אפשר להתייחס לדונלד טראמפ - האיש, הבלורית, השואו, הפירסום, המועמדות לנשיאות, הסקנדלים - באחת מארבע דרכים לפחות.
אפשר להתייחס לטראמפ כאל קוריוז שאיננו מצדיק התעמקות. איש שכולו אוויר חם (חוץ מהכסף הגדול). אפשר להתייחס אליו כאל פופוליסט מסוכן, שמי יודע, עוד עלול להשתלט על אמריקה. אפשר להתייחס אליו כאל דובר של סיעה פוליטית משמעותית, שמצדיקה התחשבות. אפשר גם להתייחס אליו ברצינות - ולשאול מה הוא עושה, ומדוע.
ראש בראש. הוא איש רב פעלים. בעל הון ואיש טלוויזיה, כוחני וכריזמטי, דעתן ונהנתן. איש לא חשד מעולם שמדובר באיש רוח, או באיש ציבור שעיקר מעיניו לפעול בצנעה למען הכלל. טראמפ הוא איש של מחוות גדולות שקשה למצוא בהן ניואנסים או עידון. כך הטלוויזיה שלו, הבגדים שלו, הפרסונה הציבורית. כמעט קריקטורה של אמריקה מהימים של שנות ה־80, של ג׳י. אר יואינג של ״דאלאס״, של הכוכבים של ״שושלת״.
בשבועות האחרונים טראמפ מעסיק את אמריקה בשני עניינים: המועמדות שלו לנשיאות, שהחלה כבדיחה קלת דעת אך צוברת תאוצה ומאיימת להפוך את המפלגה שהוא מתמודד על ראשותה לבדיחה קלת דעת, והעמדות שלו בנושאי הגירה - עמדות שהחל להשמיע בתכיפות גוברת ובבוטות גוברת כדי למשוך בוחרי פריימריז הרחק מיריביו ולעבר תמיכה במועמדותו.
נגד המספרים
טראמפ אומר דברים קשים, ומשלם עליהם מחיר כבד. הוא כינה מהגרים לא חוקיים ממקסיקו אנסים ורוצחים. הם ״הורסים את הרקמה החברתית״ של אמריקה, האשים. ״הם לא שולחים לנו את הטובים ביותר״, אמר על מדינות דרום אמריקה, שמהן באה ההגירה הגדולה, לעיתים קרובות הלא חוקית לאמריקה. את מי הם כן שולחים? ״קרימינלים״, ״נוכלים״, ״טרוריסטים״, ״טרוריסטים איסלאמיים״, ״חצי מהם פושעים״, ״הם לוקחים את העבודות שלכם״. כל הציטוטים, כל הכינויים, מפיו השופע של המועמד לנשיאות. על פי סקר של סי.אן.אן מלפני שבוע, יש לטראמפ 12% תמיכה בקרב בוחרי המפלגה. רק לג׳ב בוש, עם 19%, יש יותר מזה. על פי סקר פוקס כמה ימים קודם, בוש ראשון עם 15% וטראמפ שני עם 11%. בקצב הזה, הוא בלי ספק יהיה על הבמה בעימותים הראשונים לנשיאות ויביך את חבריו במתקפות קצביות, ואי אפשר יהיה להמשיך להתייחס אליו כאל קוריוז.
מחקרים הוכיחו שהם פחות מעורבים בפשיעה, מהגרים מקסיקניים. צילום: רויטרס
וכאמור, טראמפ משלם מחיר: רשתות טלוויזיה החליטו לבטל כל שידור שהוא קשור בו, כאלה שהוא מממן וכאלה שבהם הוא מופיע. העיר ניו יורק בוחנת מחדש את עסקיה איתו. מייסיס הורידה ממדפיה את ליין ההלבשה התחתונה לגברים על שמו. מיס עולם תוקפת אותו, ואיתה עוד שורה ארוכה של כוכבים, מפורסמים, פוליטיקאים. הם האשימו אותו בגזענות, בהסתה, בעיוות העובדות. אבל טראמפ בשלו - הוא אומר את האמת שכל האחרים חוששים לומר. ההגירה הלא חוקית -כך הוא חושב - הורגת את אמריקה.
