מסעות טוני בארץ הקודש: מה עשה בלייר במזה"ת חוץ מהרבה מאוד כסף?

"נשיא מצרים, עבד אל־פתח א־סיסי, לא צריך את טוני בלייר כדי לקדם כאן את השלום", אומר ל"מעריב" ד"ר נביל שעת, פוליטיקאי פלסטיני, בעבר שר החוץ של הרשות וחבר במשלחת הפלסטינית לשיחות עם ישראל. שעת מכיר את בלייר היטב. הם נפגשו בעבר פעמים רבות, גם כשבלייר היה ראש ממשלת בריטניה וגם בתפקידו כשליח הקוורטט למזרח התיכון. העובדה שהיוזמה האחרונה של בלייר באזור כשלה לא מפתיעה את שעת. "במשך שנים בלייר היה שליח הקוורטט למזרח התיכון ולא עשה כאן הרבה, כעת הוא ממשיך במאמצי הפיוס, אבל אנחנו יכולים בלעדיו".

לאחרונה ניסה בלייר, כזכור, להביא לצירוף המחנה הציוני לקואליציה באמצעות הצהרה של נשיא מצרים, א־סיסי, שקרא למפלגות בישראל להגיע להסכמה לאומית על הצורך לקדם את השלום עם הפלסטינים. במשך כמה שבועות בלייר נפגש עם בנימין נתניהו, עם יצחק הרצוג ועם הנשיא המצרי, שכנע את הרצוג להצטרף לקואליציה על בסיס תזוזה מדינית והפציר בא־סיסי לצאת בהכרזה מדינית שתגרום להרצוג להצטרף לקואליציה. "מצרים תמיד הייתה שחקן חשוב באזור", אומר שעת, "בלייר אדם אינטליגנטי ויש לו ידע רב, אבל פה באזור לא רואים את היכולות שלו. התרשמתי ממנו מאוד כשהיה ראש ממשלת בריטניה. משום מה, כשהוא הגיע למזרח התיכון כשליח הקוורטט הוא לא עשה למעננו, הפלסטינים, כלום, ממש כלום".

במשך שמונה שנים היה בלייר שליח הקוורטט (האו"ם, האיחוד האירופי, ארצות הברית ורוסיה) למזרח התיכון. בדיוק לפני שנה עזב את תפקידו בעקבות ביקורת על ניגודי עניינים בין עסקיו הפרטיים לבין תפקידו הרשמי, אבל לא עזב את האזור. הוא כבר הספיק להציע יוזמת שלום חדשה המבוססת על יוזמת השלום הערבית ונפגש עם פוליטיקאים ישראלים במטרה לשכנע אותם להצטרף לנתניהו. צירופו של אביגדור ליברמן לקואליציה היה הסימן לכישלון היוזמה האחרונה שלו.

פלסטינים וישראלים שהיו אחראים למשא ומתן בין הצדדים לא מתפלאים על חוסר ההצלחה של בלייר. "הוא איש מוכשר בצורה יוצאת דופן", אומר גלעד שר, מי שהיה חבר בצוות המשא ומתן המדיני בשנים 1999־2001, "חוסר ההצלחה שלו באזור הוא שילוב של האיש עצמו ושל הנסיבות. יכול להיות שאין אצלו מספיק אנרגיה כדי להוביל לשינויים שהוא רצה להוביל, ויכול להיות שיש פה גם מרכיב של האישיות. בא מישהו חיצוני לסכסוך ולא מצליח לחדור ללבבות. זה לא שמאמציו נכשלו אלא הוא פשוט לא הצליח להביא לפריצת דרך. הוא יצר פה הרבה שינויים אבל הם לא היו פרופורציונליים למאמצים שהושקעו".

אף אחד לא סופר היום את טוני בלייר, אומר שאול אריאלי, שעמד בראש מינהלת הסכם הביניים בין ישראל לפלסטינים ובראש מינהלת השלום. "כולם מבינים שהכל מס שפתיים. א־סיסי אמר כמה מילים יפות ובזה הכל נגמר. שליחים יכולים להצליח אם יש להם גיבוי משולחיהם. לבלייר לא היה בעבר גיבוי של הקוורטט, והיום אף אחד לא להוט לעניין הזה. ארצות הברית לא בתוך הסיפור שלנו, אם האמריקאים ירצו לראות פה התקדמות, הם יעשו דברים לבד, בלי בלייר".

