לקראת סוף 2015, מדור "תוצרת חוץ" חוזר לארבע דמויות שקיבלו לא מעט כותרות ותשומת לב בשנה החולפת. לחלקן התוודענו רק במהלך השנה, היתר היו שמות מוכרים שכבר הופיעו לא פעם בתקשורת, אבל השנה גילינו פנים וצדדים חדשים שלהם שלא הכרנו קודם לכן.
איילן כורדי
לא פחות מ־16 פעוטות וילדים מצאו את מותם במים המתעתעים של הים האגאי במהלך החודש הנוכחי, בעת שבני משפחתם ניסו להתחיל בחיים חדשים לעצמם על אדמת אירופה, הרחק מהאלימות המתמשכת בארצותיהם.
אנחנו לא יודעים את שמותיהם של אותם ילדים שאבדו לעולמים. הם הפכו לסטטיסטיקה קשה של שנה היסטורית מבחינת ממדי ההגירה. בניגוד אליהם וליותר מ־700 פליטים ומהגרים שנספו בעת שניסו להגיע ליוון בדרך הים מאז ינואר האחרון, היה ילד אחד שנחקק לנצח בזיכרון העולמי בזכות שתי תמונות מדהימות וקורעות לב.
איילן כורדי (3) ואחיו הגדול גאלים (5) היו עם הוריהם ועם עוד 12 מהגרים סורים על סירה שעשתה את דרכה מעיירת הנופש בודרום בטורקיה לאי היווני קוס בלילה שבין 1 ו־2 בספטמבר. אולם חצי שעה אחרי שיצאו לדרכם התהפך כלי השיט, וכל הנוסעים נפלו למים. שני הילדים ואמם טבעו למוות יחד עם תשעה נוסעים נוספים, בעוד האב עבדאללה היה בין השורדים הבודדים.
ייתכן ששמו של איילן הקטן לעולם לא היה מתפרסם אילולא גופתו, במכנסיים קצרים ובטי־שירט, נשטפה חזרה לחוף הטורקי, שם בדיוק הייתה הצלמת־עיתונאית של סוכנות הידיעות דוגאן, נילופר דמיר. היא תיעדה את גופתו של הפעוט על החוף כשפניו על החול, ולאחר מכן צילמה שוטר צבאי אוסף את הגופה חסרת החיים.
"באותו רגע, כאשר ראיתי את הילד בן ה־3, הייתי משותקת", הודתה דמיר, אבל ציינה כי מיד התעשתה וביצעה את תפקידה העיתונאי. הצילום זכה לתהודה בינלאומית במהירות, ובתוך 12 שעות מרגע פרסומו צפו בו לא פחות מ־20 מיליון בני אדם. גם מנהיגי האיחוד האירופי התקשו להתעלם מהטרגדיה ונדרשו לפעול מול זרם הפליטים המתעצם.
"הצילום לא קיבל את כוחו מכך שהתפרסם מעל העמודים הראשיים של עיתונים ברחבי אירופה והעולם. כוחו הגיע מהרשתות החברתיות, בעת שמיליוני בני אדם החלו לשתף גרסאות שונות של התמונה בפייסבוק ובטוויטר", הסביר המגזין "טיים", שבחר בצילום לאחת מחמש התמונות שעשו את השנה. "יותר מאי פעם התמונה מוכיחה את עוצמתו של צילום הסטילס ואת יכולתו להשפיע. הוא עורר שיחות והגיע לדרגים הגבוהים ביותר".
בתוך זמן קצר התברר כי אבי המשפחה, שהתגוררה בעיירה הכורדית כובאני שבצפון סוריה, החליט לצאת למסע המסוכן לאירופה אחרי שאחותו טימה, שמתגוררת בקנדה, לא הצליחה להשיג אישור כניסה לאח נוסף, מוחמד. רק בסוף החודש שעבר, בצל הטרגדיה המשפחתית ואחרי שמנהיג הליברלים ג'סטין טרודו נבחר לראשות ממשלת קנדה והבטיח להביא למדינה עוד 10,000 פליטים סורים, התקבל האישור הרשמי שמאפשר למוחמד כורדי ולמשפחתו להגיע לקנדה. האב האבל עבדאללה עזב בינתיים את כובאני, שם קבורים רעייתו ושני ילדיו, ועבר לאירביל שבצפון עיראק.
