בינואר 2017 ייעלמו שתי דמויות מוכרות מקדמת הזירה העולמית.
בוושינגטון יעזוב ברק אובמה את הבית הלבן, ובניו יורק באן קי־מון יפרוש מתפקידו כמזכיר הכללי של האו"ם. בעוד בזירה הפנימית האמריקאית מתנהל המרוץ לנשיאות, במתחם האו"ם מתעצבת לאט ומתהווה, מהוססת, ההתמודדות על כהונת המזכ"ל.
להגדיר את המרוץ לנשיאות כמתוקשר זו לשון המעטה. ההתמודדות של הפוליטיקאים הנאבקים על מועמדות מפלגתם לנשיאות מתנהלת בעיקר מעל דפי העיתונות ומרקעי הטלוויזיה. אולם נוהלי הדיפלומטיה בבניין הזכוכית בניו יורק מחייבים מידה של צנעה ומגבלות בחשיפה. מידע ופרטים על התחרות על כהונת המזכ"ל הם בהיצע מצומצם ביותר, ורק באחרונה מורגשת התעוררות בביקוש.
אבל לשתי ההתמודדויות פרט דומה מאחד ומשותף: הן צופנות פוטנציאל לתוצאות מהפכניות והיסטוריות. את המרוץ למועמדות המפלגה הדמוקרטית מובילה אישה, הילארי קלינטון. למרות נסיגות בשיעורי התמיכה בה, שנרשמו באחרונה, מעריכים הפרשנים שסיכוייה של קלינטון להיות האישה הראשונה המועמדת לנשיאות הם יותר מטובים. אותם מומחים טוענים שאם הרפובליקנים לא יתעשתו, לקלינטון יעמדו סיכויים סבירים לזכות גם בנשיאות.
לעומת זאת, במסדרונות האו"ם העניינים מתנהלים לאטם, בלי התרגשות, כפופים להתאפקות דיפלומטית. הדיפלומטים מדברים, דנים
ומתווכחים בשאלה: האם לא הגיע הזמן לבחור באישה כמזכ"לית הארגון העולמי? באחרונה מורגשת התעוררות בפעילות לקידום הרעיון. ואף על פי שעדיין אין תאריך לקיום הבחירות, כבר מוזכרים שמות של מספר נשים כמועמדות לכהונה הבכירה, לראשונה בהיסטוריה של הארגון העולמי בן ה־70 ולאחר שמונה מזכ"לים גברים.
במטה הראשי של האו"ם אזכור שמות של נשים כמועמדות לתפקיד המזכ"ל נשמע מאחורי הקלעים כזעקת קרב, כקריאה למרד במוסכמות שאבד עליהן הכלח. כך זה הצטייר בתקרית משעשעת שאירעה באחד האולמות בקומה השנייה בבניין. נציגי משלחות שונות התכנסו לדיון בשאלה כיצד לקיים את הבחירות לתפקיד המזכ"ל. הנואם המרכזי היה דיפלומט בכיר במשלחת אסטוניה, מרגיוס קולגה. הוא הציע שבחירה סופית של מועמדים תתקיים לפחות שלושה חודשים לפני שמתחילה כהונה חדשה של המזכ"ל. "פשוט כדי שהוא, המועמד, יוכל להתכונן לתפקיד", הסביר האיש. "תסלח לי, מדוע אתה אומר כל הזמן 'הוא'?" קראה אישה מהקהל. "מדוע אתה לא אומר 'הוא' ו'היא'?". הדיפלומט נראה נבוך ומיהר להתנצל. לצועקת, מרי רובינסון, הנשיאה לשעבר של אירלנד, הייתה סיבה טובה למחות: שמה מוזכר כאחת הנשים המועמדות לתפקיד המזכ"ל.
באן קי מון. צילום: רויטרס
באן קי־מון, שמסיים את תפקידו בסוף 2016, יכול היה לבקש תקופת כהונה שלישית של ארבע שנים וקרוב לוודאי שהיה נענה, כפי שהיה עם קודמו בתפקיד, קופי אנאן. אבל באן קי־מון מעדיף לפרוש, ולפי השמועות הוא מתכונן להתמודד לנשיאות בארצו, דרום קוריאה.
