בספטמבר האחרון, רגע לפני שהשליח הנורווגי הוותיק של האו״ם למזרח התיכון, תור וננסלנד, סיים פגישה עם מנהיגי חמאס בעזה, הוא האמין שהצליח למנוע הסלמה חמורה במצב. הוא תיאר תחושה שהושגה הבנה: חמאס יפחית מתיחות לאורך גבול הרצועה בתמורה למספר רב יותר של היתרי עבודה לפלסטינים.
אלא שבפועל, חמאס הוליך שולל את וננסלנד, את ההנהגה הישראלית ואת הקהילה הבינלאומית כולה. ימים ספורים לאחר מכן פרצה מתקפת חמאס על ישראל, שהציתה את השנה הקטלנית ביותר בתולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
וננסלנד רואה בכך סמל לכישלון בגישה שהנהיגה הקהילה הבינלאומית בשנים האחרונות. לדבריו, מדינות העולם התמקדו בפתרונות נקודתיים ובסיוע כלכלי, במקום לדחוף להסדר כולל שיוביל להקמת מדינה פלסטינית. ״התחושה שחמאס אינו מעוניין בלחימה הייתה טעות״, אמר בראיון סיכום עם פרישתו טרם עזב את ירושלים, והוסיף: ״אני מאשים גם את עצמי שלא זיהיתי זאת – לא שהייתי היחיד״.
בשנים שקדמו למלחמה, מנהיגי העולם ניסו לשפר את כלכלת עזה מתוך תקווה ששיפור בתנאי החיים יפחית את הפוטנציאל להסלמות. במקביל, עיקר המאמץ הופנה לחיזוק הסכמים דיפלומטיים בין ישראל למדינות ערב אחרות, מתוך מחשבה שזה יוביל בעתיד לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
לדברי וננסלנד, גישות אלו נכשלו כי הן התעלמו מהבעיה הבסיסית שמניעה את הסכסוך: היעדר פתרון קבע. ״הפוליטיקה נכשלה, הדיפלומטיה נכשלה, הקהילה הבינלאומית נכשלה – וגם הצדדים עצמם נכשלו״, אמר.
וננסלנד מדגיש שהפילוג בין חמאס לפתח תרם רבות לכישלון המאמצים להשיג פתרון. גם בישראל, התחזקות מנהיגים מהימין שהתנגדו לרעיון הריבונות הפלסטינית הקשתה על המצב.
אך לא פחות מכך, לדבריו, אחריות גדולה נופלת על מנהיגי המערב שהפנו את תשומת הלב לנושאים אחרים, כמו משבר ההגירה באירופה, מגפת הקורונה ומלחמת אוקראינה. כך נותרו הפלסטינים מפולגים והישראלים לא השתכנעו בצורך בפתרון של שתי מדינות. ״הפוליטיקה היא שמסיימת מלחמות, והדיפלומטיה היא שמובילה לכך״, הוא טוען. לדבריו, הזנחת ההיבט הפוליטי והתמקדות במצבי חירום הומניטריים בלבד היא שגיאה קריטית.