האיש שלנו בסין: מתן וילנאי נשמע אופטימי מאי פעם

כאשר הוצע לו התפקיד לראשונה, וילנאי, אז השר לביטחון הפנים מטעם מפלגתו של אהוד ברק, העצמאות (שמאז הספיקה להתפרק), היסס. ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר לוילנאי שבתור קצין צנחנים צעיר, שהיה בזמנו סגן מפקד המבצע לשחרור החטופים באנטבה והתקדם לדרגת אלוף, כי “הסינים מעריצים גיבורים צבאיים”. למרות זאת וילנאי היה מודאג מחוסר הידע שלו אז בנוגע למדינה ומהיעדר כישורים מספקים של דיפלומט. אין ספק שהיום אין בו גרם אחד של חרטה על כך שקיבל בסופו של דבר את התפקיד.
 

יושב בנוחות על כורסה שלו מברך אותי וילנאי לשלום מתוך המבואה רחבת הידיים בקומה העליונה של מתחם השגרירות הנודע בכינוי “הקיבוץ”. המתחם משקיף לעבר רובע הדיפלומטים שבבירת סין, ובו לא פחות מ־150 שגרירויות – סימן להגדלת כוחה הגלובלי של סין.
 

“וכמה זמן תשהה כאן?”, שואל אותי וילנאי. כשאני משיב כי הגעתי רק לכמה ימים, הוא אומר מיד, “סמוך עלי, אחרי כמה ימים כאן תיהפך לסיני מובהק. פתאום תבין מה זה סין וכל נקודת המבט שלך תשתנה”.

"הנשיא שלנו" שי ג'ינפינג עם הנשיא אובמה. צילום: רויטרס

וילנאי מוסיף ואומר: “אירופה וארה”ב חשובות מאוד. אמריקה היא מעצמת העל שעליה מסתמכת ישראל לחלוטין. אבל סין תופסת מקום מיוחד במינו בעולם. עלינו ללמוד על סין – לא כי מדובר ב'דבר הבא’ אלא כי מדובר ‘בדבר שכבר הגיע’”.

תה ירוק ו־סין ב־60 דקות

בעודנו לוגמים תה סיני ירוק פותח וילנאי בתדריך שעניינו “סין ב־60 דקות”. החל בהסבר על השיטה הפוליטית במדינה, מדיניות החוץ הסינית, התהליך האורבני שסוחף אחריו את המדינה ומשנה את בסיס מהותה וכמובן, איך לא, יחסיה של ישראל עם “הממלכה התיכונה”.

“הבנתה של ישראל בכל הנוגע לסין אינה פחות מטרגדיה”, אומר וילנאי ומוסיף במרירות: “צוות החשיבה היחיד בישראל שמקיים לעתים שיחות על סין הוא המכון למחקרי ביטחון לאומי. אין ולו צוות חשיבה אחד בישראל המתמחה בסין. יש תחקירן אחד במשרד החוץ שמתמחה בסין וכמה אקדמאים המפוזרים בכמה אוניברסיטאות וזהו זה. במקביל גם אין עיתונאי אחד שמתעסק בסין. יש פער אדיר בהבנה של ישראל את סין, אבל אנחנו בחברה טובה – מרבית העולם לא מבין את סין”.

בשלב הזה הוא מדגיש כי “הדרך הטובה ביותר לזכות בהבנה הזאת היא באמצעות חיבור בין אנשים. עבורי חשוב מאוד שאנשים יבינו זה את זה. יש לנו עוד דרך ארוכה אבל הבסיס קיים והוא מצוין. סין היא האומה היחידה בעולם, למעט ישראל, המחזיקה בזיכרון היסטורי שמביט אלפי שנים אחורה. הנושא של קונפוציוס, שחי במאה ה־5 לפנה”ס, עולה כאן לדיון פעמים רבות ואין ילד בסין שלא מכיר את שמו - בדיוק כמו ישראל ויחסה למשה רבנו ואברהם אבינו”. למרות זאת וילנאי מודה כי כשמדובר בפוליטיקה ובדיפלומטיה, המשותף לנו ולסינים לא ממש משחק תפקיד: “הסינים זוכרים היטב מהיכן מגיע הנפט שלהם. הזדהותם עם המטרה הערבית ברורה וחדה. הסינים מעולם לא הצביעו עבורנו, בשום מוסד בינלאומי”.
 

