“אירלנד חצתה את הגבול": ראיון מיוחד עם השגרירה הישראלית על כל החששות

שלשום, בצעד יוצא דופן, הורה שר החוץ גדעון סער לסגור את שגרירות ישראל באירלנד, לאחר שזו הודיעה על הצטרפותה לתביעה של דרום אפריקה נגד ישראל בגין רצח עם בבית הדין הבינלאומי בהאג. “המעשים והרטוריקה האנטישמית שנוקטת אירלנד נגד ישראל מבוססים על דה לגיטימציה ודמוניזציה של המדינה היהודית ועל סטנדרטים כפולים”, נימק סער את החלטתו.

משרד החוץ האירי הגיב להחלטה כך: ״אירלנד מצירה על ההחלטה ומאמינה בחשיבות שמירת ערוצי תקשורת דיפלומטיים. עמדתה בנוגע לסכסוך במזרח התיכון מונחית על ידי עקרונות המשפט הבינלאומי והמחויבות להומניטריות״.

“אלו ימים קשים”, אומרת שגרירת ישראל באירלנד, דנה ארליך, בשיחה ממדריד, שם היא חיה כיום ומשם היא ממלאת את תפקידה. “לא קל לקבל החלטה על סגירה. זו פוזיציה שאף שגרירה לא רוצה להיות בה כשאנחנו מבשרים הודעה כזו לצוות שלנו בשגרירות, לקהילה היהודית ולקהילה הישראלית באירלנד. אבל זו ההחלטה הנכונה.

"זה יום קשה לכולנו, אבל נמשיך לעבוד ולתמוך בקהילה היהודית והישראלית באירלנד, ועדיין, המסר שלנו לאירלנד ולמדינות אחרות מאוד ברור: אנחנו לא לוקחים שום דבר כמובן מאליו, ואנחנו נקצה את המשאבים שלנו למקומות שבהם הם נדרשים”.

עבודה מסביב לשעון

ארליך בת ה־44 מילאה שורת תפקידים בטרם הגיעה לתפקיד שגרירת ישראל באירלנד. בין היתר שימשה סגנית שגריר ישראל בקוסטה ריקה וסגנית מנהל השירות הקונסולרי בצפון אמריקה. מינויה כשגרירה באירלנד אושר על ידי הממשלה באפריל 2023, ובאוגוסט אותה שנה, שבועות ספורים לפני פרוץ מלחמת חרבות ברזל, נכנסה למעון השגרירות בדבלין.

“זו הייתה שנה מאתגרת מאוד”, היא אומרת. “נכנסתי לדבלין כחודש לפני שפרצה המלחמה, והתחושה הייתה של שהייה בחזית מדינית עוינת. השנאה היא לא רק כלפי ישראל, אלא מופנית גם אישית נגדי, כמי שמסמלת את ישראל עבור רבים מהאירים. מצד שני, הייתה לנו היכולת להעביר את המסרים שלנו בצורה שבה הנוכחות שלנו כשגרירות הייתה מורגשת. בשיתוף הקהילה היהודית והקהילה הישראלית, שנרתמו ועזרו לנו בפעילויותינו, עשינו עבודה חשובה מאוד, שהורגשה באירלנד”.

מהם הדברים העיקריים שעשיתם?
“בעבודה הדיפלומטית קשה להצביע פומבית על הרבה מהדברים כי אלו בעיקר יוזמות מאחורי הקלעים, אבל היו דברים נגד הקהילה שלא קרו באירלנד בעקבות עבודה מאומצת שלנו. בעניין דברים שכן קרו, אתן לך דוגמה: כשהגיעו משפחות חטופים לביקור באירלנד, הפגשנו אותם עם כל אנשי הממשלה, שהם אנשים מאוד ביקורתיים, אבל עדיין ראש הממשלה האירי, הנשיא האירי ובכירים בממשלה ובפרלמנט הסכימו למצוא את הזמן ולהיפגש עם המשפחות, וגם השגנו למשפחות סיקור בעיתונות האירית.

