מי שעוקב אחר היחסים בין ישראל ומצרים עשוי להבחין ברוח חדשה המנשבת משם בשבועות האחרונים. משהו התבשל בקהיר בכל הנוגע לתיק הפלסטיני, והמצרים החליטו להגיש את התבשיל לפיה של ירושלים, הפעם בתוספת חיוך.
ובמילים קצת פחות ציוריות: נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, רוצה להחזיר לעצמו את עמדת המתווך בשיחות השלום, ומשלב להילוך ראשון.
מאחורי המאמץ המצרי מסתתרת קריאה מזוקקת של המפה המדינית. קהיר רואה בעצם הימים האלה חלון הזדמנויות וחוששת שמא יוחמץ. כהונתו של מחמוד עבאס (אבו מאזן) עשויה להסתיים בתוך שנה או שנתיים, באופן טבעי.
עבאס כבר חצה את גיל 80, והוא לא סימן לעצמו יורש. לאחר לכתו, בין שבמפתיע ובין שבצורה מסודרת, ייפתחו מאבקי ירושה. סימנים להם כבר נראים כעת. שני יורשים מטעם עצמם, ג׳יבריל רג׳וב ויריבו העזתי מוחמד דחלאן, משקיעים מאמץ רב לחזק את אחיזתם בציבור. דחלאן, בתמיכתה של פטרוניתו איחוד האמירויות, סימן את מחנות הפליטים בגדה, והוא גייס מיליוני דולר להקמת עמותות צדקה שיפעלו בתוכם. הוא מנסה, כמובן, לפעול באופן דומה גם ברצועה. רג'וב, לעומתו, מכהן כראש הוועד האולימפי ברשות הפלסטינית, משרה המעניקה לו חשיפה רבה בציבור הרחב. המאמץ שהוביל להשעות את ישראל מפיפ״א היה חלק ממסע הבחירות שטרם נפתח רשמית.
קיומם של השניים האלה אינו מעיד על כך שהם יהיו המתמודדים היחידים. מעבר לפינה ישנם נוספים, חלקם פחות ידועים לציבור. למשל, ראש המודיעין הכללי של הרשות, מאג'ד פרג', אחד הקרובים ביותר לאבו מאזן. גם הממונה על שיחות השלום, ד״ר סאיב עריקאת, מוזכר באחרונה כמועמד אפשרי. ״אין לי כוונות כאלה ולא מאמצים בנדון״, אמר עריקאת בשבוע שעבר בראיון טלוויזיוני. אבל הוא לא ביטל את האפשרות.
אבו מאזן. צילום: רויטרס
שלוש ציפורים במכה
עתידה המעורפל של צמרת הרשות הפלסטינית אינו הסיבה היחידה שמאיצה במצרים. לאחרונה נכנסה קהיר לתפקידה כיושבת הראש הזמנית של הליגה הערבית. הליגה, שמרכזה בקהיר, משמשת עבור הנהגת הרשות הפלסטינית אכסניה חמימה לגיבוי ולשיתוף בכל הקשור למהלכיה הדיפלומטיים. כל יוזמה שגיבש עבאס - למשל הפנייה לבית הדין הפלילי בהאג, או העתירה לאו״ם שנבלמה בבקשה להכריז על סיום הכיבוש בשטחי 67' - זכתה לגיבוי הליגה, המייצגת רשמית את ממשלות ערב. כך הופכת הצעת אבו מאזן ליוזמה כלל-ערבית ומקבלת משנה תוקף.
מצרים תמיד הייתה המדינה הדומיננטית ביותר בליגה, אבל לעתים - בעיקר לפני שפרצו אירועי האביב הערבי - היה עליה להתמודד עם אופוזיציה פנימית. סוריה, למשל, הייתה סמן קיצוני בכל הקשור לבעיה הפלסטינית והקשתה לעתים על קבלת החלטות. לוב בהנהגת קדאפי ניהלה נגד הליגה מאמץ שהדגיש את חולשתה ואף החליש אותה. שלוש שנים לפני שהופל, הכריז קדאפי על עזיבת הליגה והאשים אותה באימפוטנציה. הוא הפנה את מאמציו לאפריקה השחורה.
