ביום רביעי, 3 באוגוסט 2011, התייצב שר המשפטים יעקב נאמן בפני מליאת הכנסת, על מנת להציג את הצעת החוק הממשלתית למאבק בטרור. "מדובר בהצעת חוק בעלת חשיבות עליונה לביטחונה של ישראל ולחוסנה נוכח איומי הטרור שאנו חשופים אליהם במשך שנים רבות, למרבה הצער, ופניהם המשתנות", אמר נאמן. "הצעת החוק נועדה בראש ובראשונה להעמיד לרשות מערכת אכיפת החוק את מרב הכלים הנדרשים לצורך מאבק אפקטיבי בארגוני הטרור, בפעילותם המתרחבת ובאמצעי המימון המאפשרים פעילות זו, והכל תוך שמירה על האיזון הנדרש מול זכויות הפרט".
הצעת החוק עברה באותו יום בקריאה ראשונה, אולם מאז התעכב המשך החקיקה בשל התהפוכות הפוליטיות והתדירות הגבוהה של הבחירות. כעת, אחרי חמש שנים ושתי שרות משפטים, אחרי שני מבצעים בעזה וגל טרור שנמשך גם השבוע, נראה כי הכנסת עומדת לאשר בקרוב מאוד, אולי כבר בשבוע הבא, את הצעת החוק ההיסטורית.
"אין אף מדינה בעולם שיש בה חוק כה מתקדם למאבק בטרור", אמרו נציגי השב"כ בדיון שנערך השבוע בוועדת חוק, חוקה ומשפט ובה אושרה ההצעה לקריאה שנייה ושלישית. "טרור לא רק שאינו מוסרי, מעכשיו הוא גם לא משתלם", כתבה שרת המשפטים, איילת שקד, בחשבון הפייסבוק שלה. "החוק ייתן אמצעים לכוחות הביטחון להילחם בטרור. נמשיך להיות חוד החנית של העולם במלחמה בטרור".
כלים חוקתיים־משפטיים הם אמצעי חשוב במלחמה נגד הטרור. הם מביעים לא רק את הרצון של נבחרי הציבור ומקבלי ההחלטות להיאבק בטרור במגוון אמצעים שעומדים לרשותם, אלא גם משמשים כלי מרכזי במאבק על התודעה - הן של ארגוני הטרור ותומכיהם, שמבינים שיש מחיר לפעילותם, הן בקרב הציבור שרואה כיצד החוקים מקבלים תמיכה משני עברי המתרס הפוליטי, והן כלפי הקהילה הבינלאומית שמבינה כי הצעדים שננקטים נגד הטרור מקבלים גושפנקה משפטית ופוליטית מסודרת.
החוק החדש אמור לעשות סדר בהתמודדות עם הטרור מהבחינה החוקתית. עד כה התבססה המדיניות הישראלית בעיקר על תקנות ההגנה לשעת חירום שהותקנו על ידי רשויות המנדט הבריטי, ובין השאר מתירות הרס בתים של מבצעי פיגועים, גירוש לחו"ל, ביצוע מעצרים מינהליים והטלת סגר ועוצר. בנוסף, התבסס המאבק הישראלי על הפקודה למניעת טרור שהגדירה את הצעדים להכרזה על ארגוני טרור ועל חוקים שונים שגובשו לאורך השנים, כגון חוק השב"כ משנת 2000 או חוק איסור מימון טרור מ־2005. חלק מהחוקים ומהתקנות יבוטלו כעת עם אישור החוק.
בישראל מקווים כי החוק החדש - שבין השאר קובע כי בניית מנהרה לצורכי טרור היא עבירה שדינה עד 15 שנות מאסר - יהווה דוגמה גם עבור מדינות אחרות המתמודדות עם טרור. יו"ר ועדת חוק, חוקה ומשפט, ח"כ ניסן סלומינסקי, גילה השבוע כי נוסח החוק כבר נמצא בתהליך תרגום לאנגלית. מבט מסביב לגלובוס מלמד כי לא מעט מדינות לא חיכו לישראל, והגדירו בעצמן בחוק את האמצעים למאבק בטרור. הנה שלוש דוגמאות בולטות.
מעקב המוני
החקיקה המפורסמת ביותר נגד טרור עד כה, לפחות עד אישור ההצעה הישראלית, היא "חוק הפטריוט" האמריקאי שהתקבל בקונגרס אחרי מתקפת הטרור של 11 בספטמבר 2001. החוק - בשמו המלא "איחוד וחיזוק אמריקה על ידי אספקת כלים ראויים שנחוצים ליירוט ולשיבוש טרור" - נועד בין השאר לשפר את השיתוף במידע בין סוכנויות הביון האמריקאיות אחרי הכישלון בזיהוי מוקדם של חוטפי המטוסים, אף על פי שהמידע עליהם היה קיים, לתת לרשויות הפדרליות כלים שיאפשרו להן לאתר ולסכל פיגועים, ולהגדיר את העונשים על פעילות טרור.
כאשר הנשיא ג'ורג' בוש חתם על החוק באוקטובר 2001, הוא הכריז כי מדובר בצעד חיוני שיחזק את המאבק בטרור "בעודו מגן על הזכויות החוקתיות של כל האמריקאים". עם זאת, כפי שארגוני זכויות אזרח רבים הזהירו מהרגע הראשון, התברר כי החוק שימש את הסוכנויות למעקב חסר תקדים אחרי מיליוני אמריקאים, רבים מהם תמימים, בשם המלחמה בטרור.
הביטוי הבולט ביותר לכך היה סעיף 215, שאפשר לגופי הביון לבקש מבית דין סודי אישור לאסוף מידע בהיקף נרחב על שיחות טלפון ולשמור את הפרטים לתקופה של שנים אחדות. לפי נתונים רשמיים, ב־2015 הגישה הבולשת הפדרלית 48,642 בקשות לקבלת רשומות מידע, עלייה של כ־50% לעומת השנה הקודמת.
התוכנית הסודית נחשפה לפני שלוש שנים בהדלפות של העובד לשעבר של הסוכנות לביטחון לאומי (NSA), אדוארד סנודן, ובעקבות זאת החל דיון ציבורי על גבולות החדירה לפרטיות של האזרחים האמריקאים. ועדה מיוחדת קבעה כי "לא זיהינו ולו מקרה אחד שבו היה איום על ארה"ב, והתוכנית יצרה שינוי מובהק בתוצאה של החקירה".
בדיוק לפני שנה, במאי 2015, פג תוקפו של חוק הפטריוט, ואחרי דיונים מרתוניים הצליחו חברי הסנאט לאשר חוק חדש - "חוק החירות של ארה"ב" - שמשמר חלק מהסעיפים המרכזיים של החוק הקודם. השינוי העיקרי נגע לסעיף 215, כאשר נקבע כי לא ניתן יהיה יותר לבצע מעקב גורף אחרי שיחות טלפון ותעבורת אינטרנט של אזרחים. לפי החוק החדש, המידע הגולמי יישמר אצל חברות הטלפון והאינטרנט הפרטיות, וסוכנויות הביון יצטרכו לקבל אישור פרטני על מנת לעשות שימוש בו, וזאת במקרה של חשד מבוסס על פעילות טרור. "החוק יחזק את ההגנה על חירות האזרח ויספק לתושבים ביטחון בתוכניות הללו", הכריז הנשיא אובמה.
בשבוע שעבר אישרה ועדת המודיעין של הסנאט ברוב של 14 מול מתנגד בודד את החוק השנתי של מדיניות המודיעין האמריקאית, אשר כלל סעיף מתוקן שנועד להתיר לבולשת לאסוף גם מידע על מיילים, כולל פרטי שולחים ונמענים, ועל כתובות אינטרנט שאליהן גלש אדם חשוד, ללא צורך בצו חיפוש.
התיקון עלול למנוע את קידומה של הצעת החוק להגנה על פרטיות בדואר אלקטרוני, שקיבלה את אישור בית הנבחרים ונועדה למנוע מהרשויות להשיג מיילים בני יותר מ־180 יום ללא צו בית משפט. "החוק נותן מכת גרזן להגנות חשובות על החירות האמריקאית", אמר הסנאטור הדמוקרט, רון ויידן, המתנגד היחיד בוועדת המודיעין. "משמעותו היא עוד מעקב ממשלתי על אמריקאים, פחות תהליך מסודר ופחות פיקוח עצמאי על סוכנויות הביון".
מורשת צפון אירלנד
עבור הבריטים, הניסיון של 30 שנות טרור בצפון אירלנד הוא שסיפק את הבסיס לחקיקה הרשמית נגד הטרור. החוקים הראשונים בתחום התקבלו לפני יותר מ־40 שנה: חוק סמכויות החירום אושר ביולי 1973 והסדיר את המסגרת המשפטית למלחמה בטרור בצפון אירלנד; ואילו החוק למניעת טרור מנובמבר 1974 הסדיר את המאבק בכל גילויי הטרור ברחבי הממלכה המאוחדת. החוקים קבעו בין השאר את פרק הזמן שבו מותר לצבא ולמשטרה להחזיק בחשודים בטרור ללא צו וללא הארכת מעצר, התירו הקמת בתי משפט ללא חבר מושבעים, ואפשרו לגרש חשודים בפעילות טרור או לאסור על כניסתם.
החוקים אושרו לראשונה בתמיכת שתי המפלגות, אולם בהצבעות בפרלמנט על ההארכות התקופתיות - בעיקר בתקופת כהונתה של מרגרט תאצ'ר בשנות ה־80 - הם היוו מקור לעימות מתמיד בין השמרנים לבין רבים מחברי הלייבור, שדרשו לצמצם את הפגיעה בזכויות אדם ואזרח, עמדה שבה תמכה גם הקהילה הבינלאומית.
רק אחרי שתם הסכסוך האלים בצפון אירלנד ב־1998, ולאור התגברות הטרור האסלאמי הבינלאומי, פנו הבריטים לניסוחו של חוק מקיף ללחימה בטרור, שנכנס לתוקפו בשנת 2000. החוק התיר לכוחות המשטרה לעצור חשודים למשך תקופה של עד שבעה ימים ללא הארכת מעצר, ונתן לכוחות הביטחון סמכויות נרחבות לעצור ולבצע חיפושים בכל אדם ובכל כלי רכב שהם מוצאים לנכון.
בשנים הבאות נוספו סעיפים חדשים ומעודכנים לחוק, בעיקר אחרי פעולות טרור גדולות. כך למשל, אחרי מתקפת 11.9, התקבל "החוק נגד טרור, פשע וביטחון", שנתן סמכויות להקפאת חשבונות בנק והתיר לעצור אזרחים זרים לתקופה בלתי מוגבלת בחשד לפעילות טרור. ב־2005 התקבל חוק שאפשר להטיל צווי הגבלה גורפים על חשודים בטרור גם אם לא ניתן להגיש נגדם כתבי אישום, ושנה לאחר מכן - בעקבות מתקפת הטרור של 7 ביולי 2005 בלונדון - נקבע בחוק כי ניתן לעצור חשודים בטרור למשך 28 יום במקום 14 יום, עד להגשת כתבי אישום.
בפברואר אשתקד, כחלק מהמאבק בדאע"ש ולאור הנתונים על מאות בריטים שנסעו לסוריה ולעיראק ומהווים איום ביטחוני גובר, התקבל חוק חדש למאבק בטרור, אשר מעניק סמכות להחרים דרכונים של חשודים שמתכננים לנסוע לחו"ל, ומתיר לגרש חשודים בפעילות טרור לתקופה של עד שנתיים. כמו כן, הופעלו צעדים למניעת הקצנה, כולל הוראה למוסדות חינוך לנקוט צעדים בפועל על מנת למנוע מצעירים להיות מושפעים מהתעמולה הקיצונית.
נכון להיום, השילוב של מודיעין איכותי עם החוקים למאבק בטרור הצליח לסכל עשרות פיגועים מתוכננים והוביל למעצרם של חשודים רבים. אבל גם הרשויות בבריטניה יודעות כי הממלכה היא יעד מועדף על ארגוני הטרור, וכי האפשרות שלונדון או עיר גדולה אחרת תהווה יעד לפיגוע היא רק שאלה של זמן.
החומה הסינית
עבור סין, הטרור האסלאמי אינו דבר חדש. בחבל שינג'יאנג שבמערב המדינה פועלים בדלנים אויגורים, והרשויות בבייג'ינג הטילו עליהם את האחריות למאות פיגועים בשני העשורים האחרונים - כולל ניסיונות לפגוע באולימפיאדה ב־2008 ופיגועי דקירה בתחנות רכבת לפני כשנתיים, שבאחד מהם נרצחו 29 בני אדם.
לא פעם, בעקבות פיגועים וחוסר שקט בשינג'יאנג, הגיבו הרשויות הסיניות בדיכוי אלים נגד המוסלמים, שאף כללו איסור על צום בחודש הרמדאן, וארגוני זכויות אדם האשימו לא פעם כי אין כל קשר בין הצעדים הללו לבין מאבק בטרור.
בשנה שעברה הצטרפה גם סין לרשימת המדינות שהסדירו את הלחימה בטרור באמצעות חקיקה רשמית שנכנסה לתוקפה ב־1 בינואר. הגדרת הטרור, לפי הסינים, היא "אלימות, חבלה, הפחדה ואמצעים נוספים שנועדו ליצור פאניקה חברתית, לסכן את ביטחון הציבור והרכוש, לפגוע בסוכנויות ממשלתיות ובארגונים בינלאומיים על מנת להשיג יעדים פוליטיים ואידיאולוגיים".
מבקרי החוק לא הסתירו את דעתם כי הוא יאפשר לרשויות להיאבק גם במי שמנסים לצאת נגד המשטר הקומוניסטי בבייג'ינג. "החוק מעניק לסין את הסמכות לעשות הכל, וברור שהרשויות יישמו את הסעיפים החדשים במלואם", כתב במגזין "פורבס" הסופר ועורך הדין גורדון צ'אנג, שידוע בביקורתו נגד המשטר. "אחרי הכל, בייג'ינג התאמצה מאוד לעצב את החוק הזה ולחוקק אותו על אף התנגדות אינטנסיבית בדרגים הגבוהים ביותר, כולל הנשיא אובמה".
בהתאם לחוק, מקימים הסינים סוכנות חדשה ללחימה בטרור לצד מרכז מודיעין לאומי, ויחידה ללוחמה בטרור תוקם גם בכל עיר. גם ההמונים נקראים לסייע, בעיקר באמצעות מתן מידע - כולל "הלשנות" - על מנת "לשפר את היכולות של איסוף המודיעין למאבק בטרור".
אחד הסעיפים שעורר עניין ברחבי העולם, ואף עלה בשיחה בין הנשיא אובמה לבין עמיתו שי ג'ינפינג, היה הדרישה כי חברות הטכנולוגיה הבינלאומיות שפועלות בסין ישמרו את כל המידע על השרתים בסין, ואף יספקו לרשויות את הקודים הדרושים על מנת לפצח מידע מאובטח. בסופו של דבר, הוחלט כי החברות רק יידרשו לספק "תמיכה טכנית, כולל הצפנה", אם יידרשו לכך.
בספטמבר שעבר הכריז דאע"ש כי הוציא להורג אזרח סיני, פאן ג'ינגהוי, ובעקבות זאת, הבהיר הנשיא שי כי ארצו "תילחם בכל התקפות הטרור האלימות שמאתגרות את הציוויליזציה האנושית". החוק החדש אכן מקדם שיתוף פעולה בינלאומי נגד הטרור, ואף מתיר לשלוח כוחות צבא למדינות אחרות. האם זה אומר שאנחנו עשויים לראות גם משחתות סיניות ליד חופי עיראק, סוריה או לוב או מטוסי קרב בשמיים של אותן מדינות? בינתיים נראה כי הסיכוי לכך נמוך.
חוק ההשתקה
החשש של מבקרי השלטון הסיני מהשימוש האפשרי שעשויות הרשויות לבצע בחוק החדש אינו מנותק מהמציאות. בלא מעט מדינות, שמנסות לקיים דמוקרטיה לפחות למראית עין, נראה כי החקיקה משמשת לעתים קרובות ככלי נגד מתנגדי המשטר או עיתונאים שאינם הולכים לפי הקו השלטוני, ולא דווקא נגד מי שבאמת מהווים איום ביטחוני אמיתי.
בימים האחרונים גברה המחלוקת בין טורקיה לבין האיחוד האירופי, בעקבות דרישת מנהיגי האיחוד כי אנקרה תבצע שינויים בחקיקה למאבק בטרור. מדובר באחת מתוך 72 דרישות שהציב האיחוד כתנאי להענקת פטור מוויזות לאזרחים טורקים, כחלק מהעסקה לעצירת זרם הפליטים. לטענת האיחוד, החוקים פוגעים בזכויות האזרח ואף נוצלו להשתקת עיתונאים מקומיים וזרים ולהעמדתם לדין.
אף שמרבית הדרישות כבר מולאו, הטורקים מתעקשים כי אין בכוונתם לשנות את החוקים מאחר שהם נלחמים כעת במחתרת הכורדית, בדאע"ש ובארגוני טרור נוספים, ואף איימו לבטל את ההסדר עם האיחוד. "תסלחו לי, אבל אנחנו הולכים בדרכנו ואתם יכולים ללכת בדרככם", הבהיר הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן.
באתיופיה, החוק למאבק בטרור משנת 2009 קובע כי "טרור הוא סכנה לשלום, לביטחון ולהתפתחות החברה ואיום רציני על השלום והביטחון של העולם בכללותו". ארגוני זכויות אדם, האו"ם וממשלות במערב מתחו לא פעם ביקורת על כך שההגדרה הכוללנית משמשת את המשטר כדי לפעול נגד מתנגדיו ונגד עיתונאים שמפרסמים ביקורת, כולל מעצרים ועינויים.
כך למשל, בחודש שעבר הוגש כתב אישום על הסתה נגד יונתן טספאיה, לשעבר דובר המפלגה הכחולה, תנועת האופוזיציה המרכזית במדינה, אחרי שפרסם סדרת פוסטים בפייסבוק נגד מפלגת השלטון על הדיכוי האלים של מחאה של בני האורומו (השבט הגדול במדינה) נגד הרחבת הבירה אדיס אבבה. אם יורשע, הוא עלול לעמוד בפני עונש של עד 15 שנות מאסר.
"הרשויות האתיופיות סימנו יותר ויותר את כל האופוזיציה נגדם כטרור. טספאיה דיבר נגד השתלטות על קרקעות, שזה לא פשע ובהחלט לא טרור", אמר מוטוני ווניאקי, מנהל אמנסטי במזרח אפריקה. "הוא ורבים אחרים מוחזקים בנסיבות דומות ויש לשחררם מיד וללא תנאים".