ניגודי עניינים וארוחות בוקר במלון

איך הפך טוני בלייר (63), ראש ממשלת בריטניה לשעבר ומאדריכלי הסכם השלום בצפון אירלנד, לנכשל סדרתי במזרח התיכון? יש הסבורים שניגודי העניינים בין עסקיו הפרטיים במזרח התיכון לבין שליחותו המדינית היו לו לרועץ, אחרים אומרים שאי הבנה בסיסית בנעשה באזור היא שגרמה לו להיכשל. "בלייר העניק קדימות לייצוב הכלכלה הפלסטינית, מתוך תקווה שכלכלה משגשגת תפחית את ממדי האלימות. הוא לא הבין שהסכסוך לא כלכלי אלא פוליטי", אומר זיאד אבו זיאד, בעבר השר לענייני ירושלים ברשות הפלסטינית, שהיה מעורב בהכנות לוועידת מדריד. יש מי שאומרים שזו לא בעיה אישית של בלייר וכי כל השליחים באזור נכשלו. "הוא מנסה אבל זו שכונה קשה", אומר עמיר פרץ שנפגש בעבר לעתים תכופות עם בלייר.

כך או כך, בלייר, אחד המתווכים היחידים ששרדו כאן באזור במשך תקופה כה ארוכה, חזר לפני שבועיים ללונדון. ההתחלה הייתה מלאת תקווה. בסוף יוני 2007, לפני תשע שנים, באותו יום שבו בלייר הודיע על התפטרותו מתפקידו כראש ממשלת בריטניה, הכריז הקוורטט על מינויו לשליח באזור. מאחורי היוזמה למינוי עמד הנשיא האמריקאי ג'ורג' בוש. מחלקת המדינה התנגדה, בוש היה נחוש. בלייר הקריב למעני את הקריירה הפוליטית שלו, אמר, כשהוא מתכוון לתמיכה של בלייר בפלישה לעיראק, שעלתה לו במשרתו כראש ממשלה.

קדם לו בתפקיד ג'יימס וולפנזון, לשעבר נשיא הבנק העולמי, יהודי אוסטרלי שחי בארצות הברית ושרד בתפקידו כשליח הקוורטט 11 חודשים בלבד. "כשוולפנזון הבין שהוא לא יכול לעשות הרבה, הוא עזב את האזור", אומר שעת. "כשאני משווה בין בלייר לוולפנזון, אין ספק שוולפנזון היה הרבה יותר מועיל כאן".

וולפנזון עשה כמיטב יכולתו כדי להצליח בתפקיד. הוא פיקח מעזה על ההתנתקות, גייס 9 מיליארד דולר לשיקום הכלכלה הפלסטינית, יזם מהלך שאפשר לפלסטינים לקנות את החממות של החקלאים הישראלים שנאלצו לעזוב במהלך ההתנתקות, ואף תרם מכספו לפלסטינים שביקשו לקנות את החממות. אולם כשהרגיש שהוא שבוי בידי הישראלים והאמריקאים ואינו מצליח לשנות החלטות ישראליות כמו הגבלות תנועה או החרמת כספים פלסטיניים, החליט לעזוב את האזור.

בראיון לעיתון "הארץ" אמר וולפנזון שהיה טיפש מפני שלא קרא את האותיות הקטנות של הגדרת תפקידו. המנדט שקיבל מהקוורטט היה לעסוק בעיקר בצד הכלכלי של הסכסוך, או כפי שהתפקיד מוגדר באופן רשמי: "לקדם את התנאים של הפלסטינים על ידי שגשוג כלכלי ושיתוף פעולה ביטחוני עם ישראל". וולפנזון לא הצליח להרחיב את גזרת פעילותו, ועם תום כהונתו הציע לבלייר לנסות להרחיב את המנדט גם להשכנת שלום. "וולפנזון עזב מפני שהוא איש עקרונות שלא רצה שינצלו אותו", אמרה חנאן עשראווי ל"גרדיאן" הבריטי, "הם חיפשו מישהו שישחק את המשחק, ובלייר קיבל את התפקיד".

