מבחן כוח: מי ימלא את מקומו של המזכ"ל הפורש באן קי מון?

השאלה המרחפת בימים אלה באוויר מסדרונות האו"ם היא מי ימלא את מקומו של באן קי־מון, מזכ"ל הארגון הפורש בסוף 2016 לאחר שתי קדנציות. באן קי־מון הוא המזכ"ל השמיני שפורש, אבל שאלת היורש היא מרתקת במיוחד הפעם משום שלראשונה בתולדות הארגון העולמי מתחרות נשים אחדות על תפקיד המזכ"ל. ההתמודדות על התפקיד נמצאת עדיין בשלביה המוקדמים, אבל העובדה שנשים מועמדות אליו מערערת על הנוסח המפורש במגילת האו"ם שלפיו "בראש הארגון יעמוד גבר בעל מעמד ובעל כישורים".
 

לפי המסורת, תפקיד המזכ"ל מוענק בכל פעם לנציג של קבוצת מדינות אחרת. כך למשל, באן קי־מון היה נציגה של אסיה, והמועמד שייבחר כעת אמור להיות ממזרח אירופה. עד כה הצהירו תשעה מתמודדים כי הם מתמודדים - שבעה מהם ממזרח אירופה, ובהם שלוש נשים. שתי מועמדות בעלות סיכוי גבוה להיבחר הן אירינה בוקובה מבולגריה, המכהנת כמזכ"לית אונסק"ו, וקריסטלינה גאורגיבה, גם היא מבולגריה, כיום המפקחת על תקציב ומשאבים מטעם האיחוד האירופי. עם הנשים שעוד צפויות להצהיר על התמודדותן נמנות הלן קלארק, לשעבר ראשת ממשלת ניו זילנד ומי שעמדה בראש תוכנית הפיתוח של האו"ם, ונשיאת אירלנד לשעבר מרי רובינסון. בשיחות בין דיפלומטים עולה שמה של קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל כמועמדת הטובה ביותר לתפקיד.

 

רשימת הגברים שנרשמו כמועמדים כוללת בין היתר את דנילו טורק, נשיא סלובניה לשעבר, את סרגיאן קרים, שר החוץ לשעבר של מקדוניה, ואת איגור לוקסיק, שר החוץ של מונטנגרו. מועמד מוערך בקרב דיפלומטים הוא אנטוניו גוטרס מפורטוגל, לשעבר נציב האו"ם לענייני פליטים. 
 

מלבד העובדה שההתמודדות לתפקיד מזכ"ל האו"ם כוללת לראשונה נשים, זו גם הפעם הראשונה שהיא נערכת באופן גלוי ופומבי. במסדרונות האו"ם רואים בכך סימן לרוח חדשה שנושבת בארגון בן ה־70. אלא שייתכן שהשמחה מוקדמת מדי, על רקע שלל כתבות תחקיר שפורסמו לאחרונה וכללו ביקורת על הארגון. הכתבות הללו חשפו שורה ארוכה של מחדלים וליקויים בתפקודו של הארגון העולמי. "חוסר יעילות קולוסלי", הגדיר מחבר אחד המחקרים את כישלונות האו"ם. "יש קונצנזוס שהבוס הבא של האו"ם צריך להיות אישה ממזרח אירופה, אבל זה שטויות", לעגו ב"אקונומיסט". בכתבה שפרסם העיתון על האו"ם מפורטת רשימה של מחדלי הארגון והוכחות לחוסר היעילות שלו, שמפריע ליכולתו להגשים את יעדיו.

 

האו"ם רגיל לביקורת. זה שנים רבות הוא יעד קבוע להאשמות, בעיקר בנוגע להרכב הארכאי של מועצת הביטחון, שלא השתנה מאז 1963, ואינו מתיישב עם השינויים במאזן הכוחות העולמי ואינו מייצג מדינות מרכזיות כמו הודו, יפן, גרמניה וברזיל. זה שנים טוענים מומחים כי הארגון זקוק נואשות לרפורמות מרחיקות לכת בדפוסי פעילותו ובאופי תגובותיו למשברים ולסכסוכים אזוריים. כמו כן, רווחות ההאשמות שחמש המעצמות, החברות הקבועות במועצת הביטחון – ארצות הברית, רוסיה, צרפת, בריטניה וסין - השתלטו על הארגון ומסכלות כל יוזמה לרפורמות מחשש לפגיעה במעמד הבכורה שלהן בארגון, דבר המתבטא בזכות הווטו השמורה להן בלעדית.
 

