אקטיביסטיות רבות ברחבי העולם בירכו בשבוע האחרון על בחירתה של בידיה דווי בנדארי לנשיאה של נפאל וציינו שמדובר בהישג לנשים במדינה. אין זה הצעד הראשון שנוקטת המדינה כדי לקדם שוויון בין נשים וגברים. ב־17 בספטמבר כבר אומצה בנפאל חוקה חילונית חדשה, שקובעת כי נשים יהיו חלק מכל הוועדות הממשלתיות, ועדות הפרלמנט ומוסדות המדינה. גם הנשיא החדשה בנדארי הצליחה להבטיח כי שליש ממכסות הייצוג ישוריינו לנשים, אבל תפקידה כנשיאה הוא בעיקר ייצוגי, והשפעתה הפוליטית צפויה להיות קטנה.
באוגוסט האחרון הורה בית המשפט בנפאל להקפיא את כל הליכי הפונדקאות לזרים במדינה בטענה כי ייתכן שמדובר באפיק לניצול נשים. לאחר כחודשיים, ב־18 בספטמבר, הודיעה ממשלת נפאל כי המדינה נסגרה לצמיתות לפונדקאות זרה. פעילות נפאליות ציינו לשבח את החלטת בית המשפט והממשלה וטענו כי הפונדקאות הזרה היוותה פתח לניצול נשים חלשות.
באוגוסט שינתה נפאל גם את המדיניות לגבי זיהוי המין בדרכונים ואפשרה לאזרחים המגדירים עצמם מין שלישי לסמן את עצמם באות O - לא זכר ולא נקבה - ולקבל דרכונים בהתאם. מוניקה שאהי, טרנסג'נדרית נפאלית מוכרת, הייתה אז הראשונה לקבל דרכון חדש כזה וסיפרה: "מדובר בהכרה במיעוטים בנפאל. זה מאבק להכרה בזהות, למעננו ולמען הדורות הבאים".
אלא שלמרות ההחלטות המבשרות על קדמה, תושבי נפאל ובעיקר תושבותיה מאמינים כי הדרך לשוויון עודנה ארוכה. "הרישום הוא עניין פורמלי, ובהחלט משמח", אמרה שרינה מאי, טרנסג'נדרית, ל"מעריב המגזין", "אבל לא כדאי להסיק מזה שטרנסג'נדריות היא תופעה שמקבלים כאן בשמחה ובהבנה". לטענתה של מאי, למרות השמחה הגדולה והמתוקשרת על השינוי ברישום, ואף שהקהילה הטרנסג'נדרית מוכרת במסורת ההינדית בנפאל, טרנסג'נדרים באזורים כפריים ומסורתיים עדיין זוכים ליחס קשה מאוד עד כדי אלימות.
מקריבות יותר
נפאל היא בין הארצות העניות בעולם. כ־31 מיליון איש חיים במדינה על שטח של מעל 140 אלף קמ"ר. מעל 90% מתושבי המדינה חיים באזורים חקלאיים, וכמעט מחצית מהאוכלוסייה חיה מתחת לקו העוני העולמי. הקהילה הבינלאומית מממנת היום יותר מ־60% מתקציב הפיתוח של נפאל ויותר מ־28% מסך ההוצאה התקציבית במדינה.
על רקע הנתונים הללו, ב־28 באוקטובר עשתה בידיה דווי בנדארי, בת 54, היסטוריה בקנה מידה מקומי כשנבחרה על ידי הפרלמנט הנפאלי לתפקיד נשיאת המדינה ברוב של 327 קולות מול יריבה, קול בהאדור גורונג. זו בסך הכל הפעם השנייה בתולדות נפאל שבה נבחר נשיא. המדינה ההררית הייתה בעברה הלא רחוק מונרכיה, ורק ב־2008 הוכרזה כרפובליקה ובחרה נשיא ראשון. בנדארי, סגנית יו"ר המפלגה הקומוניסטית המרקסיסטית־לניניסטית המאוחדת של נפאל ופעילה פמיניסטית מוכרת במדינה, היא גם אלמנתו של מדאן, אחד המנהיגים הקומוניסטים הידועים בתולדות נפאל, שנהרג בתאונת מטוס מסתורית.