טראמפ כמובן סבור שהעובדות לצדו, אבל אנשי המספרים לא מאשרים שכך הדבר. מחקרים רבים הוכיחו שמהגרים פחות מעורבים בפשיעה, שהם אינם מי שמכבידים על שוק העבודה ועל הפרנסה (האוטומציה והגלובליזציה משפיעות הרבה יותר), שהם דווקא קבוצת עלית מהמדינות שהם באים מהן, וכמובן - שרובם לא מוסלמים, גם אם טראמפ מבקש לגרום למאזיניו לחשוב אחרת. אחד מבעלי הטורים שניסה לבדוק את מה שטראמפ אומר הרים ידיים בכניעה והכריז עליו ״בלתי ניתן לבדיקה״. אין בכלל עובדות שיש טעם לעיין בהן, לאשר ולהפריך, רק אמרות כנף חסרות שחר.
ובכל זאת, משהו שטראמפ אומר מצליח להשפיע. משהו מאפשר לו לגרוף תמיכה מקרב המצביעים הרפובליקנים. כך, משום שכבר מספר שנים ישנו פער גדל בין מה שאומרת המפלגה הרפובליקנית על הגירה - בניסיון להתקרב לקהלים חדשים של מיעוטים גדלים - לבין מה שחושבים רוב בוחריה של המפלגה הרפובליקנית על הגירה. אמריקה הצפונית נכשלת כבר שנים רבות בכל ניסיון למנוע את ההגירה הלא חוקית ממדינות אמריקה הלטינית, וכל ניסיון כושל לשפר את המצב מסתיים בהצעה לרפורמה שמשמעותה השלמה עם המציאות. כלומר - לא הצלחנו למנוע מכם להיכנס, אז אולי כדאי שניתן לכם פשוט להיות אזרחים, מה שיזמין כמובן את הגל הבא של מיליוני מהגרים לא חוקיים.
כמעט שני שליש מהבוחרים הרפובליקנים אומרים שהמפלגה לא מייצגת את עמדותיהם כראוי בנושא הזה, לא קשוחה מספיק במלחמתה נגד ההגירה הלא חוקית. רק מיעוט מבוטל מתוכם - כרבע - סבורים שההיספאנים סובלים מאפליה באמריקה. לעומתם, שני שליש מהמצביעים הדמוקרטים חושבים שיש אפליה, ואפילו חמורה, נגד המיעוטים. הרפובליקנים סבורים שהמהגרים הם ״מעמסה״ על אמריקה (63%), רק מיעוט מהדמוקר-טים (32%) סבורים כמותם.
תרם לדיון הציבורי
בהתאם, הדמוקרטים חוגגים כשט-ראמפ מדבר. זה עוזר להם להזכיר לבו-חריהם מה חושבים הבוחרים במפלגה היריבה. זה עוזר להם לגדל עוד דור של מיעוטים שמצביע למפלגה הדמוקרטית. זה עוזר להם לצבוע את המפלגה הרפובליקנית בצבעים של גזענות.
עד כמה עלולים דבריו של טרא-מפ לפגוע במפלגה, במהלך הפריימריז ובבחירות הכלליות? הם בהחלט עלולים לפגוע, אם כי מי שמוכן להתייחס אל המועמד הזה כאל אדם רציני, עם תוכנית עבודה, יכול לזהות היגיון פוליטי בשיגעון המילולי. טראמפ, אם לנסות ניתוח קר של הטקטיקה שהוא נוקט בה, רואה למול עיניו שני קהלים עיקריים: קהל של מיעוטים שיהיה למפלגתו קשה מאוד להעביר אליה, וקהל של לבנים מהמעמד הנמוך, שהולך ומאבד מכוחו, ועל כן פתוח יותר לשמוע האשמות והגזמות נגד מי שאשם כביכול במצבו המחמיר.