בשלב הזה אני מתערב: “האם יש סיכוי, לאור התהדקות היחסים בין שתי המדינות, זו השנה ה־24 מאז נוצרו יחסים אלו, שסין תפעל כדוגמת הודו ותימנע מהחלטה נגד ישראל באו”ם?”. וילנאי משיב: “יש סיכוי שהם יימנעו. אני מאמין שיהיה אפשר להגיע לזה ואני מאמין שנגיע לשם, אבל זו דרך ארוכה. הסינים אומרים למעשה לישראל ‘אתם הגורם החזק במזרח התיכון, אז תפתרו את הבעיה. אל תבלבלו את המוח”. וילנאי מסביר כי לסינים יש מדיניות ברורה מאוד של “אי התערבות בעניינים פנימיים של מדינות אחרות. בעולם לא תמיד מבינים את זה נכון. לנקודת המבט הסינית, כל מדינה אחראית לעניינה שלה, ולא הסינים יהיו אלו שיתערבו בעניינים אלו, בישראל, באיראן או בסוריה, לצורך העניין. זוהי המדיניות פה מאז ימיו של מאו דזה־דונג, האב המייסד של רפובליקת העם”. 
 

הוא מודה כי יחסה של סין לישראל אמביוולנטי: ”מצד אחד סין מעוניינת בידע ובטכנולוגיה שלנו, אולם מצד שני הם מזדהים במישור הדיפלומטי עם העולם הערבי. אף שהם ממשיכים לטעון, במידה מסוימת של צדק, כי הם ביחסי חברות עם שני הצדדים”. בינתיים היצוא של ישראל לסין וההשקעות הסיניות בארץ במגמת עלייה. המסחר הדו־צדדי נע בסביבות ה־11.5 מיליארד דולר, ושני שלישים מסכום זה - מסחורה המיובאת מסין.

פועלי בניין סינים בביג'ינג. צילום: רויטרס

“ההשקעות הסיניות בישראל גדלות בקצב מסחרר”, אומר וילנאי, “מה שהסינים מחפשים בישראל הוא חדשנות. הם מבינים שכדי להצעיד את הכלכלה בסין קדימה, הם צריכים חדשנות”. ואכן ב־2014 הסתכמו העסקות מתחום הטכנולוגיה בין סין לישראל ב־300 מיליון דולר - עלייה מ־50 מיליון בשנה קודם לכן. המספרים ב־2015 צפויים לעלות על הסכום הזה. עם זאת, חדשנות אינה הדבר היחיד שהסינים מחפשים בישראל. וילנאי מחזיק בתקווה שהשוק הסיני יוכל להציל את החקלאים הישראלים הסובלים מירידה במכירת המוצרים שהם מייצאים לאירופה. הוא מצהיר כי אחת ממטרותיו העיקריות לשנה הקרובה היא קידום היצוא החקלאי לסין. 
 

וילנאי שם דגש נוסף על תפיסת נתח משוק של יותר מ־100 מיליון תיירים סינים, שיצאו מסין ב־2014: “אני מקווה לראות כמות של כ־45 אלף תיירים סינים שיגיעו לישראל עד תום השנה הנוכחית”, הוא מצהיר, “מדובר בכמות של יותר מפי שלושה מהתיירים שהגיעו לישראל לפני שלוש שנים, כך שהגרף בהחלט בסימן של שיפור עקבי. עם זאת, כל שיפור נוסף מצריך פישוט תהליך הוצאת הוויזה – דבר שאנו מבצעים כעת, והוא מצריך טיסות ישירות (חברת התעופה הפרטית הגדולה ביותר בסין הודיעה בחודש שעבר כי תתחיל לטוס שלוש פעמים בשבוע מבייג’ינג לבן גוריון, נוסף לטיסות של אל־על, שכבר מוציאה כעת שלוש טיסות בשבוע באותו מסלול - א"א). אני מאמין כי עד שנת 2017 נגיע ל־100 אלף תיירים סינים בישראל”.

למרות המספרים המרשימים והגרף שמצביע על עלייה עקבית בכמות העסקים בין שתי המדינות מודה וילנאי: “לא קל לעשות עסקים בסין. ראשית - מכשול השפה. הדור הצעיר מדבר אנגלית אבל הדור המבוגר לא. כשחברה כלשהי רוצה להיכנס לסין היא חייבת ‘לשבור שיניים’. שנית - הבדלים תרבותיים. ישראלים נתקלים פה בדברים שאינם מורגלים אליהם, ולא ממש יודעים כיצד להתייחס אליהם. אבל למרות כל זה, חברות שלא מצליחות פה מנסות שוב כי הן מבינות את הפוטנציאל הגלום בסין, ואומרות לעצמן שמדובר בסך הכל בעקומת למידה. בהחלט אפשר לומר כי צריך לשלם ‘דמי לימוד’ עבור החדירה לשוק הסיני”. 
 

