מלחמתה של איראן: מה עושים נגד הפיכתה של טהרן להגמוניה אזורית?

איראן חותרת לכונן הגמוניה במזרח התיכון. היא כבר שולטת במישרין או בעקיפין בעיראק, בלבנון ובסוריה, וכעת עומדת להשתלט על תימן וחופיה. אין פלא שערב הסעודית, מצרים ומדינות המפרץ, גם אם באיחור, תרגמו אתמול  את הדאגות שלהן לפעולה מבצעית - וחילות האוויר שלהן הפציצו עמדות של החות'ים.

אם הסיבוב הנוכחי - והחשוב מכל - של שיחות הגרעין יסתיים בהשגת הסכם מסגרת בין המעצמות לאיראן, הוא יבסס עוד יותר את ההגמוניה האזורית של הרפובליקה האסלאמית.
 

לכן אין זה מפליא שערב הסעודית ומדינות ערב במפרץ ומחוצה לו חולקות כיום אינטרסים משותפים וחששות מפני העסיקה המתגבשת. הן טוענות כי זו "עסקה רעה", שתעמיק את מעמדה של איראן כמדינת סף גרעינית ותכיר בזכותה להעשיר אורניום, למרות עברה המפוקפק על מעשי ההונאה שלה וההפרות החוזרות ונשנות של התחייבויותיה הבינלאומיות.
 

המו"מ מתמקד כעת במאמץ להשיג עד סוף החודש הסכם מסגרת שיגדיר את העקרונות של העסקה. איראן תאלץ לצמצם את מספר הסרכזות (הצנטריפוגות) הפעילות מעשרת אלפים כיום לששת אלפים, אך לא תחויב לפרק את אלה שלא יהיו פעילות. הפיקוח על אתרי הגרעין שלה יהיה חודרני למשך עשר שנים והיא תחויב לצמצם את כמות האורניום המועשר ברמה נמוכה שהיא תורשה להעשיר. רובו ישלח לחוץ לארץ.
 

אף שגוברים הסיכויים שיחתם הסכם מסגרת שיוביל לעוד שיחות בעלות אופי טכני עד ליוני 2015 שיסתיימו בהסכם קבע (שיחליף את הסכם הביניים שמתקיים זה שנה וחצי) עדיין אין ודאות שכך אכן יהיה. יש כמה מכשולים בדרך. למשל, איראן דורשת הסרה מידית של הסנקציות. היא גם מתעקשת שיורשה להמשיך במחקר ופיתוח של סרכזות מדגם חדיש, שיהיו מהירות ויעילות יותר בהעשרת אורניום.
 

בין אם יושג הסכם ובין אם לאו, איראן מפגינה נחישות גם בתימן, בחתירתה להיות המעצמה החזקה ביותר (לאחר ישראל) במזרח התיכון ומעבר לו. לעומתה, ולמרבה הצער, הממשל האמריקני וגם מדינות אירופה התנהלו עד כה ברפיסות, גם במחיר התעלמות ואולי אף פגיעה באינטרסים של בנות בריתן המסורתיות כמו ישראל, ערב הסעודית ומצרים. בוושינגטון וגם באירופה מעוניינים להסיר את סוגית הגרעין האיראני מסדר היום הבינלאומי, וכנראה שהמטרה תושג.