הצלע השלישית: האם התקרבותו של נתניהו למוסקבה מעידה על שינוי מדיניות?

ההתבטאויות של נתניהו שקדמו לפגישה הזאת התרחשו סביב נאומו של נשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי והרחבת הקואליציה. לאחר נאומו יוצא הדופן של א־סיסי בחודש מאי, שבו קרא לישראל לנצל את ההזדמנות של היוזמה 
 

הצרפתית ולכונן שלום עם הפלסטינים, אמר נתניהו כי "ישראל נכונה להשתתף עם מצרים ועם מדינות ערב האחרות בקידום התהליך המדיני והיציבות באזור". לאחר השבעתו של שר הביטחון הנכנס אביגדור ליברמן בשבוע שעבר, אמר נתניהו ש"יוזמת השלום הערבית כוללת מרכיבים חיוביים, שיכולים לסייע לשקם משא ומתן קונסטרוקטיבי עם הפלסטינים. אנחנו מוכנים לנהל משא ומתן עם מדינות ערב על עדכון היוזמה, באופן שישקף את השינויים הדרמטיים מאז 2002, ולשמור על היעד המוסכם של שתי מדינות לשני עמים".
 

ביום שישי האחרון אף פרסמנו ב"מעריב" התבטאות של גורם מדיני בכיר שאמר כי “האפשרות שנתניהו ינסה לרתום את נשיא רוסיה פוטין לטובת מהלך מדיני נמצאת על הפרק". האם תרחיש כזה אכן אפשרי?
 

צבי מגן, שגריר ישראל במוסקבה לשעבר וכיום חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, סבור כי ישנו תרחיש סביר שפוטין יהיה המתווך בוועידת פסגה אזורית שתהיה תחליף ליוזמת השלום הצרפתית. “לא אופתע אם בפגישה תגיע הצעה כזו", אומר מגן. “לא מדובר כאן בסיפור אהבה בין נתניהו ופוטין, אלא באינטרסים משותפים. יש גם רמזים רבים לכך מעבר למסרי נתניהו. ישנה גם העובדה שימים ספורים לפני פגישתו של נתניהו עם פוטין באפריל, אבו מאזן הגיע לרוסיה. פוטין לא שלח נציג לוועידת פריז, וזה גם אומר הרבה. רוסיה רוצה להיות שחקן אזורי משפיע".
 

בשנה האחרונה, על רקע התערבותה של רוסיה בלחימה בסוריה, התחממו היחסים בין ישראל לרוסיה. זה התבטא בריבוי הפגישות בין המנהיגים, כמו גם בעובדה שבפברואר האחרון ביטל הנשיא ראובן ריבלין ביקור באוסטרליה על מנת להיפגש עם פוטין ברוסיה.
 

 

לאחר כניסת הכוחות הרוסיים לסוריה על מנת לסייע לצבא אסד נגד המורדים, החל שיתוף פעולה צמוד בין ישראל לרוסיה. בתחילה טענו בממשלה שמדובר רק בתיאום ביטחוני בין הצדדים, אולם באפריל האחרון אישר נתניהו שכוחות צה"ל תוקפים מעבר לגבול כדי “למנוע נשק מחיזבאללה". “דאע"ש וחיזבאללה מעבר לגדרות, ואנחנו פועלים", אמר נתניהו במהלך תרגיל של חטיבת צנחנים במילואים ברמת הגולן. במהלך הסיור התייחס נתניהו לאיומים בגזרה והודה כי ישראל מסכלת העברה של “נשק שובר שוויון" לחיזבאללה. “זו המדינה שלנו, אנחנו צריכים להגן עליה ואף אחד לא יגן עליה חוץ מאיתנו", אמר אז.
 

