נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, הציג שלשום (רביעי) תוכנית מכסים היסטורית שתטיל לפחות עשרה אחוזים על כל היבוא לארה"ב, כשעל 60 מדינות יוטלו שיעורים גבוהים אף יותר, בהן ישראל שתחויב במכס של 17%.
המהלך, שהוצג בטקס מיוחד בגן הוורדים בבית הלבן תחת הכותרת "להחזיר את אמריקה לעושרה", מגשים את הבטחתו של טראמפ לשנות את כללי המשחק בכלכלה העולמית ולהחזיר ייצור לאמריקה.
"במשך שנים אזרחים אמריקאים העובדים קשה, נאלצו לשבת בצד, בזמן שמדינות אחרות התעשרו והתחזקו, במידה רבה על חשבוננו", אמר טראמפ בנאומו שנמשך 48 דקות. "עכשיו הגיע תורנו לשגשג". הנשיא הכריז על המהלך כ"יום השחרור של אמריקה" והבטיח כי המכסים יביאו ל"תור זהב" חדש לארצות הברית.
המכסים החדשים יחולו החל מיום ראשון הקרוב בחצות (שעון ארה"ב) על כל המדינות, והמכסים ששיעוריהם גבוהים יותר ביחס למדינות מסוימות - בהן ישראל - ייכנסו לתוקף בתשעה באפריל. לפי חישובי בלומברג אקונומיקס, שיעור המס האפקטיבי שארה"ב תגבה על יבוא בשווי יותר משלוש טריליון דולר עשוי לעלות לכ-23% - הגבוה ביותר מזה למעלה ממאה שנה.
עבור ישראל, שהסחר שלה עם ארה"ב עמד על כ-47.1 מיליארד דולר בשנת 2023, מכס בשיעור 17% עלול לפגוע משמעותית ביצואנים מתחומי ההייטק, התרופות והיהלומים. יצואנים ישראלים יצטרכו להתמודד עם ייקור מוצריהם בשוק האמריקאי, או לספוג את המכס ולהקטין את הרווחיות שלהם.
האסטרטגיה מאחורי המכסים: יותר מסתם מלחמת סחר
בניגוד לתפיסתו של טראמפ, התיאוריה הכלכלית המקובלת רואה במכסים צעד לא יעיל הפוגע בכלכלה. "אם מדינה רוצה לתמוך ביצרנים מקומיים, עדיף שתסבסד אותם", מסביר ניצן דוד פוקס, לשעבר אנליסט גיאופוליטי בכיר בבית ההשקעות אינפיניטי, וכיום – יועץ למשרד הביטחון, מרצה וסופר, בעל הבלוג "המשחק הגדול" העוסק בניתוח הפוליטיקה העולמית.
ההיגיון פשוט, סבסוד מאת המדינה תורם ליצרנים המקומיים, מבלי לגבות מחיר ישיר על משקי בית ויבואנים. לעומת זאת, הטלת מכס צפוי לפגוע בצרכנים, דרך התייקרות המוצרים עקב המכסים.
אם כן, מדוע טראמפ מתעקש על מכסים? התשובה עשויה להימצא בנייר מחקר שפרסם ד"ר סטפן מירן, שהפך ליו"ר מועצת היועצים הכלכליים של הנשיא. קודם לאישור מינויו בסנאט במרץ 2025, פרסם מירן בנובמבר האחרון מסמך שכותרתו "מדריך לארגון מחדש של מערכת הסחר העולמית", ובו פירט כיצד ארה"ב יכולה לשנות את מערכת הסחר העולמית לטובתה.
מירן מציג שלושה טיעונים מדוע מכסים הם הכלי הנכון להתמודדות עם האתגרים הכלכליים של ארה"ב: ראשית, הם מהווים מקור הכנסה חדש לממשל הפדרלי; שנית, הם מגנים על יצרנים ותורמים לשיקום הבסיס התעשייתי האמריקני; ושלישית, הם משמשים ככלי במשא ומתן על ארגון מחדש של מערכת הסחר הבינלאומית.
הצעד הדרמטי משקף תפיסה אסטרטגית עמוקה יותר מאשר סתם מלחמת סחר, מסביר פוקס. "מדיניות המכסים האגרסיבית של ממשל טראמפ מייצגת ניסיון לשינוי במבנה הסחר והמערכת המוניטרית הגלובלית", מסביר פוקס במסמך שפרסם אתמול.
כמוצג בידי פוקס, בדומה להסברם של מומחים רבים, ספציפית מדיניות המכסים של טראמפ מּונעת משלושה רציונלים: רציונל פיסקלי, בו "מכס של 10% על כלל היבוא האמריקני (כשלושה טריליון דולר) עשוי לייצר הכנסות של כ-300 מיליארד דולר בשנה", שיהווה מקור הכנסה חיוני, בפרט לאור רצון ממשל טראמפ להאריך את קיצוצי המס של 2017.
