מכשיר הטלפון הסלולרי על השולחן בסניף סטארבקס ברובע אומוטה סנדו בטוקיו לא הפסיק לצלצל במהלך כל השיחה עם סיון נקמורה, הבעלים של משרד פרסום משגשג ביפן, שמייצג בין היתר את קבוצת פיאט (הכוללת גם את קרייזלר, ג’יפ, אבארט ואלפא רומאו) ולקוחות אחרים כמו רבלון והילטון.



נקמורה בולטת בשדה העסקי בטוקיו לא רק מחמת היותה זרה, אלא גם בהיותה אישה בעלת חברה ומנהלת - דבר שאינו נפוץ במיוחד ביפן. “חשוב לי מאוד לתת כוח לנשים, במיוחד ביפן שבה הנשים מנהלות ברובן אורח חיים מסורתי", היא אומרת כעת בראיון ל"מעריב המגזין". “גם אם הן למדו באוניברסיטה והן בעלות מקצוע משובחות, בסופו של דבר הן מוצאות עצמן בבית, מטפלות בילד ותלויות לחלוטין במשאבים הכלכליים של הבעל. חשוב לי מאוד שנשים יעזרו לנשים, ומניסיוני האחווה הנשית העסקית מחוללת נסים ונפלאות. העובדה שיש לי בן לא מנעה ממני לפתח קריירה. נכון שביפן, כשאת מגיעה לחודש החמישי להריון, נגמרים לך החיים ואת הופכת לעקרת בית. אבל אני רצתי לאירועים עסקיים גם בחודש התשיעי והסברתי לשותפים העסקיים שלי שהריון זה לא מחלה. שבועיים אחרי הלידה כבר חזרתי לעבודה כי לא רציתי ששום דבר ייקטע. זה שאני עובדת גורם לי להיות אמא יותר שמחה".



“ארץ לא נודעת"


דבר בעברה לא רמז על כך שנקמורה, 37, תמצא את עצמה יום אחד חיה ביפן, נשואה ליפני, מגדלת עמו את ילדם המשותף, ובמקביל מנהלת חברה מצליחה. היא נולדה בכפר סבא כסיון פחימה. במהלך הטיול שעשתה אחרי הצבא, היא פגשה גבר יפני בשם ג’ון איצ’י (מורא) נקמורה. השניים נישאו ואף ניסו לגור יחד בארץ, אך הדבר לא צלח, ובשנת 2000 הם עברו לטוקיו.



“מורא לא יכול היה להסתגל לאורח החיים הישראלי", היא מספרת. “מהר מאוד הבנו שאנחנו צריכים לעבור ליפן, אם אנחנו רוצים לשמור על הזוגיות שלנו ולהמשיך לקיים אותה. אז ויתרתי על החיים בישראל ליד המשפחה ועל הלימודים בארץ. בהתחלה היה לי מאוד קשה. לקיתי בהלם תרבות: לא ידעתי את השפה, לא הבנתי איך החיים כאן מתנהלים, ובתחום העסקי בוודאי שהכל נראה כארץ בלתי נודעת. אבל דבר אחד ידעתי: כישראלית, דווקא ביפן השמרנית וההולכת בתלם יש לי איזשהו ערך מוסף. אני יודעת לחשוב מחוץ לקופסה, אני חצופה ואני מעזה".



אחרי שפקדה במשך כמה חודשים בית ספר ליפנית, החלה נקמורה לחפש עבודה. “הגעתי בשבע בבוקר לראיון שהיה בתשע, כדי לא לאחר, קניתי חליפה במיוחד לאירוע והבאתי את עצמי כמו שאני: טהורה, לא מזויפת, מלאה במוטיבציה. לא התביישתי להגיד ‘אני לא יודעת’, ואולי דווקא בגלל זה התקבלתי לעבודה, במכירות של מגזין באנגלית. המנהלת התאהבה בי. כששמעתי שהתקבלתי זה היה היום המאושר בחיי. אחרי חצי שנה כבר מכרתי הכי הרבה מכל אנשי המכירות שם".



