבחירות", שהובילו להפגנת ה-6 בינואר, שהסתיימה באירועים האלימים בקפיטול.

אבל הסיפור לא נגמר כאן. מערכת המשפט ניסתה לסגור עסקת טיעון מקלה במיוחד עם האנטר ביידן. השופטת מרי אלן נורייקה דחתה את ההסכם המביש, שבמסגרתו האנטר היה מקבל עונש קל של עבודות שירות בלבד.

היא שלחה את הצדדים להכין כתב אישום ראוי מחדש, כשהיא מציינת שהיא לא תהיה חותמת גומי של מערכת שנראית כמשחקת לטובת משפחת ביידן.

האנטר ביידן הורשע בעבירות פדרליות הקשורות לאחזקת נשק חם, שהעונש המרבי עליהן הוא 25 שנות מאסר. עם זאת, עונשים בפועל בעבירות פדרליות בדרך כלל קלים יותר מהעונשים המרביים. בנוסף, הוא הודה באשמה בעבירות מס פדרליות, שיכולות להוביל לעד 17 שנות מאסר.

שימועי גזר הדין שלו נקבעו ל-4 ו-16 בדצמבר 2024, בהתאמה. עם זאת, לפני שהעונשים הוטלו, הנשיא ג'ו ביידן העניק חנינה לבנו, ובכך למעשה ביטל כל עונש מאסר.

אולם החנינה שהעניק ג'ו ביידן לבנו אינה חנינה רגילה. מדובר בצעד שמוחק כל חקירה עתידית בנוגע למעשיו של האנטר, ואולי אף למעורבותו של הנשיא עצמו, בעשור האחרון. התנהלות זו מזכירה את הכנסייה הקתולית בימי הביניים, שהייתה מוכרת חנינות על חטאים עתידיים בתמורה לתשלום.

מעשיו של ביידן אף מהווים תקדים מוסרי לדרישתו העתידית של דונלד טראמפ לחנינה עצמית. טראמפ כבר צייץ הבוקר: "אם ג'ו ביידן יכול לחון את בנו, מדוע שלא אחון את גיבורי ה-6 בינואר?". הציוץ רומז על כוונתו של טראמפ לחנינה רחבה שתכלול את אלו שהורשעו בעקבות ההסתערות על הקפיטול.

כפי שאמר ידידי יפתח דיין, אפשר לצעוק "אבל טראמפ" עד מחר, אבל האמת הפשוטה היא שביידן, בניגוד לטראמפ, רץ וגם נבחר על טיקט של "חזרה לנורמליות" והבטיח להגן על מוסדות המדינה. דרך דוברת הבית הלבן, הוא התחייב כי לא יחון את האנטר, וכעת הוא מפר התחייבות זו בצורה הבוטה ביותר.

בצעד זה, הנשיא ביידן לא רק חתם על חנינה אישית לבנו, אלא גם פגע באמון הציבור במערכת המשפט האמריקאית והשאיר כתם על מוסד הנשיאות. "No one is above the law"? האמרה הזו, כך נראה, הפכה לחלולה לחלוטין כשהיא נאמרת מפיו של ג'ו ביידן.

הנפגעים הגדולים ביותר הם האמריקאים עצמם והאמון שלהם במערכת הפוליטית, שנשחק עד דק. בבחירות 2020 הצביעו כ-159.69 מיליון אמריקאים, בעוד שבבחירות 2024 הצביעו רק כ-138.83 מיליון – ירידה דרמטית של כ-20.86 מיליון בוחרים. הנתונים האלו מדגישים את האדישות הגוברת ואת אובדן האמון במערכת הפוליטית, שאמור להיות הבסיס של כל דמוקרטיה יציבה.

אובדן האמון הזה לא נעצר בגבולות ארצות הברית. במדינות מערביות רבות, שהתבוננו בארצות הברית כמגדלור של ערכים דמוקרטיים, מתחזקת תחושת הספק במוסדות הדמוקרטיים האמריקאים.

מהלכים כמו חנינה לנשיא המכהן על בנו, תוך התעלמות מהבטחות קודמות ומהתנהלות שקופה, רק מעמיקים את התחושה שדמוקרטיה כבר אינה מודל ראוי לחיקוי, אלא מוסד שביר הנתון להשפעות פוליטיות. אם ארצות הברית, שנחשבת לדמוקרטיה החזקה בעולם, מראה חולשה מוסדית כה בולטת, מה זה אומר על יציבות דמוקרטיות אחרות בעולם?