בלייר הבין את הקונספט מהר מאוד. חודש ימים אחרי שהתמנה הוא הגיע לביקור ראשון באזור, נפגש עם בכירים פלסטינים, ערך מסיבת עיתונאים עם שמעון פרס, אז נשיא המדינה, והכריז ש"קיים סיכוי מוחשי ואמיתי להשגת שלום. נצטרך לעבוד קשה מול שני הצדדים וללבן בעיות". הוא נפגש גם עם בנימין נתניהו, אז יו"ר האופוזיציה, ועם אהוד אולמרט, אז ראש הממשלה, שמיהר לומר שבלייר הוא ידיד אמת של ישראל.

לעבוד במשרה מלאה או לא לעבוד בכלל

אמת או לא, מאז אותו ביקור, בלייר נראה כאן לעתים רחוקות, שבוע בחודש או רק יומיים־שלושה, תלוי מי ספר. קצת שונה מוולפנזון, שעבר לגור בירושלים בעת כהונתו. "אנחנו יודעים מחברים שדיברו עם בלייר על תפקידו במזרח התיכון ודחקו בו לעשות את זה במשרה מלאה", כותבים פרנסיס בקט, דיוויד הנק וניק קוצ'מן בספרם "בלייר. אינק". "הם אמרו: אף אחד לא יאשים אותך אם לא תביא שלום למזרח התיכון, אבל עליך להימנע מביקורת על כך שלא ניסית, אתה צריך לעשות את זה במשרה מלאה או לא לעשות את זה בכלל. אם בלייר היה משקיע בזה את כל כולו, ההיסטוריה יכלה לזכור אותו כאחד האנשים היחידים בעולם שגרמו לשינוי במזרח התיכון. במקום לנסות להביא את הישראלים והפלסטינים לשיתוף פעולה כלכלי וביטחוני, בלייר כנראה חשב שלהגיע לעתים לבית המלון האקזוטי ביותר באזור, 'אמריקן קולוני', כדי להתייעץ עם אנשי צוותו ועם כמה מנהיגים מקומיים ועיתונאים זה מספיק".

בשנים הראשונות המשיך בלייר לעבוד ממלון "אמריקן קולוני" במזרח ירושלים, אחר כך העביר את משרדיו לבניין חדש בשכונת שייח' ג'ראח בעיר, שם היה לו חדר בקומה העליונה. סדר היום שלו היה קבוע. הוא התעורר בשבע בבוקר, התעמל בחדר כושר, אכל במלון ונפגש עם אישים פלסטינים וישראלים. הוא השתתף באירועים שונים והתיידד כאן עם כל מי שנחשב.

 קצת יותר מעשור קודם לכן הגיע בלייר לישראל כדי להשתתף בהלווייתו של יצחק רבין, מלווה בלורד מייקל לוי, מקורבו ומגייס הכספים שלו. לוי הכיר לבלייר, אז יו"ר האופוזיציה הבריטית, את בכירי הפוליטיקאים הישראלים. מכאן בלייר המשיך כבר לבדו. הוא מקורב לשמעון פרס ולחיים סבן, שאף תרם לארגון של בלייר, פיית' פאונדיישן, המנסה לגשר על פערים בין־עדתיים. אהוד אולמרט הוא חבר קרוב. בלייר אף כתב לבית המשפט עדות אופי עבור אולמרט. "יחסי הידידות בינינו היו מעבר לאלה שבין ראשי מדינה והיו מבוססים על ידידות ואמון עם הבנה ברורה של הצרכים והרגישויות של הצד השני", כתב. הוא מקורב לאהוד ברק ולאיש העסקים אבי טיומקין, ואף השתתף בטקס קריאת בית ספר לכלכלה במרכז הבינתחומי בהרצליה על שמו של טיומקין. את שרי אריסון הוא ניסה לשכנע להשקיע ברשות הפלסטינית, והתקשורת הבריטית רמזה שהוא ניהל רומן עם עפרה שטראוס. שני הצדדים הכחישו זאת. 