מזכ"ל האו"ם הוא תפקיד נחשק ומכובד. נושא הכהונה זוכה לחשיפה תקשורתית, נוכח כאורח כבוד כמעט בכל אירוע עולמי ונואם בפגישות פסגה של המעצמות. אבל זאת משימה כפויית טובה ומתסכלת. השליחות היא בעלת משמעות סמלית והצהרתית בעיקר, וסמכותו המעשית של המזכ"ל
והשפעתו הישירה על סדר היום הן מוגבלות ביותר. פתרון למשברים ויישוב סכסוכים מזוינים כפופים להחלטה החייבת להתקבל בהסכמה כללית במועצת הביטחון, שהיא מותנית ותלויה בהסכם שהושג מראש ובהבנה מתואמת בקרב חמש המעצמות המחזיקות בזכות הווטו במועצה. בלי הקונצנזוס, המזכ"ל חסר אונים.
במאמר ראשי שפורסם השבוע ב"ניו יורק טיימס", נעשה עוול לבאן קי־מון, שהוגדר כ"מנהיג סמוי, שלא נראה". זה פשוט לא מדויק: יותר מקודמיו, באן קי־מון מפגין נוכחות. הוא מבקר באזורי מתיחות, משמיע אזהרות והתרעות ומעביר תדרוכים תכופים לחברות מועצת הביטחון. הוא ידוע כוורקוהוליק, שמגיע ללשכתו בקומה ה־38 גם בשבתות ובימי ראשון. ועדיין, למזכ"ל אין ולא הייתה כמעט שום השפעה בתחום יישוב סכסוכים ופתרון משברים. בתקופת כהונתו הנוכחית הטרור העולמי התפשט, הטבח בסוריה נמשך כחמש שנים, רוסיה מנהלת מדיניות סרבנית ומתריסה והיקף הפליטים והעקורים בעולם כתוצאה ממלחמות פנימיות עולה על עשרה מיליון, הגדול ביותר מאז תום מלחמת העולם השנייה. באן קי־מון הצליח בתחום אחד - הוא העלה את בעיות איכות הסביבה וזיהום האוויר לראש סדר העדיפויות של הקהילה הבינלאומית.
לעג לשינויים ולתמורות
הדברים הללו לא משקפים מאזן חיובי שיעודד גברים או נשים לשאוף ולהתמודד על התפקיד. דיפלומטים בניו יורק מציינים כי אכן עד עתה לא נרשמה נהירה מיוחדת של מועמדים לרשת את מקומו. בשיחות פרטיות מזכירים כמועמדים מועדפים את ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר ואת נשיא ברזיל לשעבר, לולה דה־סילווה. באחרונה עולה בשיחות שמו של נשיא ארצות הברית לשעבר ביל קלינטון כמועמד אפשרי, וה"ניו יורק טיימס" דיווח כי לרשימת המועמדים צורף דנילו טרק, נשיא סלובניה לשעבר.
הדיווח בעיתון מזכיר גם את שמותיהן של ארבע נשים שצפויות להתמודד על תפקיד המזכ"ל: הלן קלארק, ראשת ממשלת ניו זילנד לשעבר; אירינה בוקובה הבולגרייה, מזכ"לית אונסק"ו שנחשבת דמות פופולרית; קריסטלינה גיאורגייבה, גם היא מבולגריה, שמכהנת כסגנית נשיא מועצת אירופה, ונשיאת צ'ילה מישל באשלה. בשיחות סגורות מוזכרות עוד נשים כמועמדות: נשיאת ליטא, דליה גריבאוסקאיטה; ראשת ממשלת דנמרק, הלה תורנינג-שמידט, וכאמור מרי רובינסון, נשיאת אירלנד לשעבר.
אירינה בוקובה. צילום: רויטרס
הפעילות לקידום מועמדת אישה לתפקיד המזכ"ל תופסת תאוצה לאחרונה: קבוצה של 24 ארצות חברות, בהנהגת קולומביה, פועלת מאחורי הקלעים להבטחת בחירה של אישה לראשות הארגון העולמי. במקביל, קרואטיה ונמביה מובילות יוזמה שמטרתה לתת לארצות החברות נוכחות פעילה, מעורבות והשפעה משמעותיות בתהליך בחירת מזכ"ל.
