סערת "בית יעקוביאן": עבור מצרים, ישראל היא ידידה וגם אויב

מוזרים הם יחסי ישראל ומצרים. השבוע הצהיר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כי השלום בין ירושלים לקהיר חזק מאי פעם. שלום חזק? ממש בימים אלה מגיע לשיאו קמפיין תקשורתי סוער נגד הסופר עלאא אל־אסוואני, מחבר הרומן "בית יעקוביאן". רב המכר פרי עטו תורגם לעברית ויצא באחרונה בישראל, ובמצרים לא היססו לכנות את מחברו "משתף פעולה", לרמוז כי בגד במולדת, ולהטיל ספק במידת הפטריוטיות שלו.

מי שמוצא סתירה בין הצהרתו האופטימית של ראש הממשלה למציאות שמנשבת מקהיר אינו טועה. היחסים עם מצרים מתנהלים בשתי זירות נפרדות. נתניהו פשוט שכח לומר כי באמרו "שלום", הוא מתכוון למגעים עם המשטר המצרי בלבד. יחסי ישראל והעם המצרי, או המגעים התרבותיים, הם בעייתם של ההמונים, מה לשליטים ולזה. להבא דעו כי כשדמות ישראלית מדברת בחיוב על היחסים עם מצרים, כוונתה לברית הצבאית עמה. והגיע הזמן שנתרגל לרעיון: עבור המצרים, ישראל היא ידידה וגם אויבת. עוד סתירה? עובדה, ככה זה מתנהל כבר ארבעה עשורים כמעט.

עלילת הרומן של עלאא אל־אסוואני מתרחשת בבניין מגורים אחד במרכז קהיר, “בית יעקוביאן" שמו, בשנות ה־90 של המאה הקודמת. העלילה המפותלת, שכוללת דמויות ומצבים ומתארת את קשיי היומיום של המצרים, מעניקה לקורא הצצה אינטימית ומדויקת למציאות החיים במצרים בעידן מובארק. הרומן תורגם ל־30 שפות, והפך את רופא השיניים האלמוני מקהיר לסופר ידוע ברחבי העולם. מאז פרסם ד"ר אל־אסוואני עוד שלושה רומנים, מאות מאמרי הגות וגם ספרים העוסקים בפוליטיקה המצרית, אבל אף לא אחד מהם העניק לו תהילה כמו “בית יעקוביאן".

עשרות השפות שלהן תורגם הרומן המצליח לא הקפיצו איש בקהיר, אבל מרגע שיצא לאור בישראל לפני שבועיים התחוללה סערה גדולה. אל־אסוואני ידע את העלול לקרות וחיסן את עצמו מפני האשמות בקשרים עם ישראלים. את המגעים עמו ניהל גורם שלישי – הוצאת הספרים “טובי פרס" מניו יורק, שרכשה ממנו את זכויות התרגום. כאן הסתייעו האמריקאים בהוצאת “כנרת זמורה דביר" כדי שתערוך את הספר, תדפיסו ותפיצו בישראל. התרגום הופקד בידי המתרגמת ברוריה הורביץ. ההסדר הזה אפשר לסופר לטעון שלא בא במגע עם ישראלים כלל.

בזה אחר זה עלו מן המסך מגישי הטלוויזיה הידועים, וכל אחד מהם השליך בתורו בליסטראות כלפי הסופר המצליח. “ישראל היא ישות סרטנית שהתנחלה במולדת הערבית", אמר איש הטלוויזיה תאמר אמין, במונולוג ארוך נגד אל־אסוואני. אמין טען כי הישראלים ידועים כגנבי אדמות וזכויות יוצרים. “גם הפעם חשבנו שהישראלים גנבו, והנה גילינו אמת אחרת", המשיך אמין. “עלאא אל־אסוואני הלך לתל אביב דרך וושינגטון. הוא פנה למו"ל אמריקאי, שאמר לו: נתרגם את ספרך לעברית ונפרסם אותו בישראל. בתגובה ענה להם: למה לא? דמוקרטיה!".

עמיתו, העיתונאי מוחמד אל־רייטי, בעל תוכנית טלוויזיה שבועית, פנה לאל־אסוואני בשידור חי ואמר: “יש לך אומץ? אתה בעל הזכויות. בקש מהם לא לתרגם. אתה פטריוט? לא. אתה סוכן שעובד נגד המדינה הזו ונגד החברה הזו. אתה לא סופר. מי שמפרסם שטף זוהמה בכזה היקף אינו סופר. הסופר נגיב מחפוז כתב ספרות מכובדת ואיכותית. עם מסר, עם בנייה של דרמה. ואתה, לאן אתה הולך? מניח את ידך בידי הציונים".

הסטנדאפיסט אחמד אדם, מגיש התוכנית “בני אדם שואו", התבדח על חשבונו של אל־אסוואני דקות ארוכות בתוכנית הטלוויזיה שלו, אבל חתם במסר תוקפני. הוא כינה את ד"ר אל־אסוואני “עלאא בנימין חנניה" ו"הרופא הפוליטי", ואחר כך פנה אליו ישירות: “אם את כל זה עשית בשביל בית אחד, מה היה קורה אם היית כותב על מגדל, או על שכונה? אולי גם אני אעשה נורמליזציה? כל הסרטים שלנו נגנבים, מתורגמים לעברית ומוקרנים בערוץ 2 הישראלי, כי המפיקים המצרים סירבו להצעות טובות מישראל, במו עיני ראיתי, כדי לא לסכן את המדינה שלהם. ואז בא עלאא אל־אסוואני, בקלות רבה כך, ומאבד את הנשק היחיד שיש ליוצרים ערבים להילחם בישראל, לא לבוא במגע. בלי לעשות חשבון".