לעתים הקשרים שלו בישראל עוררו תרעומת. הוא מינה לעוזרת את ליאן פולק, קצינה לשעבר בצה"ל, ועורר את חמת הפלסטינים. משפחת מילקן האמריקאית שתרמה לפיית' פאונדיישן תרמה גם לאוניברסיטת אריאל. אבל זה היה הכסף הקטן, ובלייר שאף לגדולות. בראיון ל"ואניטי פייר" תיאר את קשייו כמי שהיה עשר שנים ראש ממשלה ולפתע נזרק אל המציאות. "הדבר הראשון שאתה חש בחסרונו הוא תשתית. אתה צריך לבנות רשת של קשרים ואתה צריך לעבוד על זה קשה. מאוד קשה. אבל אתה צריך כסף כדי לתמוך בזה".

הון של עשרות מליוני דולרים

כסף יש לבלייר ובכמויות. הונו מוערך בכמה עשרות מיליוני דולרים, למשפחת בלייר על ארבעת ילדיה יש עשרה בתים, 27 דירות והון לא קטן בבנק. חלק מהכסף, על פי הערכות כ־30 מיליון דולר, הגיע מהפעילויות של בלייר במזרח התיכון. כשליח הקוורטט הוא לא קיבל שכר עבור עבודתו. "אם הוא הרגיש שהוא צריך לקבל שכר, הקוורטט בוודאי היו מוכנים לשלם לו משכורת נאה", כותבים בקט, הנק וקוצ'מן בספרם. "במקום זאת הוא הכתים את תפקידו כשליח הקוורטט עם פעילויות אחרות".

תחקירים בתקשורת הבריטית חשפו שבעודו משמש כשליח הקוורטט עשה בלייר עסקים נאים במזרח התיכון. למשל בניסיונות שלו לסייע לפלסטינים להפעיל רשת סלולרית שנייה, ווטניה. בלייר שכנע את הישראלים להקצות לווטניה תדרים. כמעט כל מי שנפגש איתו שמע הרצאות מלומדות על חשיבותה של הרשת לשגשוגה של הכלכלה הפלסטינית, אבל אז נחשף שבין לקוחות הבנק "ג'י. פי. מורגן" יש משקיעים בחברת קיו־טל, שהיא הבעלים של ווטניה. בלייר, לגמרי במקרה, הוא יועץ של "ג'י.פי. מורגן". הדובר שלו אומנם אמר שבלייר לא ידע על הקשרים בין הבנק האמריקאי לחברת קיו־טל, אבל התקשורת הבריטית סערה. ואם זה לא מספיק, התברר גם שבנו של אבו מאזן, טארק, היה יחצן של ווטניה. גם חברת בריטיש גז, שפיתחה שדה גז סמוך לחופי עזה, הייתה לקוחה של "ג'י.פי. מורגן". אריאל שרון, אגב, כראש ממשלה, סירב לרכוש גז מהשדה של בריטיש גז למורת רוחו של בלייר.

בלייר השתלב נהדר באזור. הוא חתם על חוזה ייעוץ עם פטרוסעודי, חברת נפט סעודית שהוקמה על ידי בכיר במשפחת המלוכה. הוא תיווך בהקמת חברת הכרייה גלנקור אקסטרטה בקטאר, עסקה שעל פי התקשורת הבריטית הוכחה כמוצלחת במיוחד עבור בלייר, שהרוויח כמיליון דולר בשלוש שעות. הוא זכה בחוזה ייעוץ שמן עם קרן מובאדאלה באבו דאבי ומונה ליועץ לממשלת כוויית. הוא ייעץ לממשלת מצרים כחלק מתוכנית שנהגתה על ידי איחוד האמירויות והבטיחה להביא למצרים הזדמנויות עסקיות ענקיות. "עזרתי לא־סיסי. אני שמח לעזור", אמר ל"ואניטי פייר", "אבל אני לא יועץ של א־סיסי". דובר מטעמו אמר שבלייר לא הרוויח כסף במצרים ולא ירוויח שם גם בעתיד. כשנשאל לגבי הכובעים הרבים שלו, אמר בלייר ש"מנהיגים עוזבים את תפקידם בתחילת שנות ה־50 לחייהם. יש לי הרבה אנרגיה. אני מרגיש בכושר. אני לא אפרוש ואשחק גולף".