רציונל שני, הוא זה התעשייתי-ביטחוני, במסגרתו מכסים משמשים כ"מגן לבסיס התעשייתי האמריקני וכמנגנון לתיקון עיוותים בשוק העולמי". נימוק שלישי, הוא הרציונל האסטרטגי, בו נעשה שימוש במכסים כ"מנוף לדחיפת שינוי במערכת המוניטרית העולמית".
לדעת סטפן מירן, יו"ר מועצת היועצים הכלכליים של הנשיא, ארה"ב לכודה במה שהוא מכנה 'עולם טריפין', מסביר פוקס. "בעולם הזה (של טריפין), הדולר החזק - תוצאה ישירה של מעמדו כנכס רזרבה עולמי - הופך את הייצוא האמריקני ליקר בשווקים העולמיים", ובו זמנית "מוזיל את עלות הייבוא לארה"ב". כתוצאה מכך נגרמת "פגיעה כרונית בתחרותיות של המגזר היצרני בארה"ב" מפרט פוקס.
"הפגיעה מחריפה במיוחד בתקופות מיתון", מוסיף פוקס: "בעוד שמדינות אחרות חוות פיחות במטבע שלהן בזמן משבר, הדולר כ'נכס מקלט' נוטה דווקא להתחזק בזמן משבר גלובלי. כתוצאה מכך, התעשייה האמריקנית סופגת מכה כפולה בזמן מיתון - ירידה בביקוש המקומי והעולמי, ובנוסף, התייקרות נוספת של הייצוא והוזלה של הייבוא".
מכסים כפתרון: "מס על זרים" ומערכת מכסים דיפרנציאלית
"מכסים מציעים מקור הכנסה חדש לממשלה הפדרלית, הם מציעים הגנה לתעשיות והם יכולים לעזור לפתור את דילמת טריפין החדשה", טוען פוקס. לדבריו, התיאוריה הכלכלית ועדויות אמפיריות מצביעות על כך שמכסים מובילים להתחזקות המטבע של המדינה המטילה אותם. האפקט לא מתרחש תמיד, אך כפי שמדגים פוקס במסמך, הוא אכן התרחש בין 2018 ל-2019 כשארה"ב הטילה מכסים על סין.
במצב כזה, בו מתחזק ערך המטבע, חלק ניכר מנטל המכס נופל, בפועל, על המדינה המייצאת. פירושו של דבר, אפקטיבית המכס הוא בכך שהוא למעשה 'מס' על המדינה השנייה, כשהאוצר האמריקני הוא שגובה את ההכנסות.
טראמפ הבהיר כי שיעורי המכסים החדשים נקבעו על פי קנה מידה של מה שהמדינות האחרות מטילות על ארה"ב, אך גם יהיו מתונים יותר - כמחצית מהשיעורים שמדינות אלה מטילות על סחורות אמריקאיות. "אם אתם רוצים שהמכסים שלכם יעמדו על אפס, אז תבנו את המוצרים שלכם פה באמריקה", הדגיש הנשיא.
סין, היריבה הכלכלית העיקרית של ארה"ב, תשלם מכס גומלין של 34% — בנוסף למכס של 20% שטראמפ כבר הטיל השנה בגין הברחות הסם פנטניל. משמעות הדבר היא שמוצרים מסין יחויבו במכס הגבוה מ-50%, שיעור שעלול למחוק את רוב הסחר ארה"ב-סין עד סוף העשור.
לקראת "הסכם מאר-א-לאגו": ארגון מחדש של המערכת המוניטרית
"הרציונל האסטרטגי העמוק ביותר מאחורי המכסים הוא שימוש בהם כמנוף לדחיפת 'הסכם מאר-א-לאגו' - מסגרת חדשה להסדרת המערכת המוניטרית העולמית", סבור פוקס. ההסכם המוצע, שקרוי על שם אחוזת טראמפ בפלורידה (בדומה ל"הסכם פלאזה" המפורסם משנת 1985), כולל שני רכיבים מרכזיים.
את שני הרכיבים המרכזיים מבסס פוקס על בסיס נייר מחקר של ד״ר סטפן מירן (״מדריך לארגון מחדש של מערכת הסחר העולמית״), יו״ר החדש של מועצת היועצים הכלכליים של הנשיא טראמפ, מנובמבר האחרון.
רכיב המטבע הוא הסכם על ייסוף מתואם (העלאה רשמית של שער המטבע.- ג'.ט.) של מטבעות מרכזיים אחרים, בעיקר היואן הסיני והאירו, מול הדולר". מטרת רכיב זה, כמפורט בנייר של מירן ומסוכם בידי פוקס, היא "לקרב את שער החליפין של הדולר לרמה שתשקף טוב יותר את מאזני הסחר", מה שיאפשר לייצוא האמריקאי להיות תחרותי יותר.