אחרי שנתיים שבהן עבדה בתחום המכירות, קיבלה נקמורה הצעה לנהל מערך שיווק במשרד השקעות שנותן פתרונות פיננסיים מעבר לים. “קפצתי על ההזדמנות, כי בשלב הזה כבר ידעתי שעד גיל 30 אקים חברה משלי, ולכן אני חייבת לצבור ניסיון בכמה שיותר תחומים רלוונטיים", היא אומרת. “חברת הפיננסים הזאת הייתה חברה יפנית קלאסית בתחום שמרני מאוד. לכאורה לא המקום הטבעי בשבילי, אבל למדתי שם המון: את קוד ההתנהגות העסקי היפני, שיטתיות בעבודה, איך להכין סמינרים ותצוגות, איך להתלבש, מחויבות ללוחות זמנים – תמיד להגיע כמה דקות לפני הפגישה. בכל בוקר וערב היינו מנהלים מעין טקס מוטיבציה ומשננים מנטרות וססמאות. כל זה הועיל לי מאוד והכשיר אותי עסקית, אך חברתית לא היה לי פשוט. ניסיתי להיות נחמדה, אבל הנשים היפניות לא פרגנו לי, והסימן המובהק להתנכרות הוא שלא הזמינו אותי לשתות אחרי העבודה. אז הבנתי שלעסק שאני אקים יהיה אופי יותר אוניברסלי ומשוחרר, ושזרים ויפנים יעבדו בו ביחד. זה יהיה שילוב מנצח. אנשים יוכלו להביע את עצמם ויביאו איתם – כל אחד בסגנונו ובתרבותו העסקית – את היתרון היחסי שלו".



לאחר שעזבה את משרד ההשקעות חברה נקמורה למשרד פרסום קטן, ושוב עולם חדש נפתח בפניה. “במשרד הפרסום, דווקא בגלל שהיה קטן יחסית, רכשתי כלים לניהול חברה", היא אומרת. “כוח האדם היה קטן אך מצוין, ושם התמחיתי בפרזנטציות ובארגון אירועים. בשלב הזה גם הבנתי שאחד מיתרונותי היחסיים הוא היכולת לחבר עסקים שמחוץ ליפן - לשוק היפני".



בהמשך אף הפכה נקמורה לפרילנס בתחום יחסי הציבור ולראשונה נדרשה להתנהל עצמית - ניהול לקוחות, כספים ושיווק. אז היא גם הכירה את טיזיאנה אלמפרזה, מנהלת שלוחת פיאט ביפן, שהפכה למנטורית שלה,



ובעידודה הקימה נקמורה את משרד הפרסום שלה בשנת 2010. “היו לי מנטורים רבים שכל אחד מהם מהווה מעין פרק בספר שאני כותבת לכאורה על חיי", מגלה נקמורה. “מטיזיאנה למדתי הרבה מאוד דברים, בין השאר שאני תמיד צריכה לאתר את הערך המוסף שאני יכולה לתת ללקוח על פני כל מה שהשוק יודע כבר להציע לו. אני תמיד מנסה לזהות דברים חדשים, טרנדיים, את הדבר הבא".



“הנכס הכי חשוב"


משרד הפרסום של נקמורה, SivanS Ltd, מתמחה בלקוחות שבמקור אינם יפנים, שעבורם האפשרות לקבל את מכלול השירותים במשרד אחד היא יתרון גדול. אחד הלקוחות הגדולים שעובדים עם נקמורה, כאמור, היא יצרנית המכוניות פיאט. “בזמנו ביקשתי מטיזיאנה שתיתן לי פרויקט קטן", מגלה נקמורה איך הצליחה לחבור למותג המצליח. “התחייבתי בפניה שאף אחד לא ייתן אהבה למותג כמו שאני יכולה לתת. למרבה השמחה, היה לה העוז לנסות משהו אחר. הפרויקט הצליח. לאט ובהדרגה קיבלתי עוד ועוד מותגים של פיאט, וכיום אני מייצגת ביפן את כל קבוצת פיאט. אפשר לומר שהפכנו את פיאט לאייקון תרבותי ביפן, כשהחשיבה היא שאם אתה אוהב את איטליה – את הארץ, האוכל, האנשים והתרבות - אתה תתחבר גם למכוניות פיאט".