“רוסיה נמצאת בראש קואליציה של אויביה המרים של ישראל, הכוללת את איראן, חיזבאללה, מיליציות שיעיות ועוד", מסביר מגן. “זו חבירה לא נעימה, ובתוך המכלול הזה ישראל חייבת להתייחס לכך. במקביל, יש מגעים עם רוסיה ושיתוף פעולה הדדי עם ישראל. מערכת היחסים בין המדינות החלה באינטרס המשותף שלא לדרוך זו לזו על היבלות. לכן זו מערכת יחסים אינטרסנטית. סוכם בין הצדדים שיש תיאום פעולה וחופש פעולה לתקיפות ישראליות, והרוסים מכבדים את זה. רוסיה מעוניינת שישראל תהיה ניטרלית, שלא תתערב בסוריה ולא תיכנס לעימותים, והיא מוכנה לשלם על זה".

“רוסיה נמצאת במגרש צפוף ומסוכן. היא נלחמת בדאע"ש, אבל היא גם נלחמת במערב. היא מנסה לקושש הישגים באזור כדי לבצע בשלב מאוחר יותר ‘החלפות' ולפתור את בעיותיה מול המערב בנושא אוקראינה וחצי האי קרים. היא רוצה יתרונות באזור שלנו כדי להתקדם בגזרות אחרות. לכן תיווך בנושא הסכסוך הישראלי־פלסטיני יכול להתאים לה". 

“ארצות הברית לא מוותרת לרוסים ולא מבטלת את הסנקציות הכלכליות בגלל מעורבותם בנושא אוקראינה וחצי האי קרים. גם בסוריה, שיתוף הפעולה של ארצות הברית הוא מינימלי כדי לא לתת לרוסים הישגים. ישראל תקועה באמצע בין רוסיה וארצות הברית. היא בגובה העיניים עם רוסיה בפעולות בשטח, בזמן שארצות הברית לא נמצאת. הפן הנוסף הוא שהרוסים פוזלים לעבר יעדים נוספים כמו הסדר שלום ישראלי־פלסטיני, והם היו רוצים לגנוב את ההצגה מהאירופים".

“הרוסים רוצים להציע יוזמה. התוצאה לא חשובה להם - לא בסוריה ולא בסכסוך הישראלי־פלסטיני. הם רק רוצים למתג את עצמם כמפשרים וכשחקן אזורי חשוב. הם רוצים לדחוק את ארצות הברית החוצה כדי שתפתח איתם במשא ומתן על דברים אחרים כמו הסנקציות".
 

ח"כ מייקל אורן (כולנו), שגריר ישראל בארצות הברית לשעבר, טוען שרוסיה ממלאת את הוואקום שהשאירה אחריה ארצות הברית במזרח התיכון. “אלה עובדות בשטח שאי אפשר להתכחש אליהן", אומר ח"כ אורן. “התחוללה נסיגה אמריקאית אסטרטגית דיפלומטית מהאזור, בעוד שמתרחשת עלייה ניכרת של מעורבות רוסית דיפלומטית צבאית באזור. לא רק ראש הממשלה נתניהו מבקר אצל פוטין כמה פעמים בשנה. גם נשיא מצרים ומנהיגים מזרח תיכוניים מבקרים אצלו. אני בספק אם נראה שינוי במדיניות הזאת גם אחרי הבחירות בארצות הברית. האמריקאים עברו מלחמות מתישות באזור שלנו, ונמאס להם מהמזרח התיכון. הם השקיעו טריליון דולר בעיראק ולא ראו סנט אחד בתמורה. אני חושב שמדובר בהלך רוח יותר מאשר באסטרטגיה מגובשת. העם האמריקאי לא רוצה להתערב במזרח התיכון, ולכן נוצר ואקום שלתוכו נכנסו שלל גורמים. הוועידה הצרפתית היא גם חלק מהניסיון למלא את הוואקום הזה. פוטין מצליח למלא את הוואקום כי הוא שם כסף על השולחן, כלומר משתמש ביכולת הצבאית שלו, בעוד שבינתיים אובמה מסרב להשתמש ביכולות שלו בסוריה".

“אובמה איבד את אמון העולם הערבי. המצרים לא ישכחו מה שהוא עשה למוברק ולקדאפי. יש שם אפס אמון. לגבי יוזמה אזורית, אני לא בטוח מה צריך להיות תפקידו של פוטין כי יש לנו יחסים מורכבים איתו. אסור לשכוח שהוא תומך באסד, בעל ברית של איראן. ללכת עם פוטין למהלך מדיני זה שיקול. העולם הסוני נוטה להסתכל לכיוון מוסקבה יותר מאשר לוושינגטון".

“בוושינגטון לא יראו את זה בעין יפה. יטענו שאנו מתערבים בבחירות האמריקאיות, וזה יהפוך לסוגיה שם. אם נלך עם רוסיה, הרפובליקנים יטענו שהדמוקרטים נכשלו ואובמה איבד אמון במזרח התיכון, ואנו נואשם בהתערבות בוטה בפוליטיקה האמריקאית. נראה שיש כרגע הזדמנות למהלך מדיני, והיוזמה הצרפתית לא עוזרת לא לנו ולא לפלסטינים, ויש לנו זכות ואפילו חובה לפעול מול היוזמה הזאת. אבל צריך לקחת בחשבון את כל מערך השיקולים המורכב הזה".

“פוטין רוצה להחזיר את רוסיה למעמד של ברית המועצות של פעם, מעמד של מי שצריך להתחשב בו בכל דבר", מוסיף רם בן ברק, לשעבר סגן ראש המוסד. “הוא עושה את זה משני טעמים: ראשית, הרוסים רוצים להיות גדולים וחזקים, ושנית, פוטין רוצה להיות מעורב בהרבה מקומות כדי לסחור בהם מול מקומות אחרים. זה משחק עולמי. למשל סוריה בתמורה לאוקראינה. זה נותן לו עוצמה.
 

“בכל מקום שהאמריקאים נעדרים או מגמגמים, הרוסים יהיו במקומם, ואפשר לראות את זה כמובן בסוריה ובאפריקה", אומר בן ברק. “רוסיה מוכרת הרבה נשק, וכשמוכרים נשק למדינות מסוימות, יש שליטה ביכולות הלחימה שלהן. אם למשל האמריקאים יטילו אמברגו על מצרים, יהיה שם נשק רוסי. אבל לנו אסור להתבלבל. רוסיה חשובה לנו כי מדובר בשוק כלכלי גדול וחשוב, אבל הם לא האמריקאים. אם האמריקאים פועלים לפי אינטרסים וערכים יחד, אצל הרוסים זה רק אינטרסים. אנחנו השלכנו את יהבנו על ארצות הברית מהיום הראשון כבחירה ערכית". 

“זו לא בהכרח טעות. אם האמריקאים יברכו על מהלך מדיני בגיבוי רוסי, אפשר להתקדם. אפשר לסמוך על וטו אמריקאי ולא רוסי במועצת הביטחון. אבל אסור לעשות שום דבר בלי ברכת האמריקאים".
 

גם גורם דיפלומטי בכיר מצנן את ההתלהבות באשר ליכולתה של רוסיה להחליף את ארצות הברית. “היחסים עם רוסיה לא מחליפים את ארצות הברית", הוא אומר. “זה לא שם. גבולות המגרש בנושא הרוסי ברורים לנו. ארצות הברית היא במקום הראשון מבחינת העוגנים שלנו, שהם הסיוע הביטחוני והקשרים הכלכליים".

“היחסים באופן כללי משתפרים בהדרגה, ואנחנו מציינים 25 שנה. צריך לזכור שגם לפני סוריה היו ביקורים של פעם או פעמיים בשנה, מתקופת אריאל שרון וצפונה. זו לא תופעה חדשה. המצבור החדש הוא בגלל סוריה - היו צרכים שצריך לוודא שקורים בשטח. התחושה שלי היא שפוטין יתמקד בנושאים ביטחוניים, אבל לא ירצה להיכנס לקלחת של הסכסוך הישראלי־פלסטיני. יש לו בעיות אחרות על הראש".