למרות בחירתה של בנדארי לתפקיד הרם, הפערים במדינה בין נשים וגברים עדיין ניכרים. על פי נתונים של ארגוני סיוע שונים וארגוני האו"ם, רק כ־88% מהצעירים עד גיל 24 יודעים קרוא וכתוב, כאשר בקרב הצעירות 77% יודעות קרוא וכתוב. שיעורי האוריינות בקרב נשים מבוגרות מטרידים אף יותר: פחות מ־50% מהנשים מעל גיל 20 באזורים כפריים יודעות קרוא וכתוב. מעבר לכך, נשים באזורים כפריים נושאות במעל 80% מנטל העבודה החקלאית, ועד שנות ה־90 הן נחשבו "שייכות" לבעל. גם נישואי ילדות הם נושא מטריד בנפאל: המדינה "מככבת" ברשימת עשר המדינות שבהן השיעור הגבוה ביותר של נישואי ילדות ונערות מתחת לגיל 18.
"נפאל היא מדינה מתפתחת, בתחתית המדד העולמי", אומר גורם בארגון KOSHISH, הארגון היחיד בנפאל המסייע לנשים המתמודדות עם טראומה ומחלת נפש. "רוב הנטל נופל על נשים. המדינה שלנו חקלאית ברובה. נשים עובדות הרבה יותר, חולות הרבה יותר, מתקשות להגיע לשירותי רפואה גם כשהן בהריון או יולדות, ובכלל נדרשות ליותר הקרבה. נערות מבקרות פחות בבית ספר אף על פי שהמדינה מחילה חוקים שווים להשכלה. ואם לא די בכך, גם נישואים בגיל צעיר, אפילו לפני גיל 10, נישואים כפויים וכמובן סחר בנשים עדיין מאפילים על הנשים במדינה. הבחירה בנשיאה וגם שריון מקום לנשים בחוקה הם שמחה גדולה, אבל לא בהכרח משקפים את המצב עבור מיליוני נשים כאן".
"הבחירה בנשיאה ושריון מקום לנשים בחוקה הם שמחה גדולה, אבל לא משקפים את המצב עבור מליוני נשים שכאן". אישה עובדת בנפאל. צילום: תמר דרסלר
"התיירים שבאים אלינו חושבים שזה מאוד ציורי - נשים עובדות בשדות האורז, סוחבות משאות של לבנים ותירס על הגב - אבל אין בזה שום דבר ציורי", אומר גם ראם, מדריך טיולים ברכס האנפורנה. "את הילדות שלי אני שולח לבית ספר ומקפיד שיזכו להשכלה בדיוק כמו גברים. אולי לראות אישה נשיאה יגרום להרבה הורים אחרים לראות בבנות ובנשים גורם שווה בחברה שלנו".
"נותן תקווה"
נפאל, המורכבת מ־232 שבטים, קסטות ודתות שונות, הייתה תמיד ספקית כוח אדם למדינות שכנות, ובעשורים האחרים נודעה גם כספקית כוח אדם למדינות מפותחות, בעיקר בתחום הסיעוד והבנייה. מהגרי העבודה מנפאל אחראים כיום לכ־30% מההכנסה של המדינה. לפי הערכת האו"ם, כ־30% ממשקי הבית במדינה נסמכים על הכנסה של אחד מבני המשפחה שעובד בחו"ל, ויש כפרים שלמים שחסרים לחלוטין את שכבת הגיל של צעירים בני 20־40, שיצאו לחפש גורל טוב יותר בבירה או מעבר לגבול. על רקע הרצון העז למצוא פרנסה במקום אחר, פורחות גם כנופיות הסחר בבני אדם, בעיקר בנשים ובילדים למטרות עבדות ולתעשיית המין.
