הצבתם של מפציצי B-2 אמריקאיים באי דייגו גרסיה שבאוקיינוס ההודי – היחידים שמסוגלים לשאת את פצצות הענק החודרות "Massive Ordnance Penetrator" – נתפסת בצה"ל ובמערכת הביטחון כאיתות אמריקאי חד וברור: אם איראן לא תתיישר, אפשרות תקיפה חוזרת לשולחן, כך לפי סוכנות הידיעות רויטרס.
אבל האם פעולה צבאית באמת תעצור את תוכנית הגרעין של איראן? ככל שחולפים הימים, הולכת ומתחדדת התחזית של רוב המומחים: פעולה כזו – בין אם ישראלית, אמריקאית או משולבת – תוכל אולי לעכב, אך לא להשמיד את התוכנית. וגרוע מכך – היא אף עלולה לזרז את טהרן.
"קשה מאוד לחסל את התוכנית, אלא אם כן מדברים על כיבוש או החלפת משטר", אומר ג'סטין ברונק, מומחה בכיר במכון הבריטי RUSI. "התקיפה לכל היותר תחזיר את השעון כמה שנים אחורה – לא יותר".
לפי סוכנות הידיעות, מאז נסיגת ארה"ב מהסכם הגרעין ב־2018, בהוראת הנשיא דאז דונלד טראמפ, איראן העשירה אורניום לרמות שיא, וקיצצה באופן חד את שיתוף הפעולה עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א). כיום, לפי ההערכות, הזמן הדרוש לייצור חומר בקיע לפצצה גרעינית – הוא עניין של ימים.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
גם בישראל מבינים את התמונה: הסכנה מיידית. רה"מ בנימין נתניהו אמר היום (שלישי) מביקורו ברצועת עזה: ""אני רוצה להגיד לכם על מה אנחנו נלחמים ולמה אנחנו נלחמים: זה פוסט שהוציא הרודן של איראן, האייתוללה חמינאי, היום, ובו הוא מסביר מדוע ישראל חייבת להיות מושמדת. הוא עושה את זה בזמן המשא-ומתן עם האמריקנים. אנחנו נלחמים על הקיום שלנו. אנחנו נלחמים על העתיד שלנו".
ע"פ הדיווח ברויטרס, אפילו סוכנות האנרגיה האטומית של האו״ם (IAEA) לא יודעת היכן מוחזק חלק מהציוד הקריטי, כמו רכיבי הצנטריפוגות שמעשירות אורניום. לפי מומחים צבאיים, ישראל מסוגלת לתקוף את רוב האתרים בעצמה - אך מדובר במבצע מסוכן הדורש תקיפות חוזרות, ותמרון מול מערכות נ״מ מתקדמות מתוצרת רוסיה. ישראל הצליחה בכך בעבר בתקיפות נקודתיות, אך מדובר בהיקף אחר לגמרי.
שני אתרי ההעשרה המרכזיים באיראן – נתנז (מתחת לאדמה) ופורדו (חצוב בהר) – מחייבים יכולת תקיפה שלא קיימת כיום לישראל, אפילו עם הפצצות החודרות האמריקאיות שבידיה. רק ארה"ב מחזיקה בפצצות הענק MOP – וכלי הטייס שיכולים לשאת אותן. "לישראל אין די יכולות לחסל את האתרים הקבורים – זו עובדה", אומר גנרל (מיל') צ'ארלס וולדה, לשעבר סגן מפקד פיקוד אירופה האמריקאי. "האמריקאים יכולים, אבל גם זה ייקח ימים של תקיפות כבדות".
״תקיפה אמריקאית תוכל לגרום לנזק רב יותר לעומת תקיפה ישראלית, אבל בשני המקרים מדובר בדחייה, לא בחיסול – ויש סיכון ממשי שהתקיפה תקרב את איראן לפצצה", אמר אריק ברואר מהמכון לאיום הגרעין, ולשעבר אנליסט מודיעין אמריקאי.
גם אם יצליחו לחסל חלק מהאתרים – הידע שצברה איראן לא ניתן להשמדה. לדברי מומחים אמריקאים, כל תקיפה תגרור תגובת נגד קשה מצד טהרן – כולל גירוש פקחי הסבא"א, קידום תוכנית הגרעין למחתרת, ואולי אף החלטה סופית לייצר פצצה.
בכיר איראני, עלי שמח'אני, יועצו של המנהיג העליון חמינאי, הזהיר בשבוע שעבר: "אם יימשכו האיומים – איראן תנקוט באמצעי הרתעה, כולל גירוש הפקחים והפסקת שיתוף הפעולה עם הסבא״א". הדוגמה המדאיגה לפי רויטרס היא צפון קוריאה, גם היא גירשה את הפקחים – ולאחר מכן ביצעה ניסוי גרעיני. "אם תתקוף את איראן – היא תשתולל, תסלק את הפקחים ותנסה להאיץ את ייצור הפצצה", מעריך ג'יימס אקטון, מהמכון קרנגי.
גורמים מדיניים בישראל מעריכים כי מתקיים מירוץ שקט בין שתי אסטרטגיות – תקיפה צבאית מול דיפלומטיה קשוחה. בעוד טראמפ מאותת על רצון בהסכם חדש – עם איום מובהק על תקיפה – הזמן הולך ואוזל. לצה"ל יש יכולות מרשימות, אך מדובר במשימה שבהחלט עשויה לחייב סיוע אמריקאי רחב. במערכת הביטחון בישראל עוקבים בדריכות אחר ההתפתחויות – ויודעים היטב: כל תקיפה תדרוש גם מענה ליום שאחרי.