"הרכיב הפיננסי החדשני הוא שינוי באופי אחזקות האג"ח האמריקני", מוסיף פוקס. "בזמן שמדינות ימכרו חלק מהרזרבות שלהן, הן ימירו חלק אחר באג"ח ארוך טווח - למאה שנה או אפילו אג"ח נצחי. מהלך כזה ימתן את הלחץ לעליית תשואות וישפר את קיימות החוב האמריקני
בנייר המחקר שלו, מירן מסביר כי לשני הרכיבים הללו יחד יש השפעה משולבת: הייסוף של המטבעות הזרים ישפר את כושר התחרות של התעשייה האמריקאית, ואילו המרת האג"ח לטווח ארוך תפחית את נטל החוב האמריקאי ותאפשר לארה"ב להמשיך לספק את "מטריית הביטחון" העולמית לבעלות בריתה.
התגובות בעולם ותחזית לעתיד
האיחוד האירופי, שותף הסחר הגדול ביותר של ארה"ב, יחויב במכס של 20%. יפן ודרום קוריאה, בעלות ברית קרובות של ארה"ב, יחויבו ב-24% ו-25% בהתאמה, ואילו וייטנאם תידרש לשלם מכס בשיעור 46%, למרות שטראמפ כינה אותם "עם נהדר וטוב במשא ומתן".
אליבא פוקס המשך תגובות העולם צפויות להתפתח בשלושה שלבים: ראשית, תגובה הדדית של מכסי-נגד; לאחר מכן, הצגת דרישות אמריקניות לבקשתם של מדינות אחרות החפצות בהנמכת שיעורי המכס; ולבסוף, החלטה של שותפות הסחר האם להיכנס למשא ומתן או לספוג את המכסים ולהבליג ביחס אליהם.
"התוצאה הסבירה ביותר היא הסכם מדולל", מעריך פוקס במסמך, "הכולל פיחות מוגבל בערך הדולר, הסרה חלקית של מכסים והתחייבויות מוגבלות להשקעה בתעשייה האמריקנית. האיחוד האירופי סביר שייכנס למשא ומתן מוקדם יותר מסין".
סיכונים למהלך וחששות משמעותיים
פוקס מזהיר מפני שלושה סיכונים מרכזיים ביחס למהלך שטראמפ נקט. סיכון אחד הוא "הסלמה בלתי נשלטת - מלחמת סחר מלאה עלולה להוביל למיתון גלובלי ולמחוק כל רווח פוטנציאלי ממכסים". סיכון שני, הוא תגובה א-סימטרית בה סין עשויה לנקוט בצעדים מעבר למכסי-נגד, כולל הסלמה בזירות כמו ים סין הדרומי וטאיוואן או ניצול שליטתה ביסודות נדירים. סיכון שלישי, הם זעזועים בשווקים הפיננסיים, כאשר החלשה מכוונת של מעמד הדולר עלולה להוביל לתנועות הון פתאומיות וערעור היציבות הפיננסית של ארה"ב".
עם זאת, בעיני פוקס, הסיכון הגדול מכולם הוא מלחמת סחר מלאה. בתרחיש כזה, אליבא פוקס, ארה"ב, סין והאיחוד האירופי, יכנסו לסחרור הסלמה בו כל צד מטיל עוד ועוד מכסים על הצד השני. במקרה שכזה, "כל רווח שהממשל (האמריקאי) מקווה להשיג ממכסים ימחק ע"י פגיעה ביצואנים אמריקנים. הצמיחה העולמית תפגע וארה"ב תאלץ להגדיל את הגרעון כדי לתמוך בכלכלה", מנתח פוקס.
פוקס גם מתייחס לשוק המניות, כאשר לדבריו "לממשל טראמפ לא אכפת משוק המניות, לכל הפחות בטווח הקצר". אמירה זו מסיק פוקס מכך שבנייר של מירן קיימת הנחה לפיה הממשל האמריקאי יפעל באופן מתון כדי למנוע הלם בשוק. לפי פוקס, הלם השוק בוודאות קרה, כך ש"מכאן יכולות להיות אחת משתי מסקנות: או שלממשל לא אכפת מה קורה בשוק המניות ומתמקד בכלכלה הריאלית, או שהממשל מוכן לספוג נזק בטווח הקצר בשביל צמיחה בטווח הארוך".
בשורה התחתונה, בעיני פוקס, הממשל האמריקאי חותר לשינוי מבני עמוק במבנה המוניטרי ובמערכת הסחר העולמית, ו"ככל הנראה מוכן לספוג זעזועים משמעותיים בדרך". משכך, אין ספק שתקופה סוערת מחכה לעולם, וכפי שמסכם פוקס "ישראל, כשאר העולם, תצטרך להתאים את צעדיה לעידן הכלכלי החדש שטראמפ מתכוון ליצור".