נשים רבות, בעיקר מהאזורים הכפריים המרוחקים מהערים, מפותות בהבטחות שווא על עבודה בבירה קטמנדו או על עבודה רווחית בסיעוד במדינות כגון דובאי וכוויית, ומוצאות עצמן משמשות שפחות מין ללא יכולת להימלט. גורמים באו"ם ובארגוני סיוע מעריכים כי מדי שנה נסחרות בנפאל בין 12 ל־15 אלף נערות, רובן ילדות. חלקן נלקחות לקוריאה, לדרום אפריקה ולמדינות המפרץ, אך רובן מגיעות לבתי בושת בהודו השכנה, שם הן מוחזקות בתנאי עבדות. נערות נפאליות כפריות רבות מוחזקות גם בדירות קטנות בבירה קטמנדו ללא יכולת להימלט, ונאלצות לספק שירותי מין למקומיים. גם הבודדות שמצליחות לברוח לא יוכלו לשוב בנקל או בכלל לכפר ולמשפחה. בלית ברירה רבות מהן הופכות לדרות רחוב או מסתייעות בשירותים של עמותות מקומיות המנסות לתת להן מחסה. גם ילדים צעירים נסחרים באופן דומה.
החריפה את מצב הסחר בנשים. רעידת האדמה בנפאל, אפריל 2015. צילום: רויטרס
רעידת האדמה שהתחוללה בנפאל ב־25 באפריל 2015 וגבתה את חייהם של כעשרת אלפים בני אדם הותירה את חותמה על המדינה. ברעש נפצעו עשרות אלפים, ונגרם נזק מוערך של כ־3.5 מיליארד דולר. ב־12 במאי נרשמה רעידת אדמה נוספת בעוצמה של 7.4, שגבתה את חייהם של 55 איש ופצעה כ־1,000 איש, סדקה ומוטטה מאות בניינים נוספים, ויותר מכל שברה את רוחם של תושבי נפאל החוששים גם היום, חצי שנה לאחר מכן, מרעידות נוספות. בעקבות רעידת האדמה גבר הסחר בבני אדם, וכן גם הסחר בנשים לתעשיית המין. הכניסה של אלפי ארגוני סיוע למדינה והכאוס ששרר בה סייעו לכנופיות הסחר לעשות את מעשיהן בקלות יתרה. גם סגירת שוק האימוצים הבינלאומי לא הועילה למצב: ילדות צעירות ונשים שנותרו ללא קרובים או משפחה אחרי האסון הן המטרה הנוחה ביותר לסוחרים בבני אדם.
בחודשים שחלפו מאז רעידת האדמה מנסים בסוכנות הנשים של האו"ם UN WOMEN להתמודד עם הבעיות שנוצרו בעקבותיה. לדברי גורמים בארגון, נשים וילדות חשופות הרבה יותר לאלימות, לאונס ולסחר בבני אדם במחנות העקורים. הניסיונות להתמודד עם קשיים אלו בארגון נעים בין הקמת תאורה במחנות אוהלים כדי למנוע מקרים של אלימות ואונס, ועד לפרויקט עצום שבו מעורבים עשרות ארגונים ומיועד להעלאת המודעות ומניעת סחר בנשים עניות מאזורים כפריים.
בנפאל פועלים כיום לא מעט ארגונים המנסים להביא לשוויון ולהיאבק בתופעות הפוגעות בעיקר בנשים, בהם ארגון WOREC הנלחם באלימות במשפחה, MAITI NEPAL הנאבק בסחר בנשים, ואחרים הפועלים למתן חינוך שווה לנשים. "המצב של הנשים והילדות בנפאל עדיין קשה, אבל לפחות הן יודעות שיש אפשרות אחרת, יש אופציה אחרת", אומר ראז שארמה, פעיל בארגון מקומי קטן העובד בעיקר לבניית בתי ספר באזורים כפריים, לנוכח בחירתה של בנדארי לנשיאה. "זה נותן תקווה, ואולי אנחנו בפתחה של תקווה חדשה?".