מה שחדש בביקורת שנשמעת כעת היא העובדה שהיא מועברת על ידי גורמים שעד לאחרונה מילאו תפקידים בכירים בצמרת הארגון, ובמשך שנים חוו על בשרם את המחדלים ואת חוסר היעילות שלו. הביקורת מתארת את האו"ם כארגון שדפוסי התנהלותו הרסניים, ולטענת הכותבים דפוסים אלו הפכו אותו כמעט לבלתי רלוונטי. "אני אוהב את האו"ם, אבל  הארגון נכשל", כתב אנתוני באנברי, דיפלומט אמריקאי, במאמר שפורסם לאחרונה ב"ניו יורק טיימס".

באנברי, שעבד עבור האו"ם במשך קרוב לשלושה עשורים, מילא לאורך השנים שורת תפקידים בכירים בשירות הארגון העולמי, בהם נציב זכויות האדם ביוגוסלביה לשעבר בעת הטבח בסרברניצה ב־1995; ניהל את פרויקט הסיוע ההומניטרי ברעידת האדמה בהאיטי ב־2010, והיה חלק מהצוות שפיקח על פינוי אמצעי לחימה כימיים מסוריה. לפני שפרש היה באנברי ממונה מטעם האו"ם על המאבק במגפת האבולה במערב אפריקה. 

 

"אני מכבד מאוד את העקרונות שהאו"ם אמור לפעול לפיהם, אבל החלטתי לעזוב את הארגון", כתב באנברי. "גם אם ינעלו במעבדה צוות של גאונים שטניים, הם לא יהיו מסוגלים ליצור בירוקרטיה מסורבלת כל כך כמו זאת הפועלת באו"ם". באנברי טען עוד כי תפקידים בכירים במערך האו"ם בניו יורק, בסוכנויות הארגון ובשלוחותיו במדינות שונות מאוישים על ידי אנשים שאין להם הכישורים המתאימים למלא את התפקידים. "מינויים לתפקידים בכירים נעשים על פי שיקולים פוליטיים ולא מקצועיים", הוסיף. "הבעיה היא שגם החלטות חשובות רבות מדי מתקבלות בצמרת הארגון על פי הכדאיות והתועלת הפוליטיות שלהן במקום התאמתן לערכים של הארגון או יכולתן לפתור בעיות בשטח".
 

באנברי קבל בכתבה על כך ש"לקבל אישור לגייס מישהו לתפקיד בכיר כרוך בתהליך בירוקרטי הנמשך בממוצע 213 ימים. לחרדתם של רבים, בינואר השנה המחלקה האדמיניסטרטיבית של הארגון הנהיגה תקנות חדשות שיסבכו עוד יותר את תהליך האישור של מינויים ויאריכו אותו בשנה נוספת". לדבריו, "הדרך היחידה לייעל את הליכי האישור של מינוי היא להפר את התקנות של האו"ם". 
 

באנברי מספר עוד כי בעת ששירת באקרה, בירת גאנה, במסגרת תפקידו כמפקח על תוכנית האו"ם לבלימת מגפת האבולה, הוא ביקש שישלחו אליו מומחית העובדת בפרויקט של האו"ם בדרום סודן. אלא שנאמר לו אז כי אי אפשר למלא את בקשתו משום שהמומחית זקוקה לאישור מחודש. "נלחמנו במגפה שהרגה אלפי בני אדם ושנראתה בלתי ניתנת לבלימה, ונאלצנו לחכות שבועות רבים עד שהמומחית שביקשנו קיבלה אישור להצטרף לצוות הלוחם במגפה", הוא כתב. באנברי סיפר עוד כי במקרה אחר הוא התעלם מהתקנות של האו"ם וגייס מומחית למלחמה באבולה, "שהתגלתה כשווה זהב".
 

