כאשר המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי, מדבר על "מדינה שכנה לסוריה" שממלאת "תפקיד ברור" במתרחש באזור, הוא מתכוון לטורקיה – כך מעריך בני סבטי, חוקר במדור איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).
"כל הפרשנים, כל מי שמקשיב לו היום מדבר על טורקיה", קובע סבטי בראיון מיוחד ל"מעריב". לדבריו, אין זו עוינות זמנית או מקרית, אלא ביטוי למאבק היסטורי עמוק בין שתי אימפריות עתיקות על השליטה באזור.
"אלה שתי אימפריות שנלחמות על אותו אזור, האיראנים והטורקים או העות'מנים של פעם", מסביר סבטי. "זה לא שהוא שונא את טורקיה באופן זמני, הוא מעלה את העוינות הישנה דווקא. הוא אומר את זה ממש מהלב".
סגנון דיבורו המעורפל של חמינאי אינו מקרי. סבטי מסביר כי זוהי דרכו המסורתית – שימוש ברמזים והתבטאויות עקיפות שמובנות היטב לקהל היעד שלו. "זה מאוד איראני", מציין סבטי, "גם ברמת המשפחה תמיד מדברים ברמזים. לא מדברים ב'לך תביא את זה, לך תקנה את זה'. זה דברים באמת שהם בתוך המסורת".
"הוא בכלל בן אדם שכל החיים שלו מדבר ברמזים", מוסיף סבטי. "יש אויב פה, יש יריב שם. וכולם מבינים על מה הוא מדבר בסוף". כדוגמה לכך מביא סבטי את התבטאויותיו של חמינאי בנושא הגרעין: "כשהוא נפגש עם מדעני הגרעין ואומר להם 'להתחזק ולהתחזק', בשבילם זה מובן – זה אומר לכו, תנסו להשיג פצצת אטום".
ביקורתו של חמינאי על "השתיקה מחרישת האוזניים" של העולם הערבי והאסלאמי משקפת תפיסה עמוקה יותר. "זה חוזר לעוינות של איראן ומדינות הסביבה", מסביר סבטי. "אפילו בליבו הוא גם לא מקבל את עצם קיומם של כל מיני מדינות כמו ירדן, כמו מדינות המפרץ, בחרין. עדיין באיראן יש כאלה שבוכים על 'למה במאה ה־19 לקחו לנו את בחריין'. הם לא מכירים בכלל במדינות האלה".
"הביקורת היא המילים המינימליות שהם יכולים להגיד על משהו שהם בכלל לא מסכימים לקיומו", מדגיש סבטי. "אם הוא היה יכול, הוא גם היה כובש אותן. אבל מזל שאי אפשר".
חשוב לציין כי אין שינוי בטון או במסרים של חמינאי לאורך השנים. "אין שום מסר חדש בדברים שלו", קובע סבטי. "הוא רוצה שוב לחזק את חיזבאללה, הוא רוצה עדיין להיות עוין למדינות האלה. זה more of the same (עוד מאותו הדבר). זה כמו הרקטות שלהם – אין להם פתרון אחר".
"אין להם שיטות אחרות", ממשיך סבטי, "אין להם סוג של 'אוקיי, הדרך שלנו נכשלה, בואו נפנה למערב, בואו ניצור בריתות חדשות'. לא. להמשיך באותה מנטרה, באותה עוינות לאזור, באותה תמיכה כלפי חיזבאללה".
בטווח הקצר, מעריך סבטי, "הם באמת נגיד מקבלים את הפסקת האש, או הם מתכופפים בסערה". אולם בטווח הארוך, המסר נשאר זהה – "לחזק את ההתנגדות, לחזור לסורם, לחזור לפגוע בישראל, ביהודים". זוהי אסטרטגיה שנשארת עקבית לאורך 35 שנות שלטונו של חמינאי. "מה הוא יכול להביא אחרי שלושים וחמש שנה של שלטון? כלום", מסכם סבטי.