הפלסטינים והישראלים מאוכזבים

גולף אולי לא, פינוקים ביאכטה דווקא כן. באוגוסט לפני שלוש שנים נראה בלייר על היאכטה של הישראלי דיוויד גפן בסרדיניה. התקשורת הבריטית הזכירה לקוראיה שבאותם ימים ממש בלייר הטיף למערב להתערב בנעשה בסוריה. כמה קל להסביר למערב איך להתנהג במזרח התיכון כשאתה עושה חיים על יאכטה באיטליה. והיה גם העניין של חגיגת יום הולדתה ה־60 של שרי בלייר. יום ההולדת של הגברת בלייר אומנם חל רק בספטמבר, אבל הבעל האוהב ארגן לה במהלך צוק איתן מסיבת הפתעה רבת משתתפים, בהם המעצב ג'ימי צ'ו והלורד לוי. האורחים רקדו עם מוזיקת דיסקו סוערת עד שעות הלילה המאוחרות ונהנו מהמופע של הקומיקאי בובי דבארו. במזרח התיכון לא היו הרבה צחוקים באותם ימים, כזכור.

ומה בלייר כן עשה למען המזרח התיכון? יש מי שטוענים שלא הרבה. בשנה האחרונה שלו כשליח הקוורטט לא היו מגעים בין ישראל לפלסטינים. "כשהישראלים והפלסטינים נדחפו למשא ומתן לאחרונה, ג'ון קרי עשה את העבודה, לא בלייר", כתב ל"ג'ואיש כרוניקל" טובי גרין, מחבר הספר "בלייר, מפלגת הלייבור ופלסטין", באוקטובר 2013. על פי פרסומים שונים, בלייר ניסה לתווך בין ישראל לחמאס. חנאן עשראווי אמרה לספר "בלייר. אינק" שהוא הרבה להתעסק בנושא שולי כמו הסרת מחסומים, אבל גם כשכבר הצליח להסיר כמה מחסומים, מיד צצו אחרים במקומם.

לורן בות', גיסתו של בלייר, אחותה למחצה של שרי, הייתה בחברון כשהגיס הידוע ביקר בעיר. לדבריה, אנשי העיר אמרו לה שהוא לא בעניין שלהם. הם, למשל, רצו להראות לו את המסדרון הצר שדרכו הם נאלצים לעבור למסגד בהוראת הישראלים, אולם הוא סירב. בלייר עצמו שב ואמר שבשמונה שנותיו בתפקיד הכלכלה הפלסטינית פרחה. הוא סייע באימון הכוחות הפלסטיניים ביחד עם האמריקאים, סייע בריכוך המצור הישראלי על עזה לפני שש שנים, הוסיף כעשרת אלפים אישורי עבודה לפלסטינים שרוצים לעבוד בישראל וסייע בהקמת ווטניה.

"לא מבין את הסכסוך"

יוסי אלפר, לשעבר בכיר במוסד, מייסד אתר האינטרנט "Bitterlemons" שעסק ביחסי ישראל והפלסטינים, אומר שבלייר, כמו קרי וכמו שליחים אחרים, לא הצליח לייצר כאן תהליך שלום, "אם כי לבלייר יש רקורד של אי הצלחה. כמו רבים וטובים גם הוא לא מבין את הסכסוך, הוא מקדיש את מרצו לפתרונות שכבר נכשלו ולא מסיק את המסקנות. הוא לא מבין שלא נתניהו ולא אבו מאזן יגיעו להישגים בתחום. הוא פשוט לא למד כלום מהכישלונות של תהליך השלום עד כה. הוא הקדיש הרבה זמן למה שביבי כינה שלום כלכלי, אבל מי שסבור שמצב כלכלי טוב ימתן את הסכסוך לא מכיר את ההיסטוריה. המרד הפלסטיני של 36' ושתי האינתיפאדות פרצו בזמן שהמצב הכלכלי היה טוב. אנשים כאלה, ששייכים לאסכולות שנכשלו, עלולים לגרום נזק. לאן הובילה אותנו היוזמה האחרונה עם א־סיסי? לחיזוק היסודות הימניים של הממשלה. יוזמת השלום של קרי הביאה לצוק איתן. האנשים האלה עם הכוונות הטובות צריכים להיזהר. דווקא עכשיו, כששני הצדדים לא בשלים להתקדם בתהליך, יוזמות כאלה עלולות יותר להזיק מאשר להועיל, עדיף כבר שלא יעשו כלום".

