קו השבר: לאן מועדות פניו של העיתון שהפך לסמל לחופש הדיבור?

עד מהרה התגלה כי בלוח הזיכרון נפלה טעות באיות שמו של אחד הקורבנות, הקריקטוריסט ממוצא יהודי ז'ורז' וולינסקי, ששם משפחתו נכתב ב־Y במקום ב־I. "תמיד קורה לנו משהו", נאנח העורך ז'ראר ביאר. "עכשיו כולם ידברו רק על הטעות". ואכן עד מהרה הופיעה באינטרנט הססמה המיתולוגית שהייתה נפוצה לאחר הפיגוע - "אני שרלי" – אך היא נכתבה ב־Y במקום ב־I - אולי כעוד דוגמה לכך שאותה רוח אחווה שסחפה את כל העולם לאחר הפיגוע כבר אינה מנשבת.
 

הפיגוע במערכת "שרלי הבדו" התרחש ב־7 בינואר 2015 ב־11 בבוקר, כאשר שני מחבלים אסלאמיסטים חמושים, האחים סעיד ושריף קואשי, התפרצו למשרדי המגזין, רצחו כמה מהעובדים ונמלטו מהמקום. אחת ההערכות לאחר הפיגוע הייתה שהוא בוצע בתגובה לקריקטורה שפרסם העיתון זמן קצר לפני כן, ובה נראה איש דאעש עורף את ראשו של הנביא מוחמד. המחבלים נהרגו יומיים לאחר מכן במהלך פעולה ללכידתם. במקביל, ב־9 בינואר בוצע פיגוע נוסף ב"היפר כשר", מרכול יהודי בפריז, שבו נרצחו ארבעה בני אדם.

הפיגועים הכו את צרפת בהלם, והוכרזו שם שלושה ימי אבל לאומי. ב־11 בינואר נערכה צעדת המיליונים שכינסה עשרות מנהיגים מרחבי העולם לאות אבל על האירועים. 
 

אלא ששנה אחרי הפיגוע ב"שרלי הבדו", נראה שהאחדות הלאומית הצרפתית אינה קיימת עוד. ההתרגשות הגדולה השתיקה בשעתו את מתנגדיו הרבים של השבועון הסאטירי החצוף, אבל בחודשים האחרונים כל קריקטורה חצופה חדשה מעוררת קולות מחאה הולכים וגוברים, בעיקר בימין, בחוגים הדתיים, אבל גם בשמאל ומחוץ לגבולות צרפת.
 

מאז הפיגוע נקרא העיתון בכובד ראש במשרדי הממשל ועל ידי גורמים פוליטיים אחרים ברחבי העולם, ולקוראים החדשים שלו, כך מתברר, אין הרבה חוש הומור. כך למשל, הקריקטורה שבמרכזה ניצב איילן כורדי, הפעוט הסורי שגופתו נשטפה לחופי טורקיה, לצד הלוגו של מקדונלד'ס והכיתוב: "כל כך קרוב למטרה" עוררה ביקורת רבה. כך גם סדרת הקריקטורות שפורסמו לאחר התרסקותו של המטוס הרוסי בסיני, ספגה ביקורת חריפה מצד רוסיה. השער של גיליון במלאת שנה לטבח, שיצא אתמול ויופץ במיליון עותקים בעולם, כבר הספיק לעורר תגובות נזעמות, עוד בטרם יצא לאור.

הפעם לא רואים בו את מוחמד, אלא אלוהים קלאסי בנוסח איורי התנ"ך, בדמות טרוריסט שאוחז בקלצ'ניקוב, ודם מטפטף על בגדיו ועל זקנו. הכיתוב שמלווה את הקריקטורה הוא: "שנה אחרי, הרוצח עדיין מסתובב חופשי". "מדובר במאמר מערכת", אומר ריס, העורך האחראי שצייר את הקריקטורה. "רצינו להזכיר שאנחנו עיתון אתאיסטי, שאנחנו מפקפקים בעצם קיומו של אלוהים. עברה עלינו שנה של צביעות. הייתי רוצה שיקשיבו פחות לדתיים. אנחנו מוצפים, מזוהמים על ידי הרעיונות הפרימיטיביים והדביליים הללו". בעיתון עצמו הוא יוצא נגד "הפנאטים המטומטמים של הקוראן והתחת הקדוש של נציגי דתות אחרות". כדי להוכיח את  המגמה האתיאיסטית הגיליון החדש כולל גם קריקטורה "אנטי־יהודית". קבוצה של רבנים שואלים זה את זה: "איפה ספר התורה", ולעכוזו של אחד מהם דבוק גליל של נייר טואלט שאמור לייצג את התורה.

