מסתמן כי המלחמה בי ישראל לחיזבאללה הסתיימה באופן רשמי בעקבות ההסכם שנחתם, כך פורסם היום באתר הלבנוני "אל-נשרה". עם זאת, קשה לקבוע באופן חד משמעי אם מדובר בניצחון או בתבוסה, לא עבור ישראל ולא עבור חיזבאללה, לטענתם, ודווקא בתוך הסכם זה טמונות השאלות המרכזיות לגבי העתיד.
"ההסכם שחתם על סיום הלחימה שונה משמעותית ממה שנראה בתחילתו, ויש המפקפקים בשאלת תוצאותיו. מצד אחד, קשה להכריז על תבוסתה של חיזבאללה, שכן המפלגה הצליחה לשמור על קיומה גם אחרי שנחלה כשלונות והפסדים רבים בקרבות מול צה"ל. מצד שני, גם ברחוב הישראלי בוקעות ביקורות כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו באשר לאמירות על ניצחון מוחלט, ותחושת כישלון ביישום מטרות המלחמה".
לטענת העיתון הלבנוני, ההתקפות מצד ישראל, שמתקבלות בשתיקה ובציפייה מצד חיזבאללה, מעידות על חזרה לאחור באופן משמעותי מהעקרונות שהציבו לעצמם לפני המלחמה.
למרות שספג הפסדים משמעותיים במהלך המלחמה, חיזבאללה מציגים תמונת ניצחון שקרית- באתר מציינים כי המפלגה נאלצה להתפשר על מספר עקרונות חשובים שהיא הציבה לפני המלחמה, כמו הפרדת המסלולים בין לבנון לעזה, וכניסת כוחות זרים בוועדה המשותפת. בנוסף, חיזבאללה קיבל את החלטות ההסכם תחת אילוצים פוליטיים וצבאיים, וההסכם לא סיפק את כל דרישותיו, דבר שמצביע על כך שלא השיג ניצחון כפי שמתיימר להציג.
"נתניהו אף התגרה במפלגה ובחבריה בכך שהסכם עם לבנון יגביר את המיקוד של הצבא הישראלי בעזה. מאידך, הדיבורים על הסכמת הפסקת אש בעזה, משמעותם למעשה שנתניהו לא יכול היה להמשיך למשוך זמן בנוגע לנושא, והעניין "הבשיל" וממתין למועד המתאים להכריז על סיום המלחמה שם".
על ההסכם טענו כי חיזבאללה, יחד עם לבנון, התנגדו להכניס כוחות גרמנים לוועדה המשותפת, בעוד שישראל התנגדה להכניס כוחות צרפתיים.
"למרות ההתנגדות של ישראל, צרפת העניקה לנתניהו "פרס ניחומים" ע"י קביעת החלטה שלפיה לא תיושם ההחלטה של בית הדין הפלילי הבינלאומי, שעוסקת בתביעות נגד ישראל, וההחלטה הייתה "מסיבות דקיקות". (הכוונה היא שצרפת מצאה סיבות טכניות או פוליטיות שלא להוציא את ההחלטה לפועל, כדי להרגיע את ישראל ולהעניק לה יתרון).
אך אחד ההיבטים המפתיעים ביותר בהסכם הוא הסכמתה של חיזבאללה לקבל את התנאים החדשים, המובילים להידוק החבל סביב המפלגה מבחינה צבאית ומדינית. הנספחים שנוספו להסכם לא היו בתיאום מלא עם חיזבאללה, כך טוענים באל- נשארה, אך נראה כי המפלגה לא הייתה מסוגלת להתנגד להם באופן מוחלט, בייחוד לאור מצבה האסטרטגי הנוכחי.
ההסכם, שבעצם מבוסס על החלטה 1701 שהוסכם עליה כבר בשנת 2006, מציב את חיזבאללה במצב שבו עליו להתמודד עם נספחים ותנאים קשים שמטרתם להחליש אותו. המפלגה, שהייתה גמישה יותר בהסכמים קודמים, מצאה את עצמה מקבלת את התנאים החדשים, שלא היו בהכרח לטובתה.
העובדה שחיזבאללה נאלצו להסכים להסכם, והצורך שלהם להציג תדמית של עמידה לאורך זמן, משדרים את הרושם שהמפלגה מציגה תמונת ניצחון כוזבת, כדי להסתיר את הפסדיה במלחמה. למרות שמייחסים לחיזבאללה הצלחה בשמירה על קיומו, מדובר בהישג מוגבל בלבד, שמספק לו מנוחה זמנית ולא הצלחה אסטרטגית מוחלטת.