בעל הטור מייקל גרסון, שהיה מיועציו של הנשיא בוש, והוא מתומכיה של רפורמה בתחום ההגירה ושל הניסיון של מועמדים רפובליקנים להתחבר לקהל ההיספאני העולה, תיאר יפה את המהלך של טראמפ בקווים גיאוגרפיים. הנה מועמד שמוכן לוותר על מדינות כמו פלורידה, קולורדו, ונבדה - מדינות מפתח במערכת הבחירות שאחוז המהגרים גבוה ועולה - כדי לנסות ולזכות במדינות כמו אוהיו, פנסילבניה ומי-שיגן - מדינות ״חגורת החלודה״ קשות היום והלבנות.
אם לנסות ולהמשיך את האנלוגיה הזאת, טראמפ כנראה איננו מאמין שהמפלגה הרפובליקנית יכולה לגנוב מי-ריבתה את הבוחרים שהצביעו בהמוניהם עבור הנשיא ברק אובמה. אבל הוא מאמין שהיא יכולה להעביר אליה בוחרים דמוקרטים שבבחירות המקדימות של שנת 2008 בחרו בהילרי קלינטון. לבנים בעלי השכלה נמוכה, הכנסה נמוכה, המתגוררים בערים קטנות, בעיירות, בכפרים, הפוקדים את הכנסיות, המתגעגעים לאמריקה שכבר לא תחזור, ושהשאירה אותם ואת התעסוקה שלהם ואת הפרנסה שלהם בשולי הדרך.
לטווח ארוך זו ודאי אסטרטגיה שאין לה סיכוי רב להצליח. לטווח ארוך, אין תקומה למפלגה שהבוחרים בני המיעוטים הלא לבנים - שעוד כמה עשורים כבר יהיו לרוב - סולדים ממנה וממועמדיה. אבל טראמפ לא מחפש את הטווח הארוך, הוא מחפש את ההישג הקרוב. גם כך, יהיה קשה למדי. המועמד הרפובליקני של 2012, מיט רומני, קיבל מקרב הבוחרים הלבנים אחוז גבוה יותר מזה שקיבל רונלד רייגן בניצחונו על ג׳ימי קרטר בשנת 1980. אבל מה שהספיק לרייגן - כי היו הרבה לבנים והרבה פחות לא לבנים, כבר לא הספיק לרומני. כמעט הספיק - אבל לא הספיק. אובמה, פעמיים, זכה לאמונם של השחורים ושל ההיספאנים באחוזים מסחררים שיקשו מאוד על כל מועמד רפובליקני לזכות ברוב.
זאת הסיבה שרוב חבריו הבכירים של טראמפ למירוץ המפלגתי הסתייגו ממנו ומדבריו במילים חריפות למדי. לא כולם - היו כמה שבירכו על הצפת הדיון החשוב אודות ההגירה הלא חוקית - אבל רובם. בעיקר עשה זאת המועמד בוש, שתוכניתו הפוליטית כוללת את פירוק קואליציית המיעוטים שהרכיב אובמה ומשיכת בוחרים היספאנים למפלגה רפובליקנית מסוג חדש. בעד עובדים ועבודה, בעד הצלחה וסיכוי, בעד אמריקה שמרנית אך מגוונת. ג׳ב בוש אמור להיות הפנים של המפלגה הזאת הוא, ורעייתו קולומבה. רעייתו המקסיקנית. גם בה השתלח טראמפ לפני יומיים.
בוש ינצח את טראמפ בבחירות המקדימות. ואם לא הוא, ינצח מישהו אחר -לא טראמפ. ובמילים אחרות: אין סכנה שהעשיר עם הבלורית והפה הגדול יהיה נשיא ארצות הברית. אבל יש סכנה שעד שלא ייבחר יספיק לזהם את האווירה, ולהסית אמריקאים זה נגד זה, ולקלקל למפלגתו את הסיכוי, ולהפריע לדיון החשוב על ההגירה לאמריקה להתנהל ברצינות. כן - זה דיון חשוב, שראוי לאמריקאים לנהל ברצינות. אם טרא-מפ יגרום להם לעשות את זה, ואז יזוז הצידה כדי להמשיך את חייו הסוערים הרחק מהזירה הציבורית, אפשר יהיה לומר שתרם משהו.