"אינו ביטאון רשמי של צרפת" כותרת פרובוקטיבית של שארלי הבדו, לאחר הפיגועים בפריז. צילום: רויטרס

בתגובה לאמירות הללו יצא ביטאון הוותיקן "אובסראווטורה רומנו" נגד "המסר המזויף של חילוניות ללא פשרות", והשר הסוציאליסטי ז'אן מרי לה גואן מיהר להודיע כי "'שרלי' לא מחייב את הממשלה ומדיניותה החילונית" וכי "'שרלי' אינו ביטאון רשמי של צרפת". 
 

"ריס עכשיו בתקופה טובה", אומרים מנגד חבריו למערכת. "הקריקטורות שלו סוף־סוף זועמות יותר". לטענתם, "שרלי הבדו" חוזר לעצמו ומפסיק להיות קדוש מעונה. שרידי הטבח אינם רוצים להיות עוד רק נושאי מסרים כבדים של עקרונות וערכים ומעדיפים לחזור להתפרע ולא לכבד שום ערך ומוסכמה.

אלא ששנה אחרי מתקפת הדמים, אי אפשר להכחיש ש"שרלי הבדו" עדיין במצב של השתקמות. אחרי חודשים ארוכים שבמהלכם התארחו במערכת העיתון השמאלני "ליברסיון", מערכת "שרלי הבדו" עברה בסוף חודש ספטמבר האחרון למשכנה החדש בכתובת סודית. הפעם המשכן מוגן היטב, מוכן לכל פגע, מעין בונקר. העורך ז'ראר ביאר דווקא אופטימי למרות המסגרת הלוחצת. "המקום מתחיל לקבל חיים", הוא אומר. "יש לנו ויכוחים, צחוקים, ריבים. כמעט כמו פעם". אבל הקריקטוריסטית קתרין מריס אומרת: "אני מעדיפה להיות רחוק מכאן. אם אני באה למערכת, אני לא ישנה אחר כך שלושה לילות". "אני לא מרגיש כאן הכי טוב", אומר גם הקריקטוריסט וילם. "האווירה, תחת שמירה משטרתית, כבדה מכדי להמציא בדיחות".
 

גם בעבר, לפני הפיגוע, עבדו חלק מחברי המערכת מהבית. אבל עכשיו אפשר לראות בכל זאת שינויים בהרכב, שכולל כמה כותבים ומאיירים חדשים וצעירים, וכמה ותיקים שלא מהססים למתוח ביקורת על המערכת וממעטים לבוא. העורך ז'ראר ביאר מנסה להרגיע את המריבות. "תמיד היו פה ריבים, אנחנו לא עיתון של המרכז", הוא אומר. "אבל עכשיו, אם זבוב מזמזם במערכת, כבר נשלפים 300 מיקרופונים של תקשורת סקרנית".

כוחות הביטחון הצרפתים בזירת הפיגוע בערכת שארלי הבדו. צילום: רויטרס

הפיגוע גרם ל"שרלי" לעבור מהשוליים למרכז העניין הציבורי. התהילה הפתאומית ומשמעויותיה הכלכליות העלו את המתחים במערכת לממדים שחבריה לא הכירו קודם. הוויכוח ביניהם לא היה סביב ארבעת מיליוני היורו שהועברו למגזין כפיצויים ותרומות לאחר הפיגוע, אלא סביב ההצלחה המסחרית האדירה הפתאומית. חברת "רוטאטיב", המנהלת את המגזין, מסיימת את השנה עם מאזן רווח חסר תקדים של 20 מיליון יורו. לדבריו של הקריקטוריסט ריס, "שרלי" מצליח למכור עכשיו בקיוסקים, בשוך הסערה, 80 אלף גיליונות בשבוע, לעומת 30 אלף לפני מתקפת הטרור, ומספר המנויים עולה על 180 אלף. 
 