אנדרס לוביץ
הטייסים הם האנשים שאנחנו סומכים עליהם באופן מוחלט, לעתים גם בעיניים עצומות, שיביאו אותנו למקום חפצנו בעת שאנחנו טסים ליעד כלשהו. סביר להניח שזו הייתה התחושה גם של נוסעי טיסה 9525 שעלו למטוס האיירבוס A320 של חברת התעופה הגרמנית ג'רמן ווינגס בשדה התעופה של ברצלונה, בבוקרו של 24 במרץ, בדרכם לדיסלדורף.
אבל איש מבין 144 הנוסעים - בהם 16 תלמידי בית ספר אחד מעיירה בגרמניה ואזרח ישראלי - וחמישה מאנשי הצוות שהיו במטוס לא ציפה שהטיסה השגרתית, שאינה שונה מעוד אלפי טיסות דומות של "אוטובוסים אוויריים" שחולפים בשמי אירופה מדי יום, תסתיים כעבור שעה בהתרסקות קטלנית בהרי האלפים בצרפת.
איש לא ידע על הצפוי להתרחש, מלבד אדם אחד, איש הצוות השישי - טייס המשנה אנדרס לוביץ (27), שהיה האחראי לאסון התעופה הכבד ביותר באירופה זה שנים. כבר בטיסה המוקדמת בכיוון ההפוך מדיסלדורף לברצלונה באותו בוקר, ערך לוביץ הכנה כאשר הנמיך במפתיע את המטוס בעת שהטייס יצא מהתא לפני ששב לגובה הדרוש.
הקופסאות השחורות של המטוס העידו כיצד לוביץ ניצל את יציאתו של הטייס הוותיק פטריק סונדנהיימר מתא הטייס לשירותים, כדי להנמיך שוב את המטוס שהיה בגובה של 38 אלף רגל. המכשירים גם קלטו כיצד סונדנהיימר מתחנן לשווא מחוץ לדלת הנעולה וקורא "למען השם, תפתח את הדלת!" בעוד הנוסעים מגיבים בצרחות לדרמה המתפתחת מול עיניהם. לוביץ לא הגיב וכעבור דקות ספורות ריסק את המטוס במכוון בצלע הר באלפים הצרפתיים.
יותר מאשר ההלם שטייס הוא שגרם במכוון להתרסקות, נראה כי הפרטים שנחשפו על לוביץ הם שגרמו לתדהמה הגדולה ביותר. מהמידע שהתפרסם עולה כי לוביץ - שחברתו לשעבר גילתה זמן קצר לפני האסון שהרתה לו - סבל מבעיות נפשיות קשות ומנטיות אובדניות, וככל הנראה החליט לבצע את ההתאבדות והרצח ההמוני אחרי שהגיע למסקנה כי לא יוכל להמשיך לעסוק בטיסה, אהבת חייו הגדולה.
לופטהנזה, מחברות התעופה הבטוחות בעולם שג'רמן ווינגס השתייכה אליה, טענה כי לוביץ עבר את כל הבדיקות הרפואיות והפסיכולוגיות הנדרשות, וגם רשות התעופה הגרמנית לא זיהתה בעיה כלשהי עם טייס המשנה. אולם התברר כי בחמש השנים האחרונות בדקו אותו יותר מ־40 רופאים שונים, ואף שחלקם הגיעו למסקנה כי אינו כשיר לבצע את עבודתו, הם לא היו יכולים לדווח על כך בשל חוקי החיסיון הנוקשים בגרמניה.
בעקבות האסון והכשלים שהתגלו בזיהוי הבעיות של לוביץ, הסוכנות האירופית לבטיחות בטיסה צפויה להציג תקנות חדשות בתחילת השנה הבאה, שבין השאר נועדו לבצע הערכות פסיכולוגיות לכל הטייסים ושיתוף במידע על מצבם בין מדינות האיחוד האירופי. "אנחנו צריכים לפעול במהירות אם אנחנו רוצים לצמצם את הסיכוי שתתרחש שוב קטסטרופה כמו התאונה של ג'רמן ווינגס", אמר מנכ"ל הסוכנות, פטריק קיי, בשבוע שעבר.
ג'סטין טרודו
בסוף מרץ 2012 נכנס ג'סטין טרודו לזירת האגרוף לקרב צדקה מול הסנאטור פטריק ברזב. כל ההערכות המוקדמות היו שטרודו הצנום לא יוכל לעשות הרבה מול יריבו בעל הניסיון הצבאי והחגורה השחורה בקראטה. אבל בסופו של דבר מי שמצא את עצמו על הקרשים היה דווקא ברזב.
עד אותו רגע, בנו של אחד מראשי הממשלה המפורסמים של קנדה, פייר טרודו, לא נחשב כמי שקורץ מאותו חומר שממנו עשוי אביו, ולא פעם הצהיר בעצמו כי אין לו כוונה להתמודד על הנהגת המפלגה הליברלית ועל הנהגת המדינה. אבל אחרי שהפיל את ברזב לקרקע הכל השתנה. "ג'סטין חווה כאבי גדילה, רגעים של נאיביות, חוסר בגרות, והוא נראה מעופף", כתב עליו לורנס מרטין ב"גלוב אנד מייל". "אבל הפוטנציאל שלו רב. יש לו כישרון לשפות וכריזמה של כוכבים, וכפי שהוא הראה בקרב, זה יותר מכריזמה של ילד יפה".
בדיוק שנה לאחר מכן נבחר טרודו ברוב גדול למנהיג הליברלים והחל להכין את המפלגה לקראת הבחירות הכלליות. כאשר החל קמפיין הבחירות בקיץ האחרון, נראה כי טרודו עדיין לא יצליח להגיע למעון ראש הממשלה שבו גדל כילד - הליברלים צעדו רק במקום השלישי אחרי הליברלים החדשים והשמרנים, בהנהגתו של ראש הממשלה זה תשע שנים, סטיבן הארפר.
אבל כמו מתאגרף יעיל, המשיך טרודו בקמפיין שבו הציג את עצמו בתור התקווה החדשה של קנדה, כשלצדו רעייתו היפהפייה סופי ושלושת ילדיהם הקטנים, תוך שהוא מנצל את הטינה הציבורית כלפי הארפר ואת היחלשות הדמוקרטים החדשים. ב־19 באוקטובר נתן טרודו נוקאאוט לכל הסקרים והתחזיות והוביל את הליברלים לרוב גורף בפרלמנט באוטווה.
טרודו לא הפסיק להפתיע גם אחרי הניצחון. את התיקים בממשלתו החדשה הוא חילק באופן שווה וחסר תקדים בין גברים לבין נשים, והסביר בפשטות שעשה זאת "כי זו שנת 2015". הוא קיבל בעצמו את פניהם של הפליטים הסורים הראשונים שהגיעו למדינה - כשהגיעו העניק להם מעילי חורף והכריז "אתם בבית, ברוכים הבאים הביתה". גם כאשר הגיע לוועידות בינלאומיות כמו ועידת האקלים בפריז או פסגת מנהיגי 20 המדינות המפותחות באנטליה בחודש שעבר, לא מעט עיניים הופנו לעבר המנהיג הטרי והכריזמטי. השבוע הוא אף צילם את עצמו ואת רעייתו כשהם שרים את שיר חג המולד "ג'ינגל בל" באנגלית ובצרפתית, אחרי שספורטאי קנדי מפורסם אתגר אותו למטרות צדקה.
"לא הייתה תחרות", הסביר קרל פלמינג, העורך האחראי של "קייפ ברטון פוסט", מדוע נבחר טרודו על ידי העיתונאים במדינה לאיש השנה. "כולם מדברים על ג'סטין. הזמן יקבע את המורשת שלו כראש ממשלה, אבל אין ספק שהייתה לו התחלה עם אירועים רבים. ימים מלאי שמש, אכן".
קייטלין ג'נר
ברוס ג'נר היה גיבור אמריקאי. בשנת 1976 כבש הגבר הגבוה והשרירי את לבם של האמריקאים כאשר זכה במדליית זהב באולימפיאדת מונטריאול בתחרות הקשה ביותר בעולם האתלטיקה - קרב 10 - כשהוא מנפץ את שיא העולם.
גם הדור הצעיר באמריקה התוודע היטב לג'נר בשנים האחרונות, בעת שהופיע על המסך בתוכנית הריאליטי של משפחת קרדשיאן כבעלה של אם המשפחה, קריס, ואביהן החורג של קים, קלואי, קורטני ושלושת האחים.
אבל למרות הפרסום, ההערצה והכסף, לג'נר היה חסר משהו, והשנה הוא סוף־סוף השלים אותו. זה לא היה סוד שג'נר, מי שנחשב לסמל גבריות, אינו ממש מחובר למין שלו, והצהובונים הציגו לא פעם צילומים שבהם נראה בשיער ארוך ולבוש בגדי נשים.
השנה הגיעה היציאה האמיתית והפומבית שלו מהארון. באפריל הכריז ג'נר בראיון לדיאן סויר כי "לכל עניין ומטרה, אני אישה", וביוני - על גבי השער של המגזין "ואניטי פייר" - הופיע הצילום הראשון של ג'נר לצד הכיתוב "קראו לי קייטלין". בהמשך גם יצאה סדרת הריאליטי "אני קייט" בערוץ E!, שבו ג'נר החדשה יצאה לעולם, פשוטו כמשמעו.
התגובות היו מדהימות: בתוך ארבע שעות מרגע שהיא פתחה חשבון טוויטר היו לה כבר יותר ממיליון עוקבים, וגם הנשיא ברק אובמה הצטרף למברכים עם הציוץ "דרוש אומץ כדי לחלוק את הסיפור שלך". היא קיבלה את פרס האומץ על שם ארתור אש בטקס הפרסים של ESPN, ומוקדם יותר החודש השתתפה בדיון על זכויות הטרנסג'נדרים ביום זכויות האדם הבינלאומי באו"ם.
אולם היו גם מי שיצאו נגד ג'נר והאשימו אותה כי היא רק מעוניינת להתפרסם על גבה של קהילה שנאבקת לקבל הכרה. אחרי שהמגזין "גלאמור" בחר בה לאחת מ־25 הנשים של השנה, החליט בעלה של השוטרת היחידה שנהרגה במתקפת ה־11 בספטמבר להחזיר את הפרס שקיבלה רעייתו המנוחה לפני שנים אחדות, במחאה על כך שהמגזין מכבד את מי שהכריזה כי "הדבר הקשה ביותר בלהיות אישה הוא לבחור מה ללבוש".
בראיון למגזין "טיים", שבחר בה לאחד מששת השמות הנוספים שעשו את השנה אחרי קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, כבר נשמעה ג'נר אחרת בעת שנשאלה מה המשמעות עבורה בלהיות אישה. "או, זה משהו", אמרה, "בחודשיים האחרונים הגעתי לנקודה שבה אני מרגישה מאוד בנוח עם עצמי ועם המקום שבו אני נמצאת, אבל מה כל זה אומר? זה יותר מאשר איפור ובגדים וכל הדברים האחרים. ומה זה? אני עובדת על זה, עדיין יש הרבה מה ללמוד מלהיות אישה".