פרויקט למען זכויות שוות לבעלי חיים זכה להכרה חוקית: בית המשפט העליון במנהטן, ניו יורק, הכיר בשבוע שעבר בשני שימפנזים כבעלי זכויות משפטיות. עוד לא ברור מה יהיו ההשלכות לכך על מכוני מחקר, גני חיות ובעלי חיים בעולם. האם מדובר ברגע היסטורי עבור בעלי החיים? בינתיים אפשר להסתפק בדיון ציבורי סוער.
ארגון The Nonhuman Rights Project דוגל בהענקת זכויות חוקיות לבעלי חיים והפיכתם ל"אנשים" או "ישויות". הוא משווה את כליאתם והשימוש בהם לעבדות. ההישג האחרון, כאמור, הזניק את הנושא לכותרות.
בינואר 2000 פרסם סטיב וייז, פרופ' למשפטים מאוניברסיטת הרווארד בארצות הברית, וממייסדי הארגון, את ספרו "לזעזע את הכלוב". הוא טען בו כי חובה על בני האדם להחיל את זכויות האדם הבסיסיות גם על שימפנזים. בקרוב, ייתכן כי הזלזול שבו התקבל הספר עשוי להתחלף בגישה שונה לגמרי.
זו אינה הפעם הראשונה שבה הארגון טוען בשמם של קופים המוחזקים במעבדות ובשבי. בדצמבר 2013 אנשיו עשו זאת לראשונה בבית משפט, עבור ארבעה קופי שימפנזה, ביניהם ליאו והרקולס, שהתקדים הנוכחי רשום על שמם, בדרישה למתן זכויות חוקיות.
התביעה הציגה תצהירים של חוקרים שטענו ששימפנזים הם בעלי יכולות קוגניטיביות מורכבות, כמו יכולת קבלת החלטות ומנעד רגשות רחב. התביעה נדחתה בטענה שקופי השימפנזה אינם יכולים לשאת באחריות הנלווית לזכויות חוקיות. לפני מספר ימים השתנתה הרוח. זו הפעם הראשונה שבה שופט פוסק פסק דין שכזה לטובת בעלי חיים.
עורכי הדין של הארגון טענו בבית המשפט כי שני השימפנזים, ליאו והרקולס, הכלואים במכון מחקר באוניברסיטת סטוני ברוק בלונג איילנד ומשמשים לניסויים ביו־רפואיים, הם יצורים אינטליגנטיים ולכן מגיעות להם זכויות בסיסיות. למשל, הזכות לא להיות חלק מניסויים ולחיות חיים חופשיים.
ברברה ג'פי, שופטת בית המשפט העליון, החליטה להחיל על השימפנזים צו "הביאס קורפוס" שתקף, לאחר פסק הדין, גם על בעלי חיים עם יכולות קוגניטיביות מורכבות. "הביאס קורפוס" מורה לרשויות להביא בפני בית המשפט אדם הכלוא בידיהן, או נציג מטעמו, לדון במעצרו.
תחום לא מוסדר
אם אכן תתממש הפסיקה, יזכו שני השימפנזים ליום שלהם בבית המשפט, באמצעות נציג, וייתכן גם לחיי חופש, אם האוניברסיטה לא תצליח להציג סיבות חוקיות מספקות להחזקתם בשבי.
זהו הישג משמעותי מבחינת הארגון שפועל בסך הכל מאז 2013. אבל האם מדובר בהישג היסטורי? האם גני החיות ומעבדות הניסויים צריכים לחשוש משחרור המוני של בעלי חיים? לא בטוח.
עו"ד יוסי וולפסון, רכז תחום בעלי חיים במשקים בארגון "תנו לחיות לחיות", סבור שמדובר בהתקדמות, אבל לא בצעד היסטורי, כפי שהוא מוצג בתקשורת. "לא מדובר עדיין בהענקת זכויות חוקיות לבעלי חיים אלא באפשרות לייצג אותם במשפט", הוא אומר. "בארצות הברית כיום אין לבעלי החיים ייצוג במערכת המשפטית. ארגונים יכולים להגיש תלונה לרשויות במקרה של התעללות, אבל לא לייצג את בעלי החיים במערכת המשפט. זו התקדמות קטנה, חיובית, אבל לא צעד היסטורי. הרי גם אם ישחררו את השימפנזים, אין פירוש הדבר שיכירו בזכויותיהם החוקיות. זו רק הכרה בהם כישות משפטית, שיש להם למעשה אינטרסים מבחינה משפטית".
ומה קורה בישראל?
"בארצות הברית הנושא מאוד לא מוסדר. לכן מנסים בכל מיני דרכים להגיע לייצוג, בעיקר דרך 'הביאס קורפוס'. דווקא בישראל המצב הרבה יותר מתקדם מאשר באמריקה. חוק צער בעלי חיים משנת 1994 קובע כי לבעלי החיים יש ייצוג במערכת המשפט. ארגונים למען בעלי חיים זכאים לייצג אותם ואת האינטרסים שלהם. הארגונים גם יכולים להוציא צווי מניעה בשם בעלי החיים, כלומר לבעלי החיים יש מעמד בבית המשפט. ב־2012 פנו שבעה מוסדות מחקר ואוניברסיטאות בישראל בתביעה לבית המשפט נגד 'אל על', בטענה כי היא מקשה על הטסת קופים ובעלי חיים לניסויים ומחקרים בישראל. במקרה הזה ביקשנו, הארגונים למען בעלי החיים, להצטרף ולטעון בתיק בעד ההחלטה של 'אל על', מצדם של בעלי החיים. בית המשפט נעתר כיוון שהבין שגם לבעלי החיים צריך להיות ייצוג משפטי במקרה שבו מדובר בזכויות שלהם, ואפשר לארגוני בעלי החיים להצטרף. דבר כזה לא היה קורה בארצות הברית".
