סוף השבוע האחרון מוכיח (שוב) כי אנו נמצאים בלב לבה של מלחמה אזורית, שהמזרח התיכון במרכזה. באירופה ניצבת לה כעת צרפת, המלקקת פצעיה מהפיגוע הנורא בעיר ניס ערב חגיגות הבסטיליה. ואילו כאן, באזור שלנו, ארדואן שרד ניסיון הפיכה צבאי שלומיאלי שחיזק את מעמדו עד כדי כך שיש הרואים בו קונספירציה. כן, הוכח (שוב) שאי הוודאות חזרה למזרח התיכון - ובגדול.
איש לא חזה את ההפיכה בטורקיה ואיש לא יודע לומר בבירור מה יקרה בסוריה או אפילו במצרים ובירדן בשנה הקרובה. במצב כזה יש להתכונן בהתאם ליכולות של יריביך ולא לפי כוונותיהם (הלא ידועות) ולא לוותר על נכסים אסטרטגיים. דוגמה לנכס כזה (לא בסדר גודל של ירושלים, גבולות בני הגנה והלכידות הנדרשת בחברה הישראלית) הוא ההסכם עם טורקיה, שעמד למספר שעות בסימן שאלה. מדובר בהסכם בעל חשיבות אסטרטגית חיונית. יש למדינת ישראל מספיק אויבים סביב לה, והנתק והאיבה עם טורקיה פגעו עד כה באינטרס הישראלי ומנעו שיתופי פעולה באותם מקרים שבהם הם נדרשו. על ישראל למנוע כל ניסיון של היווצרות קשת מוסלמית קיצונית - מטורקיה ועד מצרים.
ארדואן הפך לנשיא כל יכול
טוב עשתה ישראל שנמנעה מלנקוט עמדה בעניין המהפכה, כי השתלטות ארדואן על ניסיון ההפיכה הופכת אותו כעת למנהיג בעל כוח רב ומבטיחה לו מעמד של נשיא כל יכול. לגבי השאלה מה הוא ירצה אחרי שישיג את המעמד הזה, אני מאמין כי נראה במהרה נורמליזציה דיפלומטית בין המדינות. לטורקיה תפקיד חשוב ואחדות אינטרסים עם ישראל באשר למניעת התגרענות איראן, הסדר עתידי בסוריה ולחימה הן בדאע"ש והן בחיזבאללה. בנוסף, ההסכם מביא עמו פוטנציאל מבטיח לשת"פ כלכלי – יצוא הגז טומן בחובו אפשרות של חיזוק המשק הישראלי והגדלת קופת המדינה בהון עתק.
הפיגוע בניס והתגובה המאוחרת של אובמה למתרחש בטורקיה מוכיחים את הצורך ביישוב האמרה הצרפתית – במלחמה כמו במלחמה. לא רק הצרפתים לא מקיימים אמרה נכונה זו, כלל מדינות המערב צריכות לשנס מותניים ולשתף פעולה יחדיו נגד התגברות הטרור האסלאמי הקיצוני. לצורך כך, נדרשים שיתופי פעולה מודיעיניים ומבצעיים, מדיניות הגירה ברורה ומגנה, ביקורת גבולות קפדנית, שיפור אמצעי הביטחון והתאמת חוקי המלחמה למלחמה העכשווית.
נזכור ולא נשכח את חוק הקיום באזור שלנו – מי שלא יהיה חזק, לא יהיה.
הכותב הוא אלוף במיל', נשיא מועצת הביטחון לישראל