נקמורה מעידה כי היא עצמה נוסעת במכונית פיאט ובעלה נוסע בקרייזלר. “אנחנו חלק ממשפחת פיאט", היא אומרת. “כך אני מרגישה וזה סוג השירות שאני נותנת, כלומר הכל: גם פרסום, גם יחסי ציבור, גם רשתות חברתיות, גם קידום אתרים, גם שירותי דיגיטל, גם תקשורת זרה ובעיקר מחויבות מלאה".



כיום במשרד הפרסום מועסקים כ־30 עובדים. “הנכס הכי חשוב שלי זה העובדים", אומרת נקמורה. “כשאני קולטת עובדים, לא מעניינים אותי רק קורות החיים שלהם. אני שואלת אותם מי הם, איזה אנשים הם רוצים להיות, אני מחפשת נשמה יתרה, תחביבים, איזה ערך מוסף הם יכולים להביא לחברה ולעצמם. אני מאוד אוהבת להעצים אנשים, לתת להם סמכויות, ואני תמיד לומדת מהם. העובדים שלי הם הצוות שלי. אבל גם אני עובדת עבורם, לא פחות ואולי יותר. הם רואים כמה אני עושה ומחויבת, וזה בונה גם אצלם את המוטיבציה והמחויבות. בכלל, מנהל צריך להבין שהוא גם פועל. זה נכון לגבי הצורך בעבודה קשה, גם השחורה שבשחורות, וזה נכון גם ביחסים הבין־אישיים. ההסתכלות שלי בגובה העיניים והסגנון הפתוח של החברה מזכים אותנו בשיאים חדשים מדי יום. הסלוגן שלנו הוא ‘משום שאנחנו אחרים’. זו לא סתם ססמה ריקה. אנחנו באמת חושבים אחרת. מבחינתי אין דבר כזה ‘לא’ או ‘אי אפשר’. אני תמיד מחפשת פתרונות יצירתיים. הסינרגיה של זרים ויפנים במשרד שלי היא דלק חשוב לחשיבה השונה הזאת. לכן הקלישאה של ‘להביא ללקוח את הערך המוסף’, במקרה שלנו, אכן ממשית, בוודאי על רקע החברות היפניות הרגילות, בלי חס וחלילה לזלזל באיכויות הייחודיות שלהן".



בינתיים, במשרד של נקמורה נערכים כבר לאולימפיאדה שתיערך בטוקיו בשנת 2020. הפעם הראשונה שבה נערכה האולימפיאדה בטוקיו, ב־1964, היטיבה מאוד עם העסקים ביפן, וגם כעת במגזר העסקי במדינה מזהים במשחקים האולימפיים הקרבים פוטנציאל גדול. “חשוב לי להתמקד במה שאנחנו הכי טובים בו: מותגים זרים בסביבה יפנית", אומרת נקמורה. “אנחנו יודעים איך ממתגים ביפן וכיצד לתת פתרון לגורמים זרים שמבקשים לפעול כאן בשוק, או שכבר פועלים בו ושצריכים טיפוח וייצוג שוטף".



ומה עם חברות ישראליות? עד לאחרונה נקמורה לא כיוונה לשוק הזה, אך כעת היא החלה גם לפתח קשרים עסקיים בישראל. “המטרה שלי עד גיל 45 היא להגיע לחברה של 100 עובדים ביפן ולהתרחב לעוד שווקים בעולם, אבל גם לא לשכוח לעשות דברים לנשמה, בעיקר בתחום של העצמת נשים", אומרת נקמורה. “אני יודעת למצוא בכל מוצר, מותג או ארגון את המשהו שהוא הסיפור. זה השירות שאני נותנת ללקוחות, וזה גם השירות שאני נותנת לעצמי". ד