לדברי ה"ניו יורק טיימס", נציגים של 44 ארצות חברות כבר חתמו על עצומה שקוראת לתמיכה בפעילותה של קולומביה. זה אומנם לא מספר מרשים בארגון שחברות בו 193 ארצות, אבל לפני שנתיים־שלוש יוזמה כזאת נראתה לא אפשרית. שינוי משמעותי בהליכי בחירת המזכ"ל עשוי לבטל את הנוהג הקיים עד היום, שכל מזכ"ל חדש מייצג קבוצה או גוש מדינות אזוריים. לפי הנוהג הזה המזכ"ל הבא צריך לייצג את מזרח אירופה. לפיכך ארצות חברות אינן ששות למהפך שיעשוק אותן מייצוג בהנהגת הארגון העולמי.
"הניו יורק טיימס" מציין כי מלבד הפעילות הפנים־ארגונית, קבוצות נשים מחוץ לארגון החלו לגלות מעורבות בקידום בחירת אישה לתפקיד. בקבוצה אחת פעילות נשיאת ליבריה, אלן ג'ונסון סירליף; אליסיה בארסנה איברה, מנכ"לית המועצה הכלכלית של אמריקה הלטינית, וכריסטינה לאגארד, יושבת ראש קרן המטבע העולמית.
דליה גריבאוסקאיטה. צילום: רויטרס
ההתעוררות בפעילות לקידום בחירת אישה לתפקיד המזכ"ל והרשימה הארוכה של הנשים המוזכרות כמועמדות לתפקיד אינם ביטוי של כבוד והערכה לארגון העולמי כמו שהן משקפות תחושות של ניכור, דחייה וריחוק מאופיו המסורבל של האו"ם, ממתכונתו הארכאית ומדפוסי תפקודו המרושלים. בהרבה מובנים ותחומים הארגון לא השתנה מאז נוסד, בשנת 1945, בעקבות מוראות מלחמת העולם השנייה.
במיוחד מעורר ביקורת קשה הרכב מועצת הביטחון והשתלטות חמש המעצמות על התנהלותה של המועצה ועל סדר יומה. הרכב המועצה, הגוף היחיד באו"ם המוסמך להפעיל כוח צבאי כדי לאכוף את החלטותיו, איננו משקף את השינויים ואת התמורות שחלו במאזן הכוחות בזירה העולמית, ואף לועג להם. בפעם האחרונה השתנה הרכבה ב־1963, כשמספר החברות הלא קבועות גדל מ־11 ל־15. אבל במקביל עלה מספר הארצות החברות בארגון מ־113 ל־193.
מרגיז יותר ההרכב של חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון, שנקבע ב־1945 ע"ל ידי בעלות הברית, כפרס על ניצחונן על גרמניה הנאצית. כיום זהו לכל הדעות הרכב אנכרוניסטי ושרירותי, שמתעלם באופן מתריס מהיקף אוכלוסייתן ועוצמתן הכלכלית של ארצות כמו גרמניה, יפן, ברזיל, הודו, אינדונזיה ועוד. כל ההצעות והיוזמות שהועלו עד היום לרפורמות בהרכב מועצת הביטחון נדחו וסוכלו על ידי החברות הקבועות - ארצות הברית, רוסיה, סין, בריטניה וצרפת - החרדות למעמדן האקסקלוסיבי.
הלן קלארק. צילום: רויטרס
"תנו לנשים הזדמנות"
היוזמות לקידום בחירת אישה לתפקיד המזכ"ל הן בעצם קריאת תגר וערעור על הסמכות המשוריינת למועצה, כלומר לחמש המעצמות, שלפי התקנון הישן הקיים הן המחליטות על המועמדים הסופיים לכהונת המזכ"ל.
