תמיד רציתם לבקר בקוריאה הצפונית אבל לא ידעתם מאיפה להתחיל? עכשיו אתם יכולים לסייר באופן וירטואלי במדינה ועוד בתלת ממד. צלם סלובני החליט כי הוא רוצה להנגיש את המדינה שרוב התיירים המערביים כנראה לא יגיעו אליה כי "בכל פעם שאתה שומע על קוריאה הצפונית, זה בענייני תעמולה או אנטי-תעמולה, רואים בחדשות פועלים העובדים בשדות או צעדות צבאיות ורציתי להראות את ההפך הגמור", הוא אמר והוסיף: "רציתי לצלם אנשים אמיתיים, אנשים עם שם ופנים".
הוא חשב שהדרך הטובה ביותר לעשות את זה תהיה דרך צילום בתלת ממד שזו אחת מההתמחויות שלו ובנוסף, באופן מפתיע זהו פורמט פופולרי מאוד בקוריאה הצפונית, שבה הפרויקט כאמור יוצג לראשונה. "תלת ממד משפר את האדם, אתה יכול לראות כל פרט ופרט של הבגדים ולהיות מציצן, להתבונן במרחב סביב האדם".
"כמו בסרט של ווס אנדרסון"
הצלם הוזמן לקוריאה הצפונית בשנת 2014, לסיור של עשרה ימים ברחבי המדינה. הטיול היה מאורגן וממומן על ידי "קורי סטודיו", שזו הגלריה לאמנות המערבית הראשונה שהזמינה אמנים החיים ועובדים במדינה להציג ולמכור את העבודות שלהם. "זה היה כמו מסע אחורה בזמן, זה היה כמו בסרט של ווס אנדרסון", הוא נזכר. "אבל אז אתה רואה טלפונים ניידים, וטלוויזיות פלזמה ואתה מבין שזה היום", הוא אמר.
במהלך המסע שלו הוא תיעד חלק מהאנשים "הרגילים" שמרכיבים את האומה המבודדת: ברמנים, רופאים, חקלאים ועובדי מפעל. כיום הוא מתגורר בבייג'ינג, והסיפור הפך עבורו לאישי, כאחד שנולד לתוך המדינה הקומוניסטית של מה שנקרא אז יוגוסלביה במזרח אירופה. "אם אמריקאים רואים קבוצות אנשים הצועדות לשדה עם דגלים ואקורדיונים אדומים, זה ודאי נראה להם זר לחלוטין. אבל בשבילי זה מזכיר לי את התמונות שראיתי כשהייתי צעיר".
במהלך הצילום הצוות שלו עמד בפני אתגרים עצומים - כמו עם כל המבקרים במדינה, המסלול שלהם היה תחת פיקוח הדוק של המאבטחים הרשמיים מטעם המדינה. "הכל היה מתוכנן, לא היה לנו זמן פנוי, לא יכולנו ללכת לשום מקום לבד", הוא סיפר והוסיף כי "על כל תמונה הוא נאבק".
אבל הצלם חדור המוטיבציה הצליח לבנות אמון עם מאבטחיו והחל לבחון את הגבולות, מה שהוביל לכך שהוא הצליח לצלם יותר מ-100 דיוקנאות. אחת מהצלחותיו היתה לכידת תמונה של רוכבי אופניים, לאחר שישה ימים שהוא ניסה לשכנע את מאבטחיו לצלם אותם. "רוכבי האופניים היו בכל מקום, וכולם רכבו על אופניים מאותו המודל. אבל המאבטחים לא רצו שאני אצלם את התמונות של רוכבי האופניים, כי הם אמרו שהם לא היו מספיק מודרניים".
במקרה אחר הוא נחשף לרגישות תושבי המדינה כשביקש לצלם אישה מקומית בפארק המציג מיני מבנים במדינה. "ביקשתי מהאישה לעמוד ליד הספרייה הזעירה אבל היא סירבה", הוא אמר. "היא אמרה שהיא לא יכולה להיות מוצגת בתמונה כשהיא גבוהה יותר מהמנהיגים ברקע. אז שאלתי אם היא יכולה לכרוע על ברכיה והיא אמרה שכן".