בראייה לאחור, החיסולים של בכירי חיזבאללה וראשי כוח קודס בלבנון ובסוריה פגעו דרמטית ביכולת הצירית להגיש סיוע לצבא סוריה, ובכך ככל הנראה חרצו את דינו של משטרת אסד. איראן, ללא אסד ועם חיזבאללה מוחלש, תאלץ לחשב מסלול מחדש ולשקול אפילו את האסטרטגיה הגרעינית שלה כדי "לכפר" על הפגיעה הדרמטית בציר. 

רצף האירועים של החודשים האחרונים, ובראשם המכה הקשה שספג ארגון חיזבאללה מישראל והאיום המוחשי על משטרו של בשאר אל אסד, מאיימים לפרק את מערך ההגנה שהשכיל קאסם סולימאני לבנות בעבור טהרן. אותו סולימאני הלכה למעשה בנה את "ציר ההתנגדות" שהתבסס על היכולת איראן לממש את האינטרסים שלה במזרח התיכון, להרתיע את ישראל וארה"ב מלפעול כנגד איראן ולהרחיק את המלחמה מגבולותיה של איראן מבלי לשלם מחיר משמעותי בעבור השגת יעדים אלו.  

מסע הלוויה של קאסם סולימאני (צילום: רויטרס)
מסע הלוויה של קאסם סולימאני (צילום: רויטרס)

האירועים בסוריה מהווים מסמר נוסף בארון של אותו ציר שרק ב-7 באוקטובר 2023 נראה בשיא כוחו. הפגיעה הקשה שספג חיזבאללה ביחד עם רצף הסיכולים של ישראל כנגד בכירי הארגון בסוריה, וכמובן חיסולים של מפקדי גיס לבנון וסוריה בכוח קודס (חסן מהדווי ועבאס נילפורשן) ערערו משמעותית את יכולתו של אסד לשמר את שלטונו.

עובדה זו, ביחד עם ההבנה שאין יותר אדם כמו סולימאני שיכול לארגן את ההגנה לאסד, או דמות כמו חסן נסראללה שהיה מחויב אישית להצלת אסד, הובילו לכך שהמורדים, שספק אם העריכו זאת בתחילה, לא היו צריכים הרבה כדי למוטט את מגדל הקלפים שנקרא צבא סוריה (בוודאי כאשר היכולת הרוסית לעזור לצבא אסד מאותגרת מאוד על רקע המצב בשדה הקרב באוקראינה).

קשה להסביר במילים את חשיבותו של אסד וחשיבותה של סוריה לציר. אם משטר אסד אכן יקרוס - איראן תאבד את הרצף הטריטוריאלי עם לבנון (בוודאי כאשר מעבר אבו-כמאל שהיה בשליטת המיליציות השיעיות נפל בידי הכוחות הכורדים שנתמכים כל ידי ארה"ב), תתקשה מאוד לחמש מחדש את חיזבאללה ובעיקר תאבד את היכולת לאיים על ישראל מאיזור רמת הגולן או דמשק.

מורדים שורפים את דגל אסד (צילום: רשתות ערביות, שימוש לפי סעיף 27 א')
מורדים שורפים את דגל אסד (צילום: רשתות ערביות, שימוש לפי סעיף 27 א')

יתרה מזאת, לאחר הנכונות של חיזבאללה להפסיק לתמוך במערכה של חמאס בעזה בשל מצבו הקשה, ולאור חוסר היכולת איראן להציל את אסד (איראן נזהרה שלא לשלוח כוחות איראניים מחוץ למדינה, היא תלויה בחיזבאללה שלא יכול להגיש סיוע אפקטיבי לאסד בשל מצבו הקשה, ולכל היותר היא יכולה לשלוח עוד קציני כוח קודס למדינה או אפילו לירות טק"ק לעבר ריכוזי המורדים אבל צעדים אלו לא ישנו את המצב הקשה של אסד) - ישנו ספק רב לגבי היכולת של הציר לפעול במשותף באופן שאמור להגן על איראן ועל האינטרסים שלה באיזור.

עובדה זו מחייבת את איראן לחזק מאוד את יכולותיה שלה. גם אם טהרן תבקש להמשיך ולחמש את שלוחיה, ברור שיכולתה לשלוט עליהם נשחקה דרמטית. מה גם היכולת לבנות מחדש את יכולותיו של חיזבאללה ללא אסד שנויה מאוד במחלוקת. ולכן סביר שאיראן תבקש להשלים את עסקת הסוחוי-35 עם רוסיה, לבנות מחדש את יכולת ההגנה האווירית שלה, שספגה מכה קשה בעקבות התקיפה הישראלית, ולחדש את יכולתה לייצר טילים נוספים שיכולים לאיים על ישראל. 

סימן השאלה הגדול ביותר נוגע לתוכנית הגרעין של איראן. טהרן יכולה להעשיר לרמה צבאית של 90% "כבר מחר" ולנסות תוך מספר חודשים לבנות מתקן גרעיני. עובדה זו יכולה באופן תיאורטי "לכפר" על הפגיעה בציר ולחזק דרמטית את הרתעה של איראן. זו גם הסיבה לריבוי ההצהרות מצד בכירים במשטר (בהווה ובעבר) על הצורך של טהרן לשקול מחדש את האסטרטגיה הגרעינית שלה.

אבל, מהלך שכזה ללא מטריית ההגנה של חיזבאללה, בשילוב עם תחושת המסוגלות הישראלית לתקוף באיראן ועם הנשיא טראמפ בבית הלבן, עלול לאיים על המשטר בטהרן באופן ישיר. עניין זה מסלים את הדילמה שעומדת בפני המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי, לרמת שיא. 

 עלי חמינאי  (צילום: Office of the Iranian Supreme Leader/WANA (West Asia News Agency)/Handout via REUTERS)
עלי חמינאי (צילום: Office of the Iranian Supreme Leader/WANA (West Asia News Agency)/Handout via REUTERS)

בשורה התחתונה, ספק רב מאוד אם המורדים בסוריה יובילו ליציבות במדינה, גם אם משטר אסד יופל, אבל דבר אחד כן בטוח - ללא אסד, שאיפותיה האיזוריות של טהרן יספגו מכה אנושה. עובדה זו, והחולשה העמוקה של חיזבאללה, מחייבות את איראן "לחשב מסלול מחדש" בכל הנוגע לאסטרטגיה הביטחונית שלה. זאת לאור ההבנה שציר ההתנגדות יתקשה למלא את ייעודו בראיה האיראנית בשנים הקרובות לפחות.

נכון, שעדיין אסור להספיד את איראן או את שאר הגורמים בציר, אבל ספק אם מצבם היה כה גרוע מאז שהגה קאסם סליאמני את רעיון ציר ההתנגדות. עובדה זו "משנה סדרי עולם" ומחלישה עמוקות את השפעתה של איראן במרחב המזרח התיכון לשנים הקרובות לפחות.