אתה אופטימי?
"ברור. מבחינת המודעות הבינלאומית, לשינוי בארצות הברית תהיה השפעה עצומה. אנחנו חיים בחברה משתנה, מודעת יותר לאינטרסים ולזכויות של בעלי החיים, ומערכת המשפט צריכה להתאים את עצמה לחברה. הנוכחות של ארגוני בעלי החיים, והייצוג שלהם, הם מהכלים שמאפשרים למערכת לעשות את ההתאמה הזו".
בעלי החיים במרכז
חוק צער בעלי חיים הוא האמצעי המרכזי להגנה על בעלי חיים בישראל. הסעיף המרכזי שלו קובע: "לא יענה אדם בעל חיים, לא יתאכזר אליו ולא יתעלל בו בדרך כלשהי".
בנוסף, החוק אוסר על שיסוי בעלי חיים זה בזה, ארגון קרבות ביניהם, העבדת בעלי חיים שאינם מסוגלים לכך עקב מצבם הגופני, והעבדה עד כדי אפיסת כוחות.
הילה קרן, דוברת ארגון "אנונימוס" הישראלי הפועל למען בעלי חיים, מרוצה מהרוח החדשה שנושבת בארצות הברית. היא מקווה שמדובר בשינוי לא רק עבור השימפנזים: "הם מיעוט זעיר מכלל בעלי החיים שאנו מנצלים תוך התעלמות מצרכיהם והפרת זכויותיהם. אבל זהו צעד משמעותי בדרך הארוכה להכרה בהם כאינדיבידואלים בעלי זכויות ולא כרכוש הנתון בידי האדם. רובנו נוטים לחוש אמפתיה כלפי שימפנזים בזכות הדמיון שלהם לבני אדם, ולכן גם להגן עליהם. לא היינו מעלים על דעתנו לכלוא שימפנזה בכלוב צפוף, או לאכול חזה או רגל של קוף. אבל ההבחנה הזו שרירותית. מדענים שחוקרים תרנגולות, למשל, מראים כי היכולות הקוגניטיביות שלהן משתוות לאלה של יונקים, ואפילו של פרימטים. אבל גם אינטליגנציה היא קריטריון שרירותי: עלינו להתחשב בצרכים של כל יצור חי ומרגיש".
גם בספארי ברמת גן מברכים על הפסיקה. "הפסיקה מדברת על שימפנזים כבעלי חיים אינטליגנטיים שיש להם צרכים, כאלה המוחזקים במעבדות ובבתים פרטיים בתנאים לא מתאימים ועוברים ניסויים", אומרת הדוברת שגית הורוביץ. "מגיע להם משהו אחר. גם בארגון גני החיות הבינלאומי הבינו שמדובר בבעלי חיים בעלי צרכים מורכבים. פסיקה כזו בהחלט יכולה לסייע לארגונים לכפות על גני חיות לתת להם תנאים מיטביים. אצלנו בספארי יש התקדמות עצומה בתחום".
ובכל זאת מדובר בספארי, בגן חיות?
"רוב החיות שאנחנו מחזיקים לא נולדו כאן ולא ישרדו בטבע. אנחנו מזהים את הצרכים שלהן. כיום למשל אין כלובים, רק מתחמי ענק. אנחנו מספקים להן גירויים כל הזמן, עובדים איתן בשיטות של חיזוק חיובי. זה מאפשר לנו טיפול ללא חצי הרדמה. אנחנו בהחלט שמים את הצרכים של בעלי החיים במרכז. חשוב לזכור שאנחנו גם מרכז רבייה, עתודה למינים נכחדים, ובית חולים לחיות בר".
"בספארי אין כלובים, אר מתחמי ענק". הורוביץ. צילום: ראובן קסטרו
ומה לגבי המבקרים הרבים, זה לא פוגע בחיות?
"זה בהחלט קונפליקט, ודרך אגב, קונפליקט משותף לכל העובדים בספארי. אני מאמינה שלגני חיות יש תפקיד חשוב מאוד בחינוך, ואני רואה שינוי גדול. אני בספארי כבר 20 שנה ורואה איך ההתנהגות משתנה. אולי לא אצל כולם, אבל בהחלט יותר אנשים מקשיבים, מבינים, קוראים. אני מאמינה שזו הדרך לחבר אנשים לבעלי חיים ולהניע אותם לפעול למענם. בסופו של דבר, הכל מתחיל מחינוך".
יומם הגדול של ליאו והרקולס עומד בפתח. ב־6 במאי הם יזכו לייצוג בבית המשפט. אם אכן יזכו בחופש שלהם, מקווים בארגון שמייצג אותם להעבירם לארגון "הצילו את השימפנזים" שבפורט פירס, פלורידה, שם יחיו יחד עם מאות שימפנזים נוספים במתחם ענק, שתנאיו דומים לאלה שבאפריקה.
אבל לא רק החופש של ליאו והרקולס עומד על הפרק. אם אכן יזכו, יצטרכו מכוני מחקר, מעבדות, גני חיות ללא פיקוח ומיזמים פרטיים לחשוב מחדש על יחסם לבעלי חיים.