15 מחברי המערכת, בתוכם ותיקים כמו לוז, יוצר דמותו של מוחמד, או ד"ר פטריק פאלו, העיתונאי ואיש צוותי החירום העירוניים, פרסמו גילוי דעת שבו הביעו דאגה מכך ש"עורכי דין החלו לקבל החלטות חשובות לעתיד העיתון, ואלה הן לעתים קרובות עמומות". הם דרשו לשנות את מבנה העיתון ולהקים הנהלה קולקטיבית של חברי המערכת כדי להבטיח ש־70% מן הרווחים יושקעו בעיתון עצמו, וחלוקת הדיווידנדים השנתית תוגבל ל־30%.
 

שני בעלי המניות היחידים כיום במגזין הם העורך האחראי ריס, שמחזיק ב־67%, והמנכ"ל אריק פורטו שמחזיק ביתר. "הם מחזיקים במלוא הסמכויות ועושים מה שהם רוצים", אומר חבר מערכת שמעדיף להישאר בעילום שם. "איש אינו יכול לפקח עליהם". אחד מן הנרצחים בפיגוע, הכלכלן ברנאר מריס, הטיף בשעתו מדי שבוע למען חלוקת המניות בין העובדים. "ההזדמנות ההיסטורית הוחמצה", אומרים העובדים המורדים. המנכ"ל אריק פורטו מבטיח ש"לא נבגוד בהיסטוריה של העיתון". לדבריו, ההון ייפתח במהלך 2016. ריס מוסיף כי "בהתחשב במה שעובר עלינו, יש סיכון גדול בשינוי הסטטוס המשפטי". נראה שהכסף הגדול הצליח לשגע את "שרלי", ואולי זה הסמל להתפכחות הכללית מאז ימי הפיגוע.
 

בינתיים, חסרות ידיים עובדות, בעיקר בתחום הקריקטורה שיוצא מן האופנה ולא מושך את הדור הצעיר. ריס וקוקו מאיירים היום 70% מן העיתון. "אנחנו צריכים עוד לפחות שניים־שלושה מאיירים", אומר המנכ"ל פורטו, "אבל הדור הצעיר מעדיף את הקומיקס על העיתונות". ריס מודה שגם הפחד עושה את שלו. "יש מאיירים שחוששים שאם הם יעבדו עבורנו, ידביקו להם תווית על המצח: אני מצייר את מוחמד", הוא אומר. לגבי הטקסטים, המצב קצת יותר טוב. "שרלי" הצליח למשוך כמה מהסופרים והסטיריקנים החשובים בצרפת שתרמו לו מפרי עטם. בסך הכל, סבור ריס, "אחרי כל מה שעבר עלינו, אני חושב שהעיתון הוא לא רע".

המחבלים שביצעו את הפיגוע בשארלי הבדו. צילום: צילום מסך
 

לריס יש חלום: להעביר את המאבק של "שרלי" למגרש העולמי, מעבר לגיליון ההיסטורי שהופץ לאחר הפיגועים בשמונה מיליון עותקים וכמה גיליונות נוספים שזכו במהדורות בחו"ל. "אני רוצה ש'שרלי' יהפוך לקול שיהדהד מחוץ לצרפת ולתיבת תהודה של כל אלה שרוצים לחיות בעולם חילוני. 'שרלי' היא צורה של צחוק ומחשבה שאינה צרפתית במאת האחוזים. היא הרבה יותר אוניברסלית ממה שניתן לתאר". אתר האינטרנט החדש של העיתון ייפתח בעוד כמה ימים בכמה שפות זרות, בהן באנגלית ובגרמנית. עברית עדיין לא ברשימה. "אבל מדוע לא", אומר ריס, שנרגש מן התמיכה שקיבל "שרלי" בשעתו בארץ ומן התפוצה כאן של הגיליון המיוחד. "גם שם הבעיות דומות יותר ויותר".