ניאביטו בת השבע חוותה את 11 ביוני האחרון כיום מאושר ביותר. במשך שנתיים היא התגוררה במחנה של האו"ם בג'ובה, בירת דרום סודן, אחרי שנאלצה לברוח עם אחיה מבית המשפחה במלקאל שבצפון המדינה בשל התקפה של חמושים שגבתה את חייה של אמם. אבל באותו היום היא זכתה להתאחד מחדש עם סבתה אחרי טיסה לעיירה קודוק, ומיד הציבה לעצמה מטרה לעתיד. "אני רוצה להישאר עם סבתא ולהצטרף לבית ספר", אמרה. "אם אני אסיים את הלימודים שלי, אני רוצה להיות טייסת כדי שאוכל לקחת את קרובי המשפחה שלי לסיבוב".
החלום לשבת מחדש בכיתה בבית הספר אינו ייחודי רק לניאביטו. דוח של ארגון "להציל את הילדים" מאוגוסט אשתקד מצא כי יותר מרבע מ־800 אלף הילדים שנעקרו מבתיהם בשל מלחמת האזרחים האכזרית שפרצה בדרום סודן בדצמבר 2013 ציינו כי החינוך הוא הדבר החשוב ביותר עבורם, אפילו בתקופות של לחימה. "ילדים יודעים באופן אינסטינקטיבי מה טוב עבורם, ובתור בוגרים עלינו לכבד את זה ולאפשר להם לחלום על עשיית הבלתי אפשרי", אמר פיטר וולש, מנהל הארגון בדרום סודן. "אם הילדים האלה יוכלו למלא את הפוטנציאל שלהם בתור מנהיגים עתידיים וחברים מכובדים של הקהילה, אנחנו חייבים לעשות את כל שביכולתנו כדי להבטיח שהם מקבלים גישה להזדמנויות חינוכיות, בלי קשר לסכסוך שמתרחש".
קרוב לשנה חלפה מאז פרסום הדוח, וכיום – ערב יום העצמאות החמישי של דרום סודן – המדינה האפריקאית, הצעירה בעולם, כבר נמצאת אחרי סיומה של המלחמה ומנסה לפתוח דף חדש שיאפשר לבנות באמת את יסודותיה. עבור ניאביטו הקטנה, ועבור עוד אלפי ילדים שהתאחדו מחדש עם קרוביהם בסיוע סוכנות הילדים של האו"ם (יוניצ"ף) וארגון "להציל את הילדים", מדובר בבשורה חשובה שתאפשר להם להגשים את החלום ולשוב לספסל הלימודים.
הפסקת האש קרסה
התקוות היו גדולות מאוד ב־9 ביולי 2011. אחרי שתי מלחמות אזרחים ממושכות מול השלטון המרכזי בחרטום מאז שנות ה־50, הפכה דרום סודן למדינה עצמאית, החברה ה־193 באו"ם וה־54 באיחוד האפריקאי. "מי ייתן והיום הזה יסמל התחלה חדשה של סובלנות, אחדות ואהבה זה לזה", אמר הנשיא סלבה קיר בנאומו בטקס החגיגי שבו נכחו נציגים בכירים מרחבי העולם. "בואו נהפוך את הגיוון התרבותי והאתני שלנו למקור של גאווה ועוצמה, לא של צרות מחשבה ועימות. בואו נאפשר לכל האזרחים של האומה הזו להיות שווים בפני החוק ולקבל גישה שווה להזדמנויות ולאחריות על מנת לשרת את המולדת. כולנו דרום־סודנים".
אבל שנתיים וחצי מאוחר יותר, הדיבורים על גיוון עדתי ושוויון התנפצו לרסיסים. החלטתו של הנשיא קיר מדצמבר 2013 לפטר את כל הממשלה, ובמיוחד את סגנו ריק מצ'אר, אחרי שהאשים אותו בניסיון הפיכה לקראת הבחירות שהיו אמורות להתקיים בשנת 2015, נתנה את האות לפריצתה של מלחמת אזרחים קשה. מצד אחד ניצב צבא המדינה בהנהגתו של קיר, בן הדינקה, השבט הגדול ביותר בדרום סודן, ומהעבר השני ניצבו לוחמיו של מצ'אר משבט הנואר, שבניו ידועים כלוחמים מסוכנים.