אף על פי שוילנאי לא מוכן להתחייב לתחזית של מספרים בעתיד, הוא בהחלט אופטימי אשר להמשך יחסי המסחר בין שתי המדינות: “מה שחשוב הוא שהמסחר במגמת עלייה”, הוא אומר, “ברור שיש אלמנטים רבים המהווים מכשול, כאלו שאינם נמצאים בשליטתנו, אבל אנחנו נגיע ל־5 מיליארד דולר ביצוא כבר בשנים הקרובות. זה לא יהיה קל אבל אנחנו בכיוון הנכון”.
 

כיוון אפשרי נוסף לשיתוף פעולה בין שתי המדינות הוא פרויקט “דרך המשי החדשה” של סין. תוכנית שאפתנית לחבר את המדינה, דרך היבשה והים, עם אירופה. “הסינים משקיעים עשרות מיליארדי דולרים בפרויקטים גדולים של תשתיות באזור המחבר בין סין לאירופה, וכל מדינה במרחב הזה רואה עצמה כחלק מהפרויקט – וכך גם אנחנו, הישראלים”, הוא מסביר ומוסיף, “הסינים הקימו בנק במטרה לממן את הפרויקט הזה – הבנק האסייתי להשקעות התשתיות – ואני מאמין כי כבר בתוך זמן קצר, הוא יהפוך לאחד המוסדות הפיננסים החשובים ביותר בעולם. 
 

"אנחנו חברים מייסדים בבנק הזה, שיממן פרויקטים במרחב בין סין לאירופה כולל רוסיה, איראן, עיראק, טורקיה ודרך הים, כולל תעלת סואץ. ולכן זה קשור גם למסילת הרכבת בין אילת לאשדוד”. בהקשר זה יש לציין כי ב־2012 הודיעו ישראל וסין כי הן פותחות בשיחות מקדימות בנוגע לבנייה של מסילת רכבת מאילת לאשדוד, שתשמש גשר על יבשה ותהווה אלטרנטיבה לתעלת סואץ. מאז הצליחו המצרים להשלים תעלה שנייה, ואפילו לוילנאי אין מושג מה קורה עם הפרויקט של מסילת הרכבת. 
 

“אם תשאל אותי, הסינים חייבים להיות גורם מייצב, וזה בדיוק מה שהם מנסים להיות”, משיב וילנאי שמתייחס לקונספט הסיני של “יציבות והרמוניה”. הוא מסביר כי קונספט זה מתייחס גם לנושאים פנימיים במדינה: “אם יש דבר אחד שמסוגל לגרום להנהגה הסינית נדודי שינה הרי שזה מה שקרה לסובייטים בשליטת מיכאיל גורבצ’וב. הסינים לא יאפשרו לדבר כזה לקרות אצלם”.
 

וילנאי מעדיף שלא לגעת ישירות בביקורת מצד המערב בנוגע לסמכותיות הסינית, אבל אין ספק כי הוא מתרשם עמוקות מהנהגת המדינה. בעקיצה ברורה לכיוונם שם הפוליטיקאים הישראלים אומר וילנאי: “בסין אתה לא הופך לשר כי אתה יודע לנגן בגיטרה. כל מחזיקי התפקידים כאן עברו דרך ארוכה והוכיחו עצמם לכל אורך המסלול. המנהיגים הסינים מלומדים ושקולים מאוד”. 
 

וילנאי מחדד את הדברים: “לדעתי המשוחדת, הסינים רואים דברים הרבה יותר נכון מאיתנו. הם משוחררים מדמוקרטיה, וזה שחרור גדול. הם לא חייבים לרמות כל הזמן כמו הפוליטיקאים שלנו, שאין להם ברירה אז הם אומרים דבר אחד ויוצא להם דבר אחר, כי הם אומרים את מה שהקהל אוהב לשמוע ואחרי זה מגלים כי המציאות חזקה יותר מהכל. הפוליטיקאים הסינים מגלים רגישות רבה מאוד לציבור כי הם מבינים מה יקרה אם הציבור לא יהיה מרוצה – המפלגה תיפגע, ואסור שהמפלגה תיפגע כי היא מעל הכל”.
 

שלא במפתיע, וילנאי לא מתגעגע כלל לפוליטיקה הישראלית. הוא אומר כי אין לו שום תוכניות לחזור לפוליטיקה לאחר שתסתיים הקדנציה שלו פה. ומה בנוגע לתקופת כהונתו בסין? “ב־2016 אני אהיה פה ארבע שנים”, הוא עונה, “זה נראה לי הזמן הראוי להיות בסין. שנתיים זה מעט מדי, חמש שנים זה יותר מדי. ארבע שנים זה בדיוק הזמן שאתה גם למד וגם מניע דברים חדשים. אחרי חמש שנים אתה מתחיל להיות יותר מדי ותיק”.