בכל הדיונים וההתייעצויות המתקיימים לאחרונה בבניין האו"ם בנוגע לבחירות לתפקיד המזכ"ל, הנושא המדובר ביותר הוא דרישה לפתיחות ולשקיפות של תהליך הבחירה. במילים אחרות, נישול חמש המעצמות מהבלעדיות המוקפדת שהן שומרות לעצמן בניווט תהליך בחירת המזכ"ל. "מה שלא יהיו תוצאות ההתמודדות על כהונת המזכ"ל הבא, מבחינה היסטורית התהליך הישן לא הביא בחשבון את מחצית האוכלוסייה בעולם", אמר לואיס ארבור, דיפלומט קנדי שעמד בראש המועצה לזכויות אדם של האו"ם. "עד היום התהליך הזה התנהל כמו סחר סוסים בהשתתפות המעצמות, ושיקף בעיקר את האינטרסים של המעצמות בלי התחשבות בכישורים האישיים של המועמדים".
במגילת האו"ם, שנוסחה ב־1945, נאמר כי בראש הארגון חייב לעמוד "גבר בעל מעמד ובעל הישגים". בתמורות שחלו בתחום קידום שוויון זכויות לנשים "אסור לקרוא הגדרה כזאת לתפקיד כלשונה", כתב "הניו יורק טייימס" במאמר ראשי. כיום מכהנות באו"ם 38 שגרירות שעומדות בראש משלחות ארצותיהן, בארצות מרכזיות ומשפיעות מכהנות נשים בראשות ממשלה או מחזיקות תיקים בכירים, בראש שורה ארוכה של ארגונים ומוסדות עולמיים מכהנות נשים ובחברות ענק בארצות הברית ובאירופה המנכ"ליות הן נשים.
"ראו והביטו על המאה הקודמת, העקובה מדם, שאליה הובילו אותנו גברים", אמרה פרופסור גבריאלה שלו, השגרירה לשעבר של ישראל באו"ם. "תנו לנו, לנשים, הזדמנות להנהיג, ואולי עולמנו יהיה עולם טוב יותר.
"כשגרירה הראשונה, ובינתיים היחידה של ישראל באו"ם אחרי 14 שגרירים גברים, למדתי להעריך את עוצמת הכוח הנשי", הוסיפה שלו בראיון עיתונאי. "הקשר המיוחד שנרקם ביני כאישה לבין נשים שגרירות, כמו גם ביני לבין גברים שגרירים, לאו דווקא ממדינות שיש לישראל קשרים עמן, סייע לישראל בימים קשים ומאתגרים של דוח גולדסטון, עופרת יצוקה והמשט התורכי".
בעצרת השנתית של האו"ם, שמתחילה בסוף החודש הבא, צפוי שעניין תהליך הבחירה של מזכ"ל חדש יהיה נושא שיידון בנאומים של ראשי המדינות ובפגישות של ראשי ממשלות ושרי חוץ שישתתפו בעצרת. כולם ידגישו את החשיבות ברפורמות ובשינויים הכרחיים במבנה מועצת הביטחון וכמובן בהליכי בחירת המזכ"ל. אבל זה לא מחזק את התביעה לפתיחות ולשקיפות בהליכים. כל שנה נידונות ונשקלות הצעות ויוזמות לרפורמות בעצרת הכללית, ואחרי שכולם נוטשים את ניו יורק וחוזרים לבירותיהם, מתעבה שכבת האבק על ניירות העבודה. "האו"ם הוא כמו הוותיקן", אמר דיפלומט ותיק. "גורמים חזקים וסמויים מתעבים מהפכות ומעדיפים שהמצב הנוכחי יישאר כמות שהוא".
מרי רובינסון מודעת היטב להערכה הזאת. כדיפלומטית ותיקה היא מכירה את הפעילות מאחורי הקלעים ואת נכלולי נציגי המעצמות. היא צוטטה באחרונה כמי שאמרה "המועמד הנכון חייב להיות עצמאי, בלתי תלוי ולא בעל חוב לאינטרסים לארצות חברות יחידות. אם יתברר שהמועמד הראוי הוא גבר, שיהיה גבר".
גבריאלה שלו. צילום: פלאש 90