"הקשרים שלנו רחבים, ובשנה הזו באמת עבדנו מסביב לשעון בהיבט המדיני, בהיבט הדיפלומטיה הציבורית, בתקשורת ובכל תחום אפשרי כדי להדהד כמה שיותר את המציאות שלנו ולהעביר אותה בצורה ברורה, שלא משתקפת, לצערי, בתקשורת האירית”.

את מרגישה שהצלחתם לשנות, ולו במעט, את דעת הקהל ביחס לישראל?
“אני באמת חושבת שיש באירלנד רוב דומם, שהוא לא אנטישמי ולא אנטי־ישראלי, אלא פשוט דומם. לצערנו, באירלנד אין חופש דעה, ואנחנו רואים את הבריונות וההתקפות נגד כל מי שמציג עמדה מאוזנת, אפילו אם זו עמדה שלא תומכת בישראל, וכל אדם שמקושר לישראל נמצא תחת מתקפה. אז אנחנו מקבלים לשגרירות הרבה מאוד מכתבים, מיילים והודעות מאזרחים אירים שאומרים שממשלת אירלנד לא מייצגת אותם ולא פועלת בשמם.

"בגלל המדיניות הבלתי נסבלת של ממשלת אירלנד, שפעם אחר פעם מראה שהיא לא פועלת למען קידום השלום ושהיא לא מדינה ניטרלית, כפי שטוענים הרבה מאוד מאנשי הממשלה האירית, הממשלה הזו מקדמת באופן חד־צדדי צעדים אנטי־ישראליים”.

בחודש הראשון למלחמה החלו להתפרסם ברשתות החברתיות תמונות נאצה נגד ארליך, שבאחת מהן, שזכתה לעשרות אלפי שיתופים באירלנד, היא נראית מוכתמת בדם כשמאחוריה דגל ישראל, מוכתם בדם אף הוא, וברקע עזה ההרוסה. בכותרת נכתב:
“Expel The Israeli Ambassador!”. במקביל התקיימו ועדיין מתקיימות באירלנד הפגנות פרו־פלסטיניות שבהן נישאים שלטים שקוראים להפגיז את תל אביב ולשחרר את פלסטין.

“אירלנד חצתה את כל הקווים האדומים”, ארליך טוענת. “אני חושבת שבשנה האחרונה כולנו, בעולם וגם בשגרירות, הרגשנו את הקרקע מתערערת מתחת לרגלינו. האיום שאנחנו מרגישים אחרי מתקפת 7 באוקטובר, בידיעה שהחטופים עדיין בעזה, מציב אותנו בסיטואציה מלאת סימני שאלה לגבי העתיד, ולגבי השנאה האנטישמית שאנחנו רואים שפרצה שוב כל כך בקלות בעולם.

"מבחינתי, להיות מסוגלת לייצג את המדינה בתקופה שבה כולנו מרגישים חסרי אונים, זה דבר שאני מוכנה לשלם מחיר עבורו. לא רק אני מרגישה כך, אלא כל הקולגות שלי שנמצאים בחזית הדיפלומטית במדינות עוינות. כולנו נאבקים כל יום על ישראל, על הלגיטימציה הבסיסית של קיום מדינת ישראל ועל הזכות שלנו להגן על עצמנו”.

מה עזר לך להתמודד עם האיומים ופרסומי הנאצה נגדך?
“מה שהחזיק אותי בימים שבהם לא יכולתי לצאת מהבית, והייתי בעצם כלואה, הוא הידיעה שיש לי היכולת לדבר בשם העם שלי באחת התקופות הכי קשות שלנו”.

הגעת לאירלנד זמן קצר לפני המלחמה. חשת בשינוי ביחס לישראל מאז 7 באוקטובר?
“אירלנד תמיד הייתה מקום מאתגר. בשנים האחרונות, עוד לפני המלחמה, ראינו שהלגיטימציה של אירלנד לשיתוף פעולה עם ישראל הולכת ומצטמצמת. אבל מה שקרה מאז פרוץ המלחמה היה קטליזטור שהעלה לפני השטח והאיץ הרבה מאוד תהליכים. אין באירלנד אף קול מאוזן שאומר שההסתה הספציפית נגד שגרירות ישראל באירלנד, או נגד הקהילה היהודית, צריכה להיפסק.