אדם חתם במלים אלה: “מי שבא במגע עם ישראל, אינו מצרי ואינו פטריוט ואין לנו דבר איתו, כי הוא בוגד ומנרמל".

גרזן מעל הראש

ויש מי ששלח לעבר הסופר המצליח רמז עבה, מן הסוג שעלילות הרומנים שלו גדושות בהם. עתירה בדרישה לפתוח בחקירה הוגשה נגד אל־אסוואני בעקבות התרגיל לכאורה שעשה, בכך שמכר את הזכויות לגורם שלישי. העותר, עו"ד סמיר סברי, השתמש במלים בוטות.

“אל־אסוואני עצמו הצהיר כי הוא לא העניק אישור למו"ל ישראלי, אבל המציאות הוכיחה כי שיקר", כתב סברי בתלונתו, “וברור כי ישראל בחרה ברומן הזה כי הוא מזיק מאוד למצרים, הודות לדמויות בעלילה, הסובבת סביב הומוסקסואליות, זנות, סמים ושחיתות. מסכת הפטריוטיות המזויפת שלבש נפלה מפניו".

את התלונה הגיש סברי לבית המשפט לענייני ביטחון המדינה, כדי להראות שמדובר בסוגיה המאיימת על הביטחון הלאומי, ובהתאם לכך גם הטיפול הראוי לה. מזכירות בית המשפט רשאית לשלח את המתלונן מעליה, בתואנה כי אין בחוק מניעה לבוא במגע עם ישראלים - אבל למרבה הפלא, התלונה התקבלה. מעתה היא תשמש גרזן שמונף מעל ראשו של אל־אסוואני. אם ימצא השלטון כי הלך רחוק בפעילותו האופוזיציונית, תופעל נגדו התלונה, וחקירה תיפתח. אם ימתן את הלכותיו - תיגנז העתירה כלעומת שהוגשה. ההחלטה, מן הסתם, שמורה למישהו אי שם בחלונות הגבוהים.

כזהו בעצם הרומן “בית יעקוביאן". הוא מספר על בני אדם שחירותם, כבודם, העתיד וההווה שלהם נתונים בידי כוחות גדולים מהם. זהו רומן על יחסי ניצול והשפלה: בין גברים לנשים, מעסיקים ועובדים, בין שלטון לאזרח ואפילו בין בעלי דירות לאלה שמצאו מגורים על גגות בתיהם (וכאלה יש רבים מאוד במצרים). יחסים רווי שררה, שכולם לקוחים מן המציאות, והם כרוכים זה בזה ומרכיבים את העלילה היטב.

“אתה לא מבין, כי המצב שלך מצוין", מטיחה בגיבור, זכי, אחת מאהובותיו, “אילו היית צריך לחכות שעתיים בתחנת האוטובוס, לנסוע בשלושה קווים ולהתבזות כל יום רק כדי להגיע הביתה, אילו הבית שלך היה מתמוטט, הממשלה היתה מפקירה אותך והיית נאלץ לגור עם המשפחה שלך באוהל ברחוב, אילו הקצין היה מקלל ומכה אותך רק בגלל שאתה נוסע במיניבוס בלילה, אילו היית צריך להסתובב כל היום בין החנויות כדי לחפש לך עבודה ולא היית מוצא, אילו היית גבר חסון ומשכיל, אבל בכיס שלך היתה רק לירה אחת, ולפעמים גם זה לא, היית מסוגל להבין למה אנחנו שונאים את מצרים".

עורכת המהדורה העברית של הרומן, תמי צ'פניק, העריכה טרם צאתו לאור בישראל, כי הדבר לא יעבור בשקט. "למרות זאת, אני מוצאת בהשתלשלות האירועים סיבה לאופטימיות", היא אומרת, "כי למרות ההסתייגות הראשונית והביקורת, בסופו של דבר נמצאה הדרך להביא לקורא הישראלי את הספר המצוין הזה. יש בכך עדות שהמציאות דינמית ותנאים ואנשים יכולים להשתנות ולהבשיל. כל אירוע ספרותי כזה הוא ברכה לשני הצדדים".

פטריוטיות ספרותית

אל־אסוואני הקפיד לא ללכת לאולפני הטלוויזיה, וגם את תגובותיו המעטות למסע המתוקשר נגדו בחר בקפידה. “מלחכי הפנכה של מגנוני הביטחון, בובות על חוט", הוא קרא לאלה שתקפו אותו, והמליץ להן להתמקד בסוגיות חשובות יותר בשיח הציבורי. “לא עמדתי במגע עם אף גורם ישראלי", כתב בחשבונות הטוויטר והפייסבוק שלו. אכן, הסכם השלום איתן מאי פעם: סופר מצרי, אדם פרטי לכל הדעות, זקוק למתווך כדי לדבר עם מו"ל ישראלי.

“בית יעקוביאן" היה רומן הביכורים של אל־אסוואני, ומיד עם צאתו לאור ב־2002 הוא זכה לחיבוק במערב. עלילת הרומן הצליחה לפרוץ את מסך הערפל של המשטר דאז, שטרח להסתיר ולייפות את פניו. איש לא מחה בפני אל־אסוואני כאשר הרומן יצא לאור באיטליה, בצרפת, ביפן או בארצות הברית. אבל כשפורסם בישראל, קפצו שם בקהיר הפיוזים. זכויות התרגום הן אומנם שלו, אבל כשהן נודדות לישראל, הן מופקעות לטובת האינטרס הלאומי.

לפי כוכב המסך המצרי תאמר אמין, במאבק לאומי אין מקום לגוונים, רק לשחור וללבן. “פטריוטיות איננה עניין לוויכוח או לפרשנות", הוא אמר בפנותו לאל־אסוואני, “פטריוטיות היא אחת. או שאתה עם המדינה, או שאינך איתה".