דוד שמחה, נשיא לשכת המסחר הישראלית־פלסטינית, קצת פחות נחרץ. "בלייר השתדל להקל על נושא הסחר בין ישראל לרשות הפלסטינית ובין הרשות הפלסטינית לעולם. הייתה לו בהחלט תרומה לכמה מיזמים שהיום פועלים בצורה טובה, אני לא יודע אם התרומה שלו הייתה בשוליים או משמעותית, אבל בשורה התחתונה כל פעולה היא משמעותית".

בדיוק לפני שנה עזב בלייר את תפקידו כשליח הקוורטט אחרי שתחקירים בתקשורת הבריטית חשפו את עומק ניגודי האינטרסים שלו באזור. שנה לפני כן קבוצה של שגרירים בריטים לשעבר קראה לו לעזוב את האזור בטענה שלא השיג הרבה בשבע שנותיו כשליח הקוורטט. "יש עדיין 500 מחסומים בגדה, עזה במשבר הומניטרי, וישראל ממשיכה לבנות בהתנחלויות".

ההודעה על העזיבה לא ציערה את הפלסטינים, אם לנקוט אנדרסטייטמנט בריטי. עשראווי אמרה ל"אינדיפנדנט" הבריטי שבלייר דואג לאינטרסים של הישראלים יותר מאשר לאלה של הפלסטינים. "אנחנו יודעים באיזה צד הוא. בלייר לא זז בלי הסכמה של נתניהו". מה הוא עשה מאז שהגיע לכאן מלבד כסף, תוהה זיאד אבו זיאד. "הוא הסתובב עם אנשי כספים, אבל הבעיה באזור היא פוליטית, כלכלה לא תעזור כאן, אנחנו לא רעבים פה, אנחנו זקוקים להסדר שיסיים את הכיבוש". מפתה לשאול אם מישהו שם לב שהוא עזב את התפקיד, נכתב במאמר מערכת ב"סאנדיי הרלד" הסקוטי. "אף אחד לא ישים לב מלבד פוליטיקאים ימנים ישראלים, שהתלהבו מהתקפותיו של בלייר על הסכנות המגיעות מאיראן".

לא כל הפוליטיקאים הימנים אהבו את בלייר. נתניהו אמר שבלייר עשה מאמצים רבים להשיג יציבות ושלום באזור: "הוא פעל לקידום פרויקטים כלכליים בין ישראל לרשות. פעמים רבות הבנתו סייעה לו לגשר על פערים בין הצדדים". שבח שטרן, קבלן קולות גדול של הליכוד בשטחים, אומר ש"בלייר מסכן את עתידה וביטחונה של מדינת ישראל ושל ההתיישבות ביהודה ושומרון. הוא מדבר על חזרה לגבולות 67' וזה צריך להטריד כל אחד".

בשנה האחרונה בלייר מגיע לעתים לישראל, הוא נפגש עם ראש הממשלה ובכירים בכנסת. לפני כחצי שנה השיק תוכנית שלום המבוססת על היוזמה הערבית ואמר שמאחר שאין לו תפקיד רשמי, הצדדים יוכלו להיות גלויים איתו יותר מאשר בעבר, כשהיה שליח הקוורטט. לאחרונה, ביחד עם קרי, הא מנסה לפעול לשינוי של היוזמה הערבית, בעיקר בסעיפים העוסקים בנסיגה מרמת הגולן ובזכות השיבה.

"הוא באמת מאמין שאפשר לפתור את הסכסוך", אומר טובי גרין, "ומאחר שבמשך שנים הוא מתנגד לקיצונים האסלאמיים, הוא משוכנע שהסדר שלום באזור יכה אותם. הוא מנסה לתמוך בפלסטינים המתונים ותומך במדינה פלסטינית, אם כי מכיר בסכנות הביטחוניות של ישראל. היו לו הרבה אכזבות באזור, אבל הוא ממשיך להגיע לכאן. כשהוא רואה הזדמנות הוא מנסה לאחוז בה".

"אין טעם להפנות אליו טענות", אומר עמיר פרץ. "למרות שאנחנו גרים בשכונה קשה הוא מנסה כבר הרבה שנים ולא מוותר. אי אפשר להאשים אותו במה שקורה כאן. לי יש הרבה כבוד אליו".