מי ששילמו את המחיר היו אזרחי המדינה הצעירה, כאשר עשרות אלפי בני אדם נהרגו וכשני מיליון נאלצו לעזוב את בתיהם ולהימלט למחנות של האו"ם בתוך דרום סודן או למחנות פליטים במדינות השכנות. דוח של האיחוד האפריקאי מאוקטובר 2015 האשים את כוחות הממשלה ואת המורדים בביצוע פשעי מלחמה שכללו מעשי הרג, עינויים, כריתת איברים, מעשי אונס ואף עדויות על קניבליזם.
על אף ניסיונות חוזרים ונשנים של הקהילה הבינלאומית – החל משכנותיה של דרום סודן והאיחוד האפריקאי ועד האו"ם, ארצות הברית והאיחוד האירופי – לפשר בין הצדדים, הסיכומים שהושגו בין קיר לבין מצ'אר על הפסקת אש קרסו בתוך זמן קצר בשל התחדשות מעשי האיבה בין הצדדים היריבים, לעתים בגלל קצינים זוטרים משני הצדדים שלא היו מרוצים מפרטי ההסכמים.
באוגוסט 2015, אחרי שבקהילה הבינלאומית איימו שיטילו סנקציות על המדינה, נחתם הסכם שלום שבו נקבע כי מצ'אר ישוב לתפקיד סגן הנשיא, תוקם ממשלה זמנית ויתאפשר להעביר סיוע הומניטרי למיליוני הנזקקים. גם הפעם היה ספק אם ההסכם יחזיק מעמד, כאשר עדיין נרשמו תקריות אלימות, ועיכובים טכניים מנעו את היישום. רק באפריל האחרון שב מצ'אר לבירה ג'ובה והושבע מחדש לתפקידו, ומיד לאחר מכן החלה לפעול ממשלת המעבר שאמורה לפעול עד הבחירות בעוד שנתיים.
דוד בן עוזיאל שימש לפני יותר מ־45 שנה ראש המשלחת של המוסד בדרום סודן. הוא הקים את צבא המורדים המקומי, שבו שירתו רבים מבכירי השלטון הנוכחי בג'ובה, ואף נטל חלק בפעילויות הצבאיות נגד השלטון הסודני, כפי שהוא מתאר בספרו "בשליחות המוסד לדרום סודן, 1969־1971, יומן מבצע". אף שעברו יותר מארבעה עשורים, בן עוזיאל נחשב לאזרח כבוד של המדינה הצעירה מאחר שהוא נתפס בעיניהם לא רק כגיבור לאומי, אלא גם כמי שאחראי באופן ישיר לעצמאותה של דרום סודן. עד היום פתוחות בפניו הדלתות של הדרגים הגבוהים ביותר.
בראיון ל"מעריב המגזין" בן עוזיאל מסביר כי לצדדים היריבים לא הייתה ברירה, אלא ללכת להסכם שלום שכולל שיתוף פעולה עם סגן הנשיא, שלמעשה, לדבריו, הרס את המדינה עד היסוד בשל החלטתו לפתוח בהתקוממות. "האו"ם, האיחוד האירופי וארצות הברית הבהירו שהם על סף הגבול של להכריז אמברגו על המדינה ו'נראה מי לא יקיים את זה', והם אכן כפו מצב שבו הבינו שני הצדדים, שלא משנה אם אוהבים אחד את השני, עליהם להתקרב אלה לאלה, לנסות לאחות את הקרעים ולנסות באמת ובתמים לשקם את המדינה", אומר בן עוזיאל.
לדבריו, הפרט המדהים ביותר בהסכם – שלא קיים כמותו באף מדינה בעולם – הוא הנכונות לקיים במקביל שני צבאות – מצד אחד צבא הממשלה הרשמי ומהעבר השני צבא המורדים שכפוף למצ'אר. לכל אחד מהם יש גם רמטכ"ל משלו. "בביקור שלי בג'ובה לפני שלושה שבועות שאלתי אם זה יחזיק מעמד. אמרו לי שרים בכירים: 'אין פה העמדת פנים והבטחות שווא, אנחנו מתכוונים לעשות הכל כדי שזה יפעל, אנחנו מבינים את המשמעויות כי ראינו מה קרה'", הוא מספר. "שמעתי גם את הנשיא אומר חד וחלק שהם יעשו כל מה שיידרש כדי שזה יעבוד, ועובדה שהשרים נפגשו והם יושבים יחד כממשלה. רק לראות מה הם היו מוכנים לבלוע ולהסכים לו כדי שבאמת השקט יחזור למקומו".
