אחרי ההסכמות על הגרעין: "איראן חזרה למשפחת האומות"

ניצלתי את ההזדמנות כדי להתקרב לבכירי המשלחת האיראנית ולהציג להם שאלה זהה: האם לדעתם יש לישראל ממה לחשוש אחרי ההסכם שקוויו העיקריים הושגו אמש. האם פחדיו של ראש הממשלה נתניהו ושל רבים בעולם מוצדקים? תשובותיהם היו שונות: חוסיין פראשדין, אחיו של הנשיא רוחאני, ויועץ בכיר לאייטולה חמינאי, ענה: "ממה  יש לו לפחד עכשיו?". אבל תשובתו של מנהיג אחר, כמאל סבחי, היתה שונה: "תמיד יש כאלה שימשיכו להתנגד, אבל אם הוא מפחד, אולי יש לו ממה", אמר באירוניה ובאיום מוסגר.

ההסכם שהוצג במהירות ובצורה לא מובנת על ידי שני הדוברים, הגיע אח"כ בנוסח כתוב, ויש בו כמה סיכומים שחורגים לכיוון זה או אחר מול ההדלפות מן הדיונים עד כה. על פי דרישת ארצות הברית והמערב, פירט המסמך את הפרמטרים שבמסגרתם יתנהל עכשיו המו"מ לקראת ההסכם הסופי בסוף חודש יוני. 

הפרמטרים הגרעיניים הם שאיראן תמשיך להפעיל סרכזות להעשרה בכור בנתאנז בלבד והמתקן הגרעיני בפורדו יוקדש למחקר ולרפואה. מספר הסרכזות ירד ל-6104 ולמעשה 5,000 כשאליהן יתווספו יותר מ-1,000 סרכזות מדגם נחות יותר. כמות האורניום המועשר שאיראן תורשה להשאיר בתחומה הוא 300 ק"ג בלבד והוא יועשר ל-3.6% בלבד, מה שרחוק מלאפשר ייצור נשק גרעיני. חלק מן האורניום ייוצא לחו"ל וחלק אחר יעבור תהליך המסה בתוך איראן.

מצד שני, איראן זכתה בהישג בתחום הסנקציות נגדה שלא יוסרו בהדרגה כפי שדרש המערב, אלא יוכלו להיות מוסרות בבת אחרת, אך רק לאחר אישור הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית בווינה, לאחר שיתאפשר לה לבצע את כל משימות הפיקוח שברצונה לעשות. 
 

עם זאת,  לבעיה שעוררה את המחלוקת הגדולה ביותר ואת הדאגה הגדולה בקרב החוששים מההסכם - תכנית המחקר והפיתוח הגרעיני של איראן - לא ניתנה תשובה שבלב זה ורק נאמר שהיא תיפתר במסגרת לוח זמנים שיקבע  במו"מ.

שר החוץ ג'ון קרי התאמץ בנאומו להוכיח כי הצהרת הכוונות שעל בסיסה ידונו עכשיו בהסכם הסופי מהווה הישג לעמדה האמריקאית, ושעליה לזכות בתמיכת הסנאט. הוא עמד על כך שעסקה זו, אם תוגשם, לא תאפשר לאיראן לייצר פצצה גרעינית על פי הפרטמטרים שהוצגו. אם איראן תפר את ההסכמים יהיה הזמן שבה תוכל לחזור לרמת הייצור הקודמת של כשנה לפחות.

בנוסף לכך, תקופת החלתו של ההסכם היא שונה על פי התחומים השונים, אך עולה על 10 שנים, מגיעה ל-15 ולעיתים אף ל-25 שנה על פי דרישתה של צרפת.  שר החוץ הצרפתי לורן פביוס הביע שביעות רצון אך אמר שמדובר כמובן במבחן שיצטרך לעמוד עכשיו במציאות של המו"מ על ההסכם האמיתי.

קרי הקפיד להדשיג כי ארה"ב פעלה כדי להגן על האינטרסים של שותפותיה ובראשן ישראל ומדינות המפרץ, וכי ההסכם יהי טוב עבורן. גם הוא אמר שבכל מקרה של חשד לאי מילוי ההסכם, ניתן יהיה לחזור ממנו. שר החוץ זריף אמר מצדו: "לא חתמנו על ההבנה הזאת כדי להתחרט ולחזור ממנה". עם זאת, אמר זריף שההסכם מכסה את זכויות העם האיראני שיוכל להמשיך ולהעשיר אורניום לצרכי תוכניות שלום.