עם כניסתם לתפקיד הנשיאה הזמנית, ביצעו המצרים מהלך חריף בנושא הפלסטיני. הם פירקו את ועדת המעקב בת 13 הנציגים, שאליה היה פונה אבו מאזן כדי לקבל גושפנקה לכל יוזמותיו כלפי ממשלת נתניהו. בכך הצליחו להיפטר מקטאר, חברה דומיננטית בוועדה, שפעלה כפטרוניתה של חמאס, ולחצה לרוב על קבלת החלטות קיצוניות יותר. במקום ועדת המעקב הקימו המצרים מטבחון רזה ומתון, הכולל את סעודיה, מרוקו, ירדן, מצרים והליגה הערבית. כולן מדינות יציבות באופן יחסי, בעלות היסטוריה של מעורבות בנושא הפלסטיני (מרוקו מכהנת כיו״ר ועדת ירושלים בליגה) ומקובלות על ישראל. ועדת החמש תהיה מעתה העוגן החמים של אבו מאזן בבואו לקבל את חותמות ההכשר של חבריו הערבים.
נוסף על כך, יזמו המצרים שני מהלכים דיפלומטיים טקטיים. תחילה, הם מינו שגריר בישראל, את חאזם חיירת, יועץ שר החוץ המצרי לעניינים קונסולריים ולענייני הסגל הדיפלומטי. חיירת, שיהיה השגריר השישי של מצרים כאן, צבר ניסיון רב בדיפלומטיה האזורית. הוא כיהן בעברו כשגריר ארצו בדמשק, בסנטיאגו, בירת צ'ילה, וכנציגה בליגה הערבית. הוא צפוי להגיע ללשכתו בתל אביב בשבועות הקרובים, ולסיים בכך שלוש שנים שבהן נוהלה השגרירות בדרג של מיופה כוח בלבד, מאז החזירה קהיר את נציגה בישראל במהלך מבצע עמוד ענן בעזה.
אחרי ההכרזה על השגריר החדש הזמינו המצרים לקהיר את המנכ״ל הטרי של משרד החוץ, ד״ר דורי גולד. גולד יצא לביקור בן כמה שעות, ונפגש במהלכו עם צמרת משרד החוץ המצרי. לאחר שהמריא חזרה לארץ, בערבו של 28 ביוני, יזמו המצרים את פרסום הידיעה בעיתונות. המצרים מכירים היטב את התסביך הישראלי ופרטו עליו באלגנטיות. ישראל, כידוע, אוהבת להיות נאהבת. כל גילוי של יחסים נורמליים מתקבל בירושלים בתחושת רווחה רבה, ואף על פי שלביקור הזה לא הייתה משמעות דרמטית מעבר לעצם קיומו, טרחו המצרים לפרסמו, בניגוד למדיניות ההצנעה של כל מגע עם אישים ישראלים.
בהזמנת ד״ר גולד אליה, תפסה קהיר שלוש ציפורים במכה אחת. נוסף על כך שהעבירה לירושלים מסר חמים של רצון טוב, עם תקווה לפתוח את לבה של ממשלת ישראל בנושא הפלסטיני, ניצלו המצרים את מעמדו של האורח. גולד מקורב מאוד לראש הממשלה בנימין נתניהו, מה שעשוי להבטיח שכל מסר שנאמר בשיחות הסגורות יגיע ישירות לאוזני ראש הממשלה. מנכ״ל משרד החוץ הוא במוצאו אמריקאי, בעל מהלכים בוושי־ נגטון. תכונה זו, מקווים המצרים, עשויה לעמוד לשימושם בעתיד, במסגרת מאמציהם המתמשכים לצמצם את הריחוק שנוצר עם הממשל האמריקאי מאז הודח הנשיא מהאחים המוסלמים, מוחמד מורסי.