במאמרו פירט באנברי גם את הליקויים בתפקודם של כוחות שמירת השלום, שנשלחים על ידי האו"ם במטרה לסייע למדינות המצויות בסכסוך להגיע לשלום. "מפקדים העומדים בראש מטות של יחידות גדולות של כוחות השלום של האו"ם המוצבים במדינות שונות אינם כשירים למלא את תפקידם. אחדים מהם אף ניסו להרחיק אותי מתפקידי". לדבריו, "יחידות של כוחות השלום יוצאות לשטח בלי מטרות ברורות ומתנהלות בלי תוכניות. היחידות מתעלמות מהבעיות האמיתיות שלפתרונן שוגרו מלכתחילה. במקרים רבים, בתפקודם המרושל, כוחות שמירת השלום של האו"ם מחריפים את המצוקות המקומיות ומעצימים את הסכסוכים, וכל זה עולה מיליארדי דולרים".

 

באחד מגיליונותיו האחרונים פרסם "האקונומיסט" מאמר מערכת ושתי כתבות תחקיר שונות שעסקו באו"ם ואיששו את דבריו של באנברי. המידע שהתפרסם בכתבות חשף שלל מחדלים בתפקוד הארגון בשנים האחרונות, מה שהוביל את העיתון למסקנה ש"למרות המאמץ חסר התקדים לקיים הפעם התמודדות פתוחה לכהונת המזכ"ל – הבחירה הסופית תהיה לא יותר מאשר תיקון קטן בחוט ומחט".
 

"הארגון הוא מנופח, חסר אחריות, שקוע ומתבוסס בבירוקרטיה ומסובך ביריבויות בין סוכנויות", נכתב עוד בעיתון. "המטרות המרכזיות של עשיית שלום, הצלת מדינות עניות על ידי תוכניות פיתוח וקידום זכויות אדם היו צריכות לחזק את כוחן של כל אחת מהסוכנויות, אבל לעתים קרובות הן מכשילות האחת את רעותה".
 

לטענת העיתון, "ארצות הברית ומדינות עשירות משלמות יותר משהן צריכות, ואילו מדינות שהיו פעם עניות והתעשרו, כמו סין והודו, משלמות פחות משהן יכולות. תפקידים רבים מאוישים על ידי אנשים חסרי כישרון שמונו משיקולים זרים. מעט מדי אנשים מפוטרים. ניצול לרעה והתעללויות מיניות מצד חיילי כוחות השלום ומקרים חמורים של שחיתויות מטופלים באופן זניח וקל. הארגון זקוק לבעיטה טובה".

  

עוד נכתב ב"אקונומיסט" ש"האו"ם הוא ארגון גדול מדי, שקשה להשתלט עליו, כבול בסבך מריבות בין המעצמות וחשוף לרדיפת בצע מצד מדינות קטנות. אבל קיומו חשוב משום שהוא הגורם היחיד שבו יריבים יכולים להיפגש מסביב לשולחן, והוא גורם שיכול להגיע למקומות מסוכנים. זה לעתים ההבדל בין חיים ומוות".
 

לכן, לפי העיתון, הארגון זקוק למזכ"ל רציני, איכותי ויעיל ש"מצפים לו אתגרים עצומים". אבל הצרה היא שלמרות הכישלונות הגדולים, הסיכויים שרוב הרפורמות המוצעות ייושמו קלושים ביותר. "חמש המעצמות הגדולות צפויות לסכל כל מהלך שמאיים על כוחן", נכתב ב"אקונומיסט". "מדינות קטנות ועניות מסתייגות מרפורמות מתוך חשש שהן יפגעו בתקציבים שהן מקבלות. בכל הנוגע לבחירת מזכ"ל חדש, ארצות הברית ורוסיה אינן מעוניינות במזכ"ל חזק ועצמאי. העולם זקוק לאו"ם המנוהל ביעילות ומונהג בידי מישהו נבון וקשוח. עצוב מאוד שלא נראה שהארגון יקבל מנהיג כזה".