ביום ראשון האחרון, קרס משטרו של בשאר אל-אסד בסוריה, זאת לאחר 54 שנים בהן שלטה משפחת אסד במדינה. ארגוני המורדים במובלעת אידליב, בצפון מערב סוריה, פתחו ב-27 בנובמבר במתקפת פתע, בגיבוי טורקי, ותוך עשרה ימים כבשו את הערים המרכזיות בסוריה - חלב, חמה, חומס ואת עיר הבירה דמשק.
במקביל, כוחות מורדים בדרום סוריה השתלטו על האזור הגובל עם ישראל וסילקו את כוחות המשטר מהערים הגדולות במחוזות דרעא וקניטרה - סווידאא, דרעא, מדינת אל בעת' וחאן ארנבה.
הכוחות הכורדים השתלטו על שטחים נוספים במזרח סוריה, בדגש על הרצועה הגיאוגרפית לאורך נהר הפרת, בסמוך לגבול עם עיראק, באזור של אלבוכמאל, אלמיאדין ודיר א-זור. האזור העלווי, בצפון מערב סוריה, נפל לשליטת המורדים ללא קרב. ארגוני המורדים השונים, שבראשם ארגון עם רקע ג'האדיסטי - "היאת תחריר אל-שאם" – אשר הוגדר בארה"ב כארגון טרור - שולטים כיום בשטח סוריה יחד עם הכורדים.
דו"ח מחקר של חוקרי מכון 'עלמא', שרית זהבי וטל בארי, מזהיר מפני ההשלכות החמורות של קריסת צבא סוריה: "צבא סוריה הגדול, שהיה פרוס בכל שטח המדינה, על מאות אלפי חייליו וקציניו, כמעט ולא התנגד ולא נלחם. כוחותיו נסוגו עם התקדמות המורדים ופשטו את מדיהם. רבים חזרו לבתיהם ואחרים ניסו להימלט למדינות שכנות בדגש על עיראק ולבנון", תיארו את התבוסה. "אומנם צבא סוריה קרס, אבל כל אתריו, בסיסיו, הציוד והנשק נשארו מאחור וננטשו. למעשה, החל מיום ראשון האחרון, ה-8 בדצמבר, כל אחד יכול היה "לקחת הביתה" מציוד צבאי בסיסי ועד נשק קונבנציונלי מתקדם, יכולות אסטרטגיות ואף נשק כימי. זהו התסריט שממנו חששה ישראל, אשר הפך למעשה לסכנה ברורה ומיידית", תיארו.
המכון מתריע כי סוריה עומדת בפני תרחיש של "שטח הפקר" שבו כל קבוצה נלחמת על שליטה. "המצב שנוצר מזכיר את מה שראינו בעיראק ובלוב – כשמשטרים מתפרקים, הנשק מתפזר, והתוצאה היא שימוש בנשק הזה למטרות טרור", מסבירה זהבי. "במקרה הסורי מדובר על נשק וציוד רוסי ואיראני רב כמו ספינות, טנקים, נגמשי"ם, מטוסים, מסוקים, מערכות הגנה אווירית, טילים מסוגים שונים, מערכות ואתרי מודיעין - וכמובן אתרי פיתוח וייצור אמצעי לחימה כמו מרכז סרס, שבהם גם נמצא בסבירות גבוהה נשק כימי", מסבירים זהבי ובארי.
זהבי ובארי מעריכים כי האפשרות הסבירה שבה תתחיל בסוריה מלחמה של ׳כולם נגד כולם׳, ומוטיבציה להשתלט על הנשק לעיל ולעשות בו שימוש גם כנגד ישראל, היא אפשרות מאוד ריאלית ומאוד מסוכנת: "ההיסטוריה מלמדת כי קיים פוטנציאל שהנשק הזה יופנה גם כנגד ישראל. נכון לכרגע, המצב בסוריה אינו יציב בלשון המעטה וקשה לדעת איך הדברים יתפתחו. בשל כך, קיים צורך קריטי לסכל מראש פוטנציאל כזה שיכול להתפתח באופן מיידי ולהפוך למתקפת פתע נגד ישראל על ידי קבוצות המורדים, שחלקם מחזיקים באידיאולוגיה איסלאמיסטית קיצונית", מסבירים.
"במזרח התיכון אין דבר כזה שאין דבר כזה והאינטרסים המיידיים גוברים על הכול. לא היה ניתן גם לפסול אפשרות, כי חיזבאללה, בגיבוי איראני כמובן, ינהל קשרים מסוימים עם קבוצות מורדים שונות על מנת שאלה יעבירו לידיו חלק מהנשק שנותר תמורת כסף רב", מעריכים במכון. "עם קריסת המשטר הסורי קרס גם מסדרון הנשק האיראני לחיזבאללה, צינור החמצן של חיזבאללה עבור השיקום וההתעצמות הצבאיים - נחתך. האיראנים וחיזבאללה יעשו הכול כדי למצוא לכך חלופות, להסתגל ולהתאים עצמם למציאות החדשה״. במכון המחקר מעריכים כי סוגייה זו - תעסיק רבות את מערכת הביטחון הישראלית בעתיד.
כדי להתמודד עם הסכנה, ישראל פתחה במבצע תקיפה נרחב שנועד להשמיד את הנשק שנותר מאחור. החל מה-8 בדצמבר, ביצע חיל האוויר מעל 300 תקיפות ברחבי סוריה, במטרה לפגוע בטנקים, טילים, מערכות הגנה אווירית ונשק כימי. "זו פעולה חסרת תקדים בהיקפה, שנועדה למנוע מציאות שבה נשק רב עוצמה נופל לידיים הלא נכונות", מדגישים.
מעבר לכך, ישראל פועלת בתוך מרחב החיץ הנמצא בשטח הסורי הסמוך לגבול עם ישראל: "מדובר בהפקת לקחים ישראלית מה-7 באוקטובר. ישראל מבינה כי היכולת שלה לחזות את כוונותיו של אויב איסלאמי רדיקאלי היא מוגבלת מאוד עד בלתי אפשרית. המושג הרתעה אינו קיים בלקסיקון של אידיאולוגיה קיצונית - והתרעה מודיעינית לא תמיד קיימת. לאור כך, מרחב הטעות של ישראל כמעט שאינו קיים במקרה זה", מסבירים. "לכן, אם נעשית טעות בהערכת כוונות - היא תעלה בחיי אזרחים ישראלים רבים, וישראל לא יכולה להרשות אפשרות נוספת כזאת".
בנוסף, יש לזכור כי למעשה הסכם הפרדת הכוחות, שייצר את מרחב החיץ, ונחתם עם סוריה לאחר מלחמת יום הכיפורים בשנת 1974, למעשה קרס. הוא קרס כי צבא סוריה לא קיים יותר - ואין מי שיקיים אותו בצד הסורי. לכן, ישראל מממשת את זכותה להגנה עצמית ומייצרת רצועת ביטחון.