ביום שאחרי הפיגועים, בפריז כבר שואלים: ומה עכשיו?

אבל ברחוב, ביום שאחרי ובשוך ההתלהבות, השאלות והתהיות נותרו בעינן, ויש צורך בתשובות דחופות כדי להצדיק את האשראי המוגבל שלו זכה השלטון. האם לחוקק "פטריוט אקט" צרפתי עם אפשרות למעצרים מונעים ולציתותים של הממשל לאזרח? בכיכר האומה, שהתרוקנה ממאות אלפי המפגינים ועוברי האורח, לא רחוק ממרכול ההיפר כשר, מקבלים מיד שתי תשובות הפוכות. "אסור לנו לוותר על זכויות האזרח ועל הדמוקרטיה, הרי עבורם הפגנו אתמול", קרא אלן, איש מחשבים בשנות ה-20 לחייו. לדומיניק, עקרת בית בת 40, יש דעה אחרת: "הזכות לקנות בחנות בלי להירצח חשובה יותר", היא מסבירה.

הוויכוח המהותי הזה שגור בשבוע האחרון בפיהם של כל הפרשנים, הפילוסופים וכמובן הפוליטיקאים, שמנסים לנצל את הרגע ההיסטורי. הנשיא לשעבר ניקולא סרקוזי תומך בהחמרת החוקים ובדיון מחודש בהגבלת ההגירה. נהג המונית, שהסיע אותי מהסיור שערך ראש הממשלה נתניהו בזירת הרצח אל המכון הפתולוגי, שממנו יוצאו ארונות הנרצחים, אינו נותן אמון במפלגות המסורתיות. רק במרין לה־פן ובחזית הלאומית. "הפוליטיקאים יודעים מזמן שאנחנו במלחמה", הוא קובע, "ובכלל, מה יואיל להשקיע כספים בהגנה על הקהילה היהודית? תמיד זה נגמר ביהודים! רוב הנרצחים היו נוצרים, אז צריך לשמור גם עליהם. לא צריך להגן, צריך לתקוף".

יהודי צרפת בבעיה, זה ברור, אבל יש רבים מקרב המוסלמים כאן שחוששים להפוך ל"יהודים החדשים". רק בימים האחרונים התרחשו 50 תקריות נגד מטרות אסלאמיות. ראש הממשלה מנואל ואלס לא הסתיר את זעמו על כך שתלמידים מוסלמים רבים סירבו לקיים את דקת הדומייה לזכר קורבנות גל הטרור. ראשי מסגדים מעדיפים בימים אלה להוריד פרופיל ולהבטיח כי ידאגו לחינוכם הרפובליקני של המאמינים, ואילו נגד הקומיקאי האנטישמי דיודונה נפתחה חקירה על תמיכה בטרור, לאחר הלצה מפוקפקת חדשה כשכתב בפייסבוק שלו - "אני מרגיש הערב שארלי קאליגולי", כלומר, כמו רוצח וקורבן בכפיפה אחת. היום שלמחרת 11 בינואר רק התחיל, והוא שיקבע את דמותה של צרפת החדשה.