נשיא הבונדסטאג של גרמניה, נורברט לאמרט, נאם היום (רביעי) בכנסת ישראל כחלק מציון 50 שנות יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות.
לאמרט, אשר ביקר מספר פעמים בישראל בעבר, דיבר מעל דוכן הכנסת על בעיית האנטישמיות בעולם, חזר והדגיש את המחוייבות הגרמנית כלפי ישראל גם לאחר כל כך הרבה שנים, ואף התייחס לסכסוך הישראלי פלסטיני ועל הדרך בה רואה גרמניה את הפיתרון להשגת שקט עבור ישראל.
"אני נרגש מקבלת הפנים הלבבית שאני מקבל כאן בכנסת ישראל ומההזמנה להגיע ולנאום כאן בתור לאזרח גרמני. כבר ביקרתי כאן בעבר והחוויה שעברתי כאן בשנת 2007 היתה אחת מהחוויות העצומות של חיי.
לאמרט, אשר ביקר מספר פעמים בישראל בעבר, דיבר מעל דוכן הכנסת על בעיית האנטישמיות בעולם, חזר והדגיש את המחוייבות הגרמנית כלפי ישראל גם לאחר כל כך הרבה שנים, ואף התייחס לסכסוך הישראלי פלסטיני ועל הדרך בה רואה גרמניה את הפיתרון להשגת שקט עבור ישראל.
"אני נרגש מקבלת הפנים הלבבית שאני מקבל כאן בכנסת ישראל ומההזמנה להגיע ולנאום כאן בתור לאזרח גרמני. כבר ביקרתי כאן בעבר והחוויה שעברתי כאן בשנת 2007 היתה אחת מהחוויות העצומות של חיי.
"גבירותיי ורבותיי, כמו הרבה מן הגרמנים, גם אני חש קשר עמוק עם מבוגרים וצעירים, אמנים ופוליטיקאים ישראלים. יש לי זיכרון חי ותוסס מביקורי הראשון כאן ב-1981, אז הייתי איש צעיר בבונדסטאג. הרגשנו את אותה גישה עצורה, אנו, חברי הפרלמנט הגרמני. זה היה מורגש. אז עברו 15 שנה מאז שקשרנו קשרים בינינו והשואה היתה התנסות ישירה אצל חלק מחברי הכנסת.
"התבוסה מהמלחמה שיחררה את העולם וגם אותנו, העם הגרמני, והצעידה אותנו לכיוון של כבוד האדם. החווייה המיוחדת מהנסיעה שלי מ-1981 היתה דיון כיצד ניתן להביא לנורמליציה בין שתי המדינות. כבר אז הייתי משוכנע שהיחסים אף פעם לא יוכלו להיות נורמליים, הם גם לא אמורים להיות כאלה. לעולם אסור להן להיות יחסים נורמליים גרידא. היחסים תמיד יהיו יחסים מיוחדים.
"זמן קצר לאחר מדינת ישראל, נפגש בן גוריון עם נשיא גרמניה, היה לשניהם הגדולה, התבונה והנחישות להתחיל מחדש. המדינות חתמו על הסכם, שאמנם לא יכול היה להחזיר את מה שנעשה, אבל זה היה צעד ראשון להתקרבות הדדית. במלאות 50 שנה ליחסים, אמר הנשיא הישראלי בחודש שעבר, כמה היה לו קשה אז לקבל זאת.
"הנשיא ריבלין הבליט את ההיגיון הפוליטי, את הפרגמטיות שננקטה אז על מנת להדגיש את מה שהתפתח במהלך השנים לשותפות וידידות של אמת. זה יוצא דופן שדווקא גרמניה וישראל הצמיחו ביניהן ידידות, הרי שאין דבר פוליטי, אין עובדה פוליטית שאי אפשר לפתור אותה בתבונה.
"היום היחסים בינינו הם גשר מעל התהום, בנינו קשר פוליטי, תרבותי, מסחרי וגם אקדמי. קשרים בין ערים תאומות. ברלין מצד אחד ותל אביב מצד שני מהוות מוקד משיכה לצעירים, מה שמצביע על שינוי המתחולל שמשפיע על הדורות הבאים. גם לאחר הטראומטיות של השואה, יכולים יהודים לכונן את חייהם בגרמניה.