"בזה אירלנד חריגה ביחס לכל מקום אחר. חווינו את זה כשגרירות, ראינו את החששות ההולכים וגוברים של אנשי הקהילה היהודית והישראלית באירלנד לחייהם ולעתידם. לצערנו, זה קורה באופן סיסטמטי מאז ההכרה של אירלנד במדינה פלסטינית. מאז, הרטוריקה, הקיצוניות והיוזמות האנטי־ישראליות רק מחריפות”.

החששות הולכים וגוברים

ב־22 במאי השנה, כשאירלנד הכריזה על הכרה במדינה פלסטינית, הוחזרה ארליך על ידי משרד החוץ להתייעצויות בישראל. מאז, על אף שנשארה בקשר צמוד עם הקהילה היהודית והישראלית באירלנד, היא עברה ללונדון ובהמשך למדריד, שם השתכנה בביתו הריק של שגריר ישראל בספרד.

בינתיים, שר החוץ האירי, מיהאל מרטין, הודיע לפני חודשיים כי יקדם את “חוק השטחים הכבושים”, שיאסור על סחר בין אירלנד להתנחלויות בישראל, ובחודש שעבר הכריז ראש הממשלה האירי, סיימון האריס, שהרשויות באירלנד יעצרו את ראש הממשלה בנימין נתניהו אם ינחת באירלנד, בהתאם לצו המעצר שהוצא בהאג.

אגב, למרות התערערות היחסים בין שתי המדינות, אירלנד החליטה נכון לעכשיו להשאיר את השגרירה בישראל, סוניה מקגינס, בתפקידה וגם במעונה ברמת גן. “באופן כללי, היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לאירלנד יכולים להתקרב ויכולים להתרחק”, מציינת ארליך. “אני מקווה שיבוא יום שבו המדיניות האירית תאפשר חזרה של השגרירות שלנו לשם. כרגע, במציאות הנוכחית, המחויבות שלנו בתוך המערך הדיפלומטי, וכלפי משלמי המיסים בארץ, היא להבטיח שאנחנו משקיעים את המשאבים במקומות הנכונים.

"יהיה תמיד המשך שיח עם אירלנד, אנחנו חלילה לא מנתקים את היחסים, אבל הפורמט של השגרירות בשטח יצומצם כדי להקצות אותו למקום שבו באמת יהיה שיתוף פעולה. האינטרס הוא להרחיב את היריעה של התחומים שבהם אנחנו עובדים עם המדינה המארחת. הקשר שלנו עם הקהילה היהודית והישראלית באירלנד יישאר אותו הדבר, רק בפורמט אחר, מכורח הנסיבות”.

מה חשים חברי הקהילה היהודית באירלנד עכשיו, כששגרירות ישראל נסגרת?
“אני חוששת שלנוכח מה שראינו בשנה האחרונה, החששות של היהודים והישראלים באירלנד הולכים וגוברים. שמענו, לצערי, לפני כמה שבועות על תקיפה פיזית של סטודנט יהודי באירלנד על רקע היותו יהודי. אנחנו רואים גרפיטי אנטישמי וגילויי שנאה נגד אתרים יהודיים שונים, רואים יוזמות חקיקה שיפגעו בקהילה היהודית.

"החשש של הקהילה הוא שממשלת אירלנד לא מספקת לה את הערבויות הנדרשות להמשך קיומה בביטחון. אנחנו לא רואים התחייבות מצד אירלנד להיאבק באנטישמיות, להגדיר מהי אנטישמיות. אירלנד היא אחת המדינות הבודדות בעולם שלא אימצו את הגדרות IHRA (כוח המשימה הבינלאומי להנצחת זכר השואה) לאנטישמיות.

"אנחנו לא רואים ניסיונות להגן על סטודנטים יהודים וישראלים בקמפוסים באירלנד ועל עובדים ישראלים בחברות הייטק גדולות. היהודים לא מציגים שום סממנים חיצוניים שיכולים ‘להסגיר’ את יהדותם. ואנחנו צריכים לוודא שהממשלה האירית, באופן פומבי, תקדם צעדים להגנה עליהם. רק כך הם יוכלו להרגיש בטוחים”.