"לא סוגרים את הנצרה"
כעת, אחרי שפרק המלחמה נמצא מאחוריהם, מבקשים ראשי השלטון בג'ובה להתחיל בבנייה אמיתית של דרום סודן, ואך מדובר במשימה לא פשוטה. דרום סודן נחשבת אחת המדינות הכי פחות מפותחות בעולם שבה, כדברי בן עוזיאל, שרים עומדים בראש משרדי ממשלה ללא כל ניסיון אחרי שהעבירו שנים כמורדים בג'ונגלים.
אף שיש בה שדות נפט שמהווים 98 אחוז מהכנסות המדינה, תושביה של דרום סודן עדיין מתבססים על חקלאות, ובעיקר על גידול עדרי בקר. יש מחסור חמור בכבישים סלולים ובתשתיות של מים וחשמל, ורק כרבע מהתושבים מחזיקים בטלפון נייד. לפי קרן המטבע הבינלאומית, הגירעון התקציבי צפוי לעמוד על 1.1 מיליארד דולר בשנים 2016־2017, ולאחרונה מסר הבנק המרכזי כי עתודות המטבע הזר עומדות להסתיים בטווח הזמן המיידי. בנוסף, סוכנויות האו"ם הכריזו כי המדינה עומדת על סף רעב כבד, וכי יותר מ־75 אחוז מהאוכלוסייה תעמוד בפני מחסור חמור במזון בחודשים הקרובים.
עם נתונים כאלה, לא פלא שהממשלה החליטה לבטל את אירועי יום העצמאות בסוף השבוע, שכללו מצעד צבאי ונערכו אפילו בזמן המלחמה הקשה. "החלטנו שלא לחגוג כי אנחנו לא רוצים לבזבז יותר מדי", אמר שר ההסברה, מייקל מקואי לואת'. "אנחנו מעדיפים להשתמש בכסף הזה כדי לפתור את הבעיות שלנו בכלכלה, כמו תשלום משכורות".
האם יש תקווה?
תקווה מעודדת לעתיד עשויה לספק ההתקרבות המחודשת בין דרום סודן לבין סודן, עם תום מלחמת האזרחים בדרום סודן. בין היתר, בחודש שעבר בוצעה פריסה מחודשת של כוחות סודן ליד הגבול המפורז בין המדינות, והשבוע אף צפויה להיערך פגישה בין קיר ובין נשיא סודן, עומר אל־בשיר. נכון להיום, צינורות הנפט של דרום סודן עוברים דרך השכנה הצפונית בדרכם לפורט סודן תמורת תמלוגים, אולם כעת מבקשים השלטונות בג'ובה לנהל משא ומתן מחודש כדי להתאים את ההסכם לירידה הדרמטית של מחיר הנפט בארבע השנים האחרונות.
במקביל, האנליסטים של קבוצת המשבר הבינלאומית, ארגון שפועל למניעת סכסוכים, ציינו כי גם בחרטום מעוניינים בשיתוף פעולה עם דרום סודן במטרה לסייע לכלכלה המקומית שעדיין סופגת את ההשפעות של חלוקת המדינה לפני חמש שנים. בתמורה דורשים בחרטום את הפסקת הסיוע של דרום סודן למורדים בסודן. "אם שני הצדדים ימשיכו לעבוד ברצינות על הקשרים ביניהם, הסיכויים לפתור סכסוכים אחרים יעלו", ציינו האנליסטים.
למרות כל האתגרים המורכבים, ואף שמשקיעים זרים עדיין מדירים את רגליהם מהמדינה על אף האפשרויות הגלומות בה, מהיכרותו העמוקה עם המציאות בדרום סודן ועם ההנהגה הבכירה, וכמי שגם נותן מדי פעם עצות לשרים הבכירים או מותח ביקורת ישירה בפניהם, מאמין בן עוזיאל שהמדינה הצעירה תצליח לפתוח דף חדש.
"להערכתי, הם יחזיקו מעמד כי כנראה שהם היו צריכים לחטוף את המכה הזו כדי להסתכל בראי ולהבין שלנהל מדינה זה מחייב. כבר לא מדובר בשבטים נפרדים, אלא מדובר במדינה וצריך לנהל מדינה ולהתייחס לכל האזרחים", הוא מסכם. "המדינה הזו צריכה המון השקעה ופתאום הגיע אותו גורם (מצ'אר – ח"א) והפסיק את ההתקדמות שלה. אני מקווה שכולם למדו את הלקח והפנימו שזה לא יחזור על עצמו".