"בשבילי זוהי הצהרת האמון הטובה ביותר שניתנת לדמוקרטיה הגרמנית השנייה ולכן מביש שיש התפרצויות אנטישמיות באירופה, ועלינו להילחם בכך. אנו מתכוונים להקים ועידה בין פרלמנטרית למאבק באנטישמיות. בשום מקום אחר בעולם לא היו השלכות קשות כל כך כמו בגרמניה. אנטישמיות בכל מקום שלא תהיה היא בלתי מתקבלת על הדעת ואצלנו היא אינה נסבלת.
לאמרט הוסיף כי: "גרמניה היא המדינה האחראית על אירופה וישראל על המזרח התיכון. האתגרים הם שונים מאוד. למדינתי יש יתרון כפול. גרמניה מוקפת על ידי דמוקרטיות וידידות, ושני הדברים האלו לא קורים בישראל. יש כאן תרבות פוליטית שאינה חוששת להתעמת בין הדעות השונות והכנסת היא המקום להביא דברים שנויים במחלוקת כדי לדון עליהם כאן.
25 שנה לאחר נפילת מסך הברזל באירופה, אנחנו רואים שהגבולות משמעותם אחת - אנחנו מבינים את הדאגה בישראל שאין לה גבולות קבועים. אבל
לישראל יש אחריות על הפלסטינים וחייב להתקיים דיון חיוני דווקא כאן בישראל, בלהט, אבל תמיד רואים איך הכל קורה באורח דמוקרטי, בעיקר פה בכנסת. השאלה של שלום בר קיימא, מעסיק את הקהילה הבינאלומית וגם את גרמניה. 'אנחנו מכירים את האחריות המיוחדת שלנו כלפי מדינת ישראל', כפי שאמרה הקאנצלרית.
"פתרון של קבע יתקיים רק עם שלום יציב ואני מסכים. יש הרבה דברים שנתונים למשא ומתן, אבל זכות הקיום של ישראל לא עומדת על הפרק. צריך משא ומתן כדי שתקום מדינה פלסטינית שוחרת שלום, שגם ישראל תרצה להיות שם. זאת העמדה של גרמניה. גבירותיי ורבותיי,
"חברים, משנת 2008 יש מפגשי התייעצויות בין ממשלותינו, הקשרים בין הפרלמנט לכנסת הדוקים. אני רוצה להזכיר לכם שכאשר כיהנו שתי נשיאות גרמניה, מערב ומזרח, שתיהן הדגישו את החשיבות של המדינה היהודית.
"חברים, משנת 2008 יש מפגשי התייעצויות בין ממשלותינו, הקשרים בין הפרלמנט לכנסת הדוקים. אני רוצה להזכיר לכם שכאשר כיהנו שתי נשיאות גרמניה, מערב ומזרח, שתיהן הדגישו את החשיבות של המדינה היהודית.
יו"ר הכנסת דאז, דב שילנסקי, שאיבד את כל משפחתו בשואה, אמר כי לעולם לא יושיט את ידו לגרמני, אבל הוא שוחח במשך כשעתיים עם שתי הנשיאות הגרמניות ובתום השיחה הושיט להן את ידו. זה היה רגע מרגש. אירוע שהראה לא רק על פשרה. המפגשים בין הפרלמנטים שנערכים כאן בירושלים והמפגש שייערך השנה בברלין הם ביטוי מובהק לרצון שלנו להדק את מערכת היחסים הזאת. אנחנו מעוניינים להקים פורום פרלמנטרי קבוע בין שתי המדינות", סיכם. בלטו בהיעדרם מהמליאה השרים אורי אריאל ונפתלי בנט, ח"כ אביגדור ליברמן וחברי הרשימה המשותפת, שהסבירו כי הם לא משתתפים באירועים חגיגיים ודיפלומטיים בכנסת שמטרתם הינה הסברתית ותמיכה במדיניות ישראל.