משרד החוץ המצרי מגלה לאחרונה פתיחות יחסית לצוות השגרירות הישראלית בקהיר, בניגוד לתקופות שונות בעבר, שבהן בקושי עמדה לרשותם כתובת. כיום, נגישותם של השגריר חיים קורן וצוותו לגורמי ממשל, כלכלה ותקשורת בבירה המצרית טובה. את פירות המגע הזה אפשר היה לראות בסוף השבוע, כאשר קורן בירך את העם המצרי בקלטת וידיאו קצרה שבה הוא צולם בערבית, לרגל חג עיד אל־פיטר שסיים את חודש הרמדאן.
ד״ר דורי גולד. צילום: משה שי, פלאש 90
"זה לא הזמן"
אבל לכל אלה קדמה דרמה. לא דרמה פוליטית, אלא טלוויזיונית. בשנה האחרונה הופקה במצרים הסדרה העלילתית ״חארת אל־יהוד״ (שכונת היהודים). במרכז הסדרה רומן בין גבר מוסלמי וצעירה יהודייה. מן הסתם, חודרת העלילה לתוך משפחתה של הצעירה, לילא הארון, שאותה מגלמת השחקנית מינא שלבי, ומתארת את אורח החיים בתוכה. התסריטאי, מדחת אל־עדל, הקפיד בכבודם של גיבוריו, וכך יוצא ש״חארת אל־יהוד״ אינה רק יצירת אמנות, אלא גם שלב בהתבגרותה של היצירה המצרית: עד כה הוצגו שם היהודים בשלל תכונות סטריאוטיפיות - קמצנים, חורשי מזימות, פושעים ורוצחים. אל־עדל הפך אותם לראשונה לבני אנוש נורמטיביים. בעלי רצונות, אכזבות, תשוקות לגיטימיות, ומסורים לעבודת הבורא, כאחיהם המוסלמים.
ויש גם קריצה ליודעי ח״ן. שכונת היהודים בקהיר, הסמוכה לשוק חאן־חלילי המפורסם, היא כור מחצבתו של הנשיא עבד אל־פתאח א־סיסי. שם הוא גדל. בשנתיים שבהן מכהן א־סיסי כמנהיגה של מצרים, הוא התבטא כמה פעמים בזכות התהליך המדיני. לפני כחצי שנה ביקר נתניהו בירדן כאורחו של המלך עבדאללה. המארח העלה את נשיא מצרים על הקו, והשניים שוחחו. ״אמרתי לראש הממשלה נתניהו שאין מנוס מחזרה לתהליך השלום. מצרים מוכנה להשקיע מאמץ להניעו״, אמר נשיא מצרים לעיתונאים בעקבות אותה שיחה טלפונית.
תהיה זו הפתעה גדולה אם המהלך המצרי יבשיל לכדי פריצת דרך. במשרד החוץ בירושלים מסרבים לדבר על אוסף המסרים שמגיעים מקהיר. שם יודעים כי בהיעדר אור ירוק מלשכת ראש הממשלה, לא יזוז דבר בתהליך המדיני. ממשלת נתניהו, מצדה, רחוקה מהנעת תהליך כלשהו עם הפלסטינים. הפירוד בין הרשות ועזה, אומרים מקורבי נתניהו, מבטיח הסכם חלקי בלבד, או קשיים רבים בכל הסכם עתידי. ״כאשר מסביב הכל מיטלטל, זה לא הזמן להסכם קבע היסטורי עם הפלסטינים״, מוסיפים בירושלים.
כל הזמן הזה, מתקיימת ברצועה מציאות אחרת לגמרי בין ישראל, מצרים, חמאס והארגון הקיצוני ״מחוז סיני״, שהביע אמונים לדאעש. זוהי תסבוכת נוספת על כל הסכם שלום. ישראל ומצרים לוחמות שם נגד התקרבות משמעותית בין שני הפלגים האחרים, שמסכנת את יציבות האזור משני צדי הגבול. גורם בחמאס לגלג באוזנינו על סיכויי השלום עם הרשות. ״הם לא ייתנו לכם דבר, כי אין ביכולתו של אבו מאזן להציע ויתורים לישראל״, הוא אמר, ״לכם יהיה הרבה יותר קל להגיע להסדר רגיעה דווקא איתנו״.