ביום שלישי האחרון, שנה וחצי כמעט מפרוץ המלחמה, וכשוועדת חקירה ממלכתית בישראל עדיין איננה נראית באופק, התפרסם דווקא בבריטניה דוח רוברטס – הדוח המקיף ביותר שפורסם עד כה על אירועי 7 באוקטובר. הדוח חובר מטעם האגודה הפרלמנטרית הבריטית־ישראלית, שכוללת מחוקקים מבית הנבחרים הבריטי ומבית הלורדים. הוא נקרא על שם כותבו המרכזי, ההיסטוריון, הסופר והעיתונאי לורד אנדרו רוברטס, הברון מבלגרביה, חבר בית הלורדים, הוא הבית העליון של הפרלמנט הבריטי. לורד רוברטס עומד בראש הוועדה הפרלמנטרית בבריטניה לבדיקת אירועי 7 באוקטובר בישראל.
“הסיבה הראשונה לכך שהוחלט להכין את הדוח היא הסכנה שבהכחשת 7 באוקטובר, במיוחד כשנראה שהתוכנית של חמאס להעמיד פנים שהטבח לא התרחש החלה לתפוס אחיזה כאן בבריטניה", מסביר לורד רוברטס בריאיון מיוחד למעריב. “מספר הולך וגדל של אנשים מוכנים לומר, בין שהם מאמינים בכך ובין שלא, שהטבח מעולם לא קרה. זה הזכיר לי מאוד את מה שעשה נשיא ארצות הברית לשעבר דווייט אייזנהאואר, בעת שהיה גנרל במלחמת העולם השנייה.
"הוא פקד לתעד בתמונות ובסרטים את מחנות המוות עם שחרורם באפריל 1945 מתוך הערכה שבעתיד ינסו לטעון שפשעי המלחמה של הנאצים היו תעמולה של בעלות הברית. אייזנהאואר חשש מכך שתהיה בחלוף השנים הכחשת שואה, והוא צדק. לכן, המלחמה בהכחשת 7 באוקטובר, שהתרחשה כמובן הרבה יותר מהר מהכחשת השואה, הייתה צריכה להתקיים מהיום הראשון. כחוקר היסטוריה, אני יודע שהדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא בהוצאת דוח מתועד היטב, עם הערות שוליים רבות מאוד, שמבוסס על עדויות ניצולים, אך גם על תיעודי וידיאו וסטילס, וכן על מקורות רבים אחרים, שבאמצעותם הצלחנו להוכיח מעבר לכל ספק כי 1,182 בני אדם נרצחו באותו היום. זה האירוע הרצחני ביותר כלפי עם שהיה מאז השואה".
מכל הקשת הפוליטית
בדוח, המשתרע על 315 עמודים, מתוארים מעשי הטבח של חמאס וארגוני טרור נוספים ביום פתיחת המלחמה. חלקו הראשון מציג את מספרי המבצעים של הטבח: 3,800 “לוחמי עילית" של חמאס הובילו את המתקפה, אליהם הצטרפו 2,200 מחבלים מארגונים אחרים ברצועה: הג’יהאד האסלאמי, החזית העממית ועוד. מבצעים נוספים היו כנראה תושבים מעזה ללא שיוך ארגוני. הדוח מונה 119 חדירות בגבול שבין עזה לישראל, ומציין שבתוך יומיים שוגרו מעזה לעבר ישראל 4,860 רקטות.
“אני מקווה שפרסום הדוח הזה ישיג כמה דברים", אומר רוברטס. “המטרה הראשונה, כאמור, היא להתמודד עם ההכחשה שחמאס כבר מתחיל להפיץ. המטרה השנייה היא להזכיר לאנשים את האכזריות הבלתי נתפסת, את הברוטליות ואת ההתנהגות הפסיכוטית של הטרוריסטים, ולהזכיר לעולם מול מה ישראל נלחמת בעזה. המטרה השלישית היא סוג של אנדרטה לזכר הנרצחים.
"לעיתים, בטבח בהיקף כזה, הנטייה היא לראות את האירוע כהתרחשות היסטורית רחבה, והפרטים האישיים – חייהם של הקורבנות עצמם – עלולים ללכת לאיבוד בתמונה הגדולה. בדוח רציתי לוודא שיתועדו בבהירות נסיבות מותם של הקורבנות, אזרחים וחיילים כאחד, כך שהדבר יישמר לדורות הבאים".
איך אספתם את המידע?
“התחלנו לכתוב את הדוח בינואר 2024, כשלושה חודשים לאחר הטבח, ועבדנו עליו יותר משנה. שלחנו אנשים שלנו לראיין ניצולים בישראל, הבאנו ניצולים מישראל ללונדון כדי לדבר עם חברי הוועדה הפרלמנטרית, היו לנו חמישה היסטוריונים שעבדו כמעט מסביב לשעון בניתוח מאוד מפורט. הדוח הוא תוצר של כמות חומרים עצומה ושל עבודה קשה מצד אנשים מחויבים. חשוב לציין שבוועדה שעבדה על הדוח יש נציגים מהלייבור, מהמפלגה הליברלית, מבית הנבחרים ומבית הלורדים. זו קבוצה רחבה ומגוונת של אנשים שמגיעים מכל קצוות הקשת הפוליטית בבריטניה".
דה־הומניזציה
חלק בדוח מתייחס ספציפית לילדים שנפגעו בפשעי 7 באוקטובר. תחילה ניתנו עדויות של ילדים שהוריהם נרצחו לנגד עיניהם, ולאחר מכן תוארו מקרי חטיפות של ילדים מבתיהם. בין מקרי הרצח של ילדים מובאים פרטי הקורבן הצעיר ביותר בטבח – נעאמה אבו ראשד, תינוקת בת 14 שעות בלבד, שאמה ספגה כדור בבטנה בחודש התשיעי. הרופאים יילדו את האם אך התינוקת מתה כאמור לאחר 14 שעות. האם שרדה.
“הרצח של התינוקת בת ה־14 שעות הדיר שינה מעיניי בלילות", מודה כותב הדוח, ומוסיף, “תהליך הדה־הומניזציה שמתרחש בבתי הספר שמופעלים על ידי חמאס בעזה יוצר דור של טרוריסטים שאינם רואים את קורבנותיהם כבני אדם. המקרה המחריד הזה ממחיש מדוע אסור לאפשר לחמאס להמשיך להשפיע על מערכת החינוך בעזה אחרי שהמלחמה תסתיים".
הדוח אכן מתאר אירועים מחרידים. עד כמה זו הייתה החלטה מודעת, להביא לידיעת הציבור הרחב את הפרטים המזעזעים?
“פרסמנו אומנם חלקים קשים מאוד, אבל יש חלקים קשים עוד יותר, שמתוך כבוד בסיסי לנרצחים הרגשנו שלא נוכל לפרסם. השאלה מה נכנס לדוח ומה לא שנויה במחלוקת, אבל אלו החלטות עריכה שחייבים לקבל".
בחלקו האחרון של הדוח, בפרק “לזכרם", מצוינים שמותיהם של נרצחי הטבח, לפי סדר אלפביתי, מרב־נגד מאיר אברג’יל ז"ל, בן 55 משדרות, ועד האזרח הסיני דלי זואו ז"ל, בן 35, שגם הוא התגורר בשדרות. לצידם מפורטים שמותיהם של כל 251 החטופים. “הייתי ביד ושם, ואני יודע עד כמה הספר עם שמות המתים חשוב", אומר רוברטס. “מובן שביקרתי גם באושוויץ. העובדה שיש שמות אנונימיים באירוע היסטורי מזעזע היא כמו ניצחון של הרוצחים. לכן, אם מפרטים ורושמים את השמות, אני חושב שזו אנדרטה חזקה. וזה גורם להבין את היקף האסון".
כהיסטוריון, מהם המאפיינים יוצאי הדופן של פשעי חמאס ב־7 באוקטובר?
“ההתכוננות של חמאס למתקפה הייתה עמוקה. לפני 7 באוקטובר הם הביאו מכונות חמצן לתינוקות מעבר לגבול. למה לעשות את זה אם לא כדי לחטוף תינוקות כבני ערובה? חטיפה ורצח של ילדים זה סוג של שפל בהיסטוריה של הלחימה, שלא נראה מאז 1945. האכזריות המתוכננת הזו גרועה יותר מתאוות דם. האכזריות הייתה חלק בלתי נפרד מהתוכניות הצבאיות, וכהיסטוריון צבאי אני יכול לומר לך שזה נדיר. היה כאן אונס כחלק מהתכנון של חמאס. זה מאוד לא רגיל בהיסטוריה".
מה דעתך על ההתעלמות של ארגוני נשים בינלאומיים מפשעי המין ב־7 באוקטובר?
“הייתי מזועזע מכך, אבל לא מופתע. מזעזע שלקח חצי שנה עד שוועדת הנשים של האו"ם אפילו הודתה בפשעים האלו, לא כל שכן גינתה אותם. לא הייתי מופתע כי הארגונים האלה מורכבים מחבורה של שונאי ישראל, כאלה שמוכנים לשים את השנאה כלפי ישראל לפני ומעל למחויבותם לפמיניזם. זה דבר נורא".
מה יש לך לומר למכחישי 7 באוקטובר?
“לקרוא את הדוח!".
בבריטניה היו גילויי אנטישמיות רבים מאז 7 באוקטובר. האם לדעתך הדוח יכול לשמש במאבק באנטישמיות במדינה? ואם לא, מה אפשר לעשות בעניין?
“אני לא יודע, אני מקווה שזה יעשה משהו, אבל אני לא מחפש בפרסום הדוח רק את התגובה המיידית, אלא גם מה היסטוריונים יגידו בעוד 50 ו־100 שנה. הם יקראו את הדוח הזה, שהוא מאוד כבד ואינטליגנטי, שיסתור את מכחישי 7 באוקטובר. אני מקווה שהדוח יוכל להתמודד עם מכחישי הטבח בעתיד. בעניין מיגור האנטישמיות, אני חושב שצריכים לעקור את זה קודם כל באוניברסיטאות ולהשתמש במלוא כוחו של החוק. המשטרה צריכה להפעיל את החקיקה נגד אנטישמיות ושנאה ולהפסיק עכשיו את הצעדות האנטישמיות השבועיות שיש בבריטניה ובמדינות אחרות בעולם כי אלו צעדות שנאה. כבר בשבת של 7 באוקטובר אחר הצהריים יצאו פרו־פלסטינים לרחובות והאשימו את ישראל. הם חגגו את הטבח. זה נורא".
אילו תגובות אתה מקבל מאז פרסום הדוח?
"העמיתים שלי עצרו אותי עשרות פעמים במסדרונות ואמרו 'תודה'. תיבת האימייל שלי מלאה בהודעות מאנשים שתומכים. בטוויטר יש אנשים שגינו את הדוח וטענו שהוא 'פרופגנדה ציונית' ושלא היה אונס וכו', אבל די ברור שאף אחד מהם לא קרא את הדוח. חשוב להדגיש שאני גוי, ורבים מאנשי הוועדה שעבדו על הדוח הם גויים, כך שההאשמות של 'פרופגנדה ציונית' לא מחזיקות מים. אנחנו אנשים אובייקטיביים שמניחים שברי אמת בעניין אותו יום נורא בתוך כל השקרים